שנתיים בדיוק חלפו מאז שפאדי אלקנבר, מחבל תושב ג'בל מוכבר, שעט במשאית לעבר קבוצת חיילים שסיירה בארמון הנציב. בפיגוע הדריסה בטיילת נהרגו ארבעה חיילים: סגן שיר חג'אג', סגן יעל יקותיאל, סג"מ שירה צור וסג"מ ארז אורבך. 13 נוספים נפצעו. הזיכרון של מי שהיה שם אז לא שלם, והנפש עדיין מעכלת.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
"זה מעלה ריחות והמראה הזה הוא קשה", אמרה סגן (במיל') שירה לוסטיגר ששירתה כצוערת בבה"ד 1 וירתה לעבר המחבל באותו יום ב-8 בינואר, 2017. "אני אישית לא הייתי פה גם מאז הפיגוע. זו פעם ראשונה גם שאני רואה איך המקום נראה".
סגן לידור זקס שירתה כצוערת בבה"ד 1 ונפצעה בפיגוע באורח קל-בינוני. "הזיכרון האחרון שלי זה שאני מחזירה תיק לאוטובוס וחוזרת קצת אחורה", היא שחזרה. "הזיכרון הבא זה שאני מתעוררת בבית חולים".
חברתה, סגן דנה אופיר, נפצעה קשה בפיגוע. "המקום הזה בשבילנו זו הייתה זירת רצח", היא סיפרה. "אתה רואה את הנוף ואנשים עוברים ומכוניות נוסעות והכל מתנהל כרגיל והכל בשגרה. היה דם על הרצפה. זה חברים שלנו שהיו פה, דרכו במקום הזה, ולא חזרו מהמקום הזה".
"זה לא ייצא לי מהראש"
כעת הם משלימים פרטים זה מזה בזירת הפיגוע. הם מנסים לחבר ביחד את חלקי הפאזל ולא ששים לשכוח את הרגע המבעית ההוא. "המשאית פשוט עברה, זה היה נראה כמו סרט מצויר", תיארה סגן דפי רוזן, ששירת אז כצוערת בבה"ד 1 וכיום קצינה בפרקליטות הצבאית. "כאילו לא קלטתי מה אני רואה. בהתחלה זה היה נראה כמו תאונה, עד הרגע שהוא התחיל לעשות רוורס".
סגן הילה זעירא, כיום קצינה בחיל תקשוב סיפרה שהיא זוכרת את המבט שהיה על פני המחבל. "כמו שבן אדם לחוץ כשהוא נוסע מהר מדי, אז הוא החזיק את ההגה ככה וזה נגיד משהו שלא ייצא לי מהראש", היא סיפרה.
באמצע הזוועה סביבה, סגן מאיה פלד, אז רק בת 22, ירתה לעבר המחבל. "אז תמיד אומרים שבעת אירוע פח"ע, סגל מתפעל", אמרה פלד שפיקדה על הצוות באירוע. "זה משהו שהיה לי חרות ממש טוב באותם רגעים ואני זוכרת את עצמי אומרת 'אוקיי, שנייה. אני הסגל'".
אל מול האנדרטה שהוצבה במקום לזכר ארבעת חבריהם שנרצחו הם מתקשים לדבר על השיקום ועל כך שצלחו את קורס הקצינים. כעת הם מתכננים את העתיד, כל אחד ותכניותיו, עם זיכרון אחד שלא ייעלם גם כשיפשטו את המדים.