האיש מאחורי האימפריה: הסוד מאחורי "עובד בכפר" שהפך אותה לתופעה ארצית

התור שמשתרך בחוץ והריח באוויר לא משאירים מקום לספק: הטירוף של "עובד בכפר" הגיע לעיר הגדולה, תל אביב. מה שהתחיל כשיפודייה צנועה באור יהודה הפך בשנים האחרונות לתופעה תרבותית וקולינרית שאי אפשר להתעלם ממנה. שחקנים, פוליטיקאים, דוגמניות וצעירים מכל הארץ פוקדים את השולחנות מדי ערב, מצלמים כל שיפוד ומעלים לרשתות החברתיות. כאן, גם התור הוא חלק מהחוויה.

האיש שעומד במרכז הסערה הזו הוא עובד שקורי. למרות ההצלחה המסחררת, שקורי מעולם לא התראיין. הוא איש של עשייה, של מנגל, של מגע ישיר עם אנשים. כשהוא הגיע למסעדה החדשה שלו בתל אביב, המארחת אפילו לא זיהתה אותו בהתחלה. "סליחה, אי אפשר להיכנס, אתה צריך להזמין מקום", היא אמרה לו. שקורי, בצניעות האופיינית לו, לא התווכח. "היא לא הכירה אותי", הוא צוחק, "היום שואלים אותי עשרות פעמים ביום אם אני באמת עובד מהכפר".

ההצלחה החריגה - בלי יחסי ציבור או אינסטגרם

כששואלים את שקורי על הסוד של המקום, הוא לא מדבר על תבלינים סודיים או על טכניקות צלייה. בשבילו, הכול מתחיל ונגמר במשפחה. "כשאתה אומר עובד בכפר, זה לא עובד לבד", הוא מסביר. "זה עובד עם הילדים והאישה. יש לי בבית סיירת שלדג, סיירת מטכ"ל. אנחנו סיירת כשיוצאים לעבוד, ובאים מאהבה. יש לי ילדים מדהימים ואישה מדהימה, וכולנו בתוך העסק".

במהלך הצילומים הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. הודעות מהילדים, שיחות מהאחמ"שית באור יהודה - שקורי הוא שירות הזמנות מהלך. "לפעמים אני עומד ומסתכל, ואני עם דמעות בעיניים כשאני רואה את הילדים שלי", הוא משתף ברגע של התרגשות. "זה מטורף מה שקורה פה".

ההצלחה של "עובד בכפר" היא חריגה בנוף הישראלי. בלי משרד יחסי ציבור, בלי קמפיינים ממומנים ואפילו בלי עמוד אינסטגרם מנוהל ומתוקתק, המקום הפך לאימפריה. הפרסום הוא אורגני לחלוטין, מפה לאוזן, ובעיקר דרך הרשתות החברתיות של הלקוחות שמרגישים שהם חייבים לתעד את הנוכחות שלהם במקום. השיא הגיע כשהזמרת אודיה הקדישה לו שיר שנושא את שם המסעדה. "הייתי לבד במסעדה באור יהודה ושמעתי את זה עם דמעות בעיניים", מספר שקורי. "בכיתי. אני איש מאוד רגיש".

מהגינון אל המנגל

שקורי, היום בן 63, נמצא בענף המזון כבר שלושה עשורים, אבל הדרך שלו לפסגה לא הייתה סלולה. הוא בן למשפחת קצבים מוכרת מאור יהודה, אך את דרכו המקצועית התחיל בכלל כקבלן גינון. "נכשלתי", הוא מודה בכנות. "הסוף לא היה טוב, היה לי כישלון חרוץ".

מי ששינה את מסלול חייו היה חבר קרוב, מאיר עידה המנוח. "הוא בא אליי יום אחד ואמר לי: עובד, אתה בחור מטומטם. בנית צריף, תעשה משהו שיכניס לך כסף". שקורי היסס, המקום שבו עמד הצריף היה שכוח אל, אבל חברו התעקש: "אתה מבין בבשר, והדבר הכי חשוב - אוהבים אותך. כשאוהבים אותך, זו עוצמה מטורפת בחיים האלה".

העצה הזו הוכיחה את עצמה מעל ומעבר לכל הציפיות. הצריף הקטן הפך למוסד, והיום המוסד הזה פותח סניף שני בתל אביב. מי שדחף למהלך היה בנו של שקורי. "כשהוא הביא אותי לפה לראשונה תפסתי את הראש", משחזר שקורי. "אמרתי לו: מה אתה רוצה מהחיים שלי? אני לא רוצה, לא מוכן. ראיתי פה עזובה, אבל הוא האמין במקום".

הסטנדרט התל-אביבי במחירי אור יהודה

המעבר לתל אביב עורר חששות בקרב הלקוחות הקבועים, אבל שקורי מבטיח שהאיכות והמחירים נשארו זהים. "פה תפסנו קהל אחר, מאזור רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב", הוא אומר. "אני בתל אביב הייתי אולי ארבע או חמש פעמים בחיים שלי, אני אפילו לא יודע איך לחזור הביתה מפה בלי עזרה".

הוא מודע לציפיות הגבוהות ולביקורת על המחירים. "בשר זה פונקציה של כסף", הוא מבהיר. "אתה משלם טוב, אתה מקבל טוב. המחירים בשנים האחרונות עלו בכל הארץ, ואנשים לפעמים אומרים שעובד בכפר יקר. אבל אני מביא את הסחורה הכי טובה שיש, יש מוצרים שאני נותן כשירות וזה עולה לי הרבה. כל לקוח שיבוא לפה חייב לצאת מרוצה. אם מישהו לא מרוצה, אני לא ישן בלילה".

התפריט במסעדה נשאר נאמן למקור: פתיחת שולחן ישראלית קלאסית עם חומוס, צ'יפס, לאפות עיראקיות שנעשות במקום בטאבון ו-18 סוגי סלטים טריים שמתחלפים ללא הפסקה. המנה המדוברת ביותר היא סלט הבטטה המפורסם, אבל גולת הכותרת היא כמובן הבשר שנעשה על מנגל פחמים ענק. "זה לא סתם מנגל", מדגיש שקורי, "הטעם המעושן של הפחמים הוא שעושה את העבודה".

המהפכה הקולינרית של חתול הרחוב

ההצלחה של שקורי לא רק יצרה תורים ארוכים, אלא גם השפיעה על מפת הקולינריה המקומית. שפים בכירים אומרים לו שהוא שינה את התפיסה של "על האש" בישראל. "היום כולם פותחים שיפודיות, שפים פותחים מקומות בסגנון הזה, וזה עושה לי טוב", הוא אומר בחיוך. "אני רואה את התוצאות בשטח וזה כיף גדול".

למרות המעמד החדש כאייקון קולינרי, שקורי מסרב להסתחרר. "תשמע, אני ילד רחוב, חתול רחוב מאור יהודה", הוא מסכם. "אני אוהב את האנשים שם, אוהב את העמך, אוהב את כולם. מעולם לא חשבתי שאהיה תופעה כזו, זה גדול מאיתנו. אין לי הסברים לזה, זה משהו מלמעלה. אני רק אומר תודה רבה".

לפני שהוא חוזר למנגל, שקורי מבקש הפסקה קצרה לסיגריה. האיש שהפך למיתוס בחיים, בסך הכול רוצה להמשיך להאכיל אנשים באהבה, בדיוק כפי שהתחיל באותו צריף קטן.