הסוד של "הפסטה נאצי": השף על הדרך מאבו כביר לאימפריה של איש אחד

התור למסעדה שלו מתחיל בשעות המוקדמות של הערב, משתרך לאורך השדרה, וגם בעוד שעה הוא עדיין יהיה שם. הלקוחות ממתינים 40 דקות, לפעמים שעה, רק כדי לקבל צלחת פסטה או שניצל. טל רשבסקי, האיש שעומד מאחורי כל זה, צופה בהם מהצד. חלק קוראים לו "הפסטה נאצי", אחרים מכנים אותו "נוכל הפסטה" בגלל המחירים או התורים, אבל הוא בכלל היה מעדיף משהו סקסי יותר - השף העירום.

הוא הפך לסלב רשת בזכות הנטייה שלו לריב עם לקוחות שמעיזים להתלונן על ההמתנה הארוכה. "באמת לא אכפת לי שהעסק יישרף, יש ביטוח", אמר בריאיון עבר בחיוך שספק אם הוא מוקצן או אמיתי לגמרי. "אני מפורסם, כפרה. תתמקדי בי". רשבסקי הוא דמות יוצאת דופן בנוף המקומי; שף שהפך לכוכב תקשורת עם המסעדות הכי מדוברות בתל אביב, שבאופן מוזר בכלל הפסיק להיכנס למטבח מאז שהגיעה ההצלחה.

"קשה להשוות למקומות כמו של רותי ברודו - אין לה סיכוי"

בעוד שפים אחרים מקפידים להיראות עם הסינר עד השעות הקטנות, רשבסקי מתמקד בניהול וביצירת הדמות. כשאנחנו מסתובבים במסעדה שלו, "Lava", הוא מראה לנו את חדר שטיפת הכלים כאילו מדובר בסיור בלובר. כשהוא נשאל אם המסעדה הזו היא הכי מצליחה בעיר, אין לו גרם של צניעות מזויפת. "אין הרבה מסעדות שפר מטר עושות את הרווחיות הזו", הוא מסביר. הוא לא מהסס להשוות את עצמו לענקיות התחום: "קשה לקחת מקומות גדולים כמו של רותי ברודו ולהשוות אליי. אין לה סיכוי".

גם לאייל שני, האיש שהמציא את תרבות הדיבור הקולינרית בישראל, יש לו מה לומר. "אני יותר מעניין ממנו כי הוא עשה את שלו. הדמות הזאת שחוקה", קובע רשבסקי. "הבן-אדם גאון, הוא הכניס לקולינריה הישראלית תרבות שלמה של בלבולי מוח, אבל הגיע הזמן שלהם ללכת לנוח. אני צריך להיות שם כי אני יכול להביא יותר רייטינג מכולם ביחד".

ההצלחה הזו נראית כמעט לא הגיונית כשמבינים שרשבסקי מעולם לא למד בישול באופן רשמי. הוא לא עבד במסעדות נחשבות ולא עשה סטאז' בפריז. לפני שהפך למלך הפסטה, הוא הקים בתי קפה כושלים והגיע לקריסה כלכלית מוחלטת. כשהכיר את אשתו, נתלי, המצב היה בכי רע. "היו הרבה חובות וזה רק הלך והצטבר", היא מספרת. "הייתי בהיריון, הורי גרו בקומה שלישית בקדימה, הצעתי לו לעבור לגור שם, לא הייתה לנו ברירה".

באותו רגע, עם הגב לקיר וחוסר ברירה משווע, נולד ה"ניוקי שופ". רשבסקי הוריד מתכון מהאינטרנט והתחיל לעשות טסטים במטבח במשך 48 שעות רצופות. "היה לנו בית קפה שעשה 200 שקל ביום טוב", הוא נזכר. "אבא שלי אמר לי שאני הולך ליפול על הפרצוף וזו תהיה הטעות הכי גדולה בחיים שלי. בכיתי את נשמתי, כי לא היה לי עוד צ'אנס".

הילד המעצבן מרמת גן - שהפך לסוחר סמים

אבל הסיפור של השף שלמד לבשל מיוטיוב הוא רק הקליפה. מתחתיה מסתתר סוד שמעטים הכירו עד היום. רשבסקי, שגדל למשפחה נורמטיבית לגמרי ברמת גן - אבא הייטקיסט ואימא רואת חשבון - הרגיש תמיד יוצא דופן. "בצורה פשוטה, הייתי לא מקובל. היה לי פרצוף של ילד מעצבן, וזה לא הלך לטובתי. הייתה לי ילדות לא פשוטה".

התפנית החלה כשהוריו התגרשו ואביו עבר לתל אביב. רשבסקי הצעיר מצא נחמה במקומות הלא נכונים. "התחברתי לקבוצות שהן ממש משפחות פשע. הערצתי אותם", הוא מודה בקול נמוך. "נכנסתי ללופ הזה. זה התחיל בסמים קלים, וראיתי שאני עושה מזה אחלה כסף". בגיל 19 וחצי, הוא כבר היה עמוק בפנים, מתעסק בסמים קשים כמו קוקאין.

"הייתי הפושע הכי גרוע בהיסטוריה", הוא אומר במבוכה. "רמת הטמטום הייתה בשיא. הייתי יורד למכולת, המוכרת הייתה שואלת מה אני עושה בחיים, והייתי עונה מול כל התור: 'אני עוסק בקוקאין'. חשבתי שזה מצחיק, שאף אחד לא יחשוב שאני רציני. בדיעבד, אני מבין שצעקתי שמישהו יעצור אותי. סבלתי, זה היה גועל שלא נגמר. הכול היה אפל".

הסוף הגיע ביום אחד כשהמשטרה פשטה על ביתו. "השוטרים ירדו מהתקרה כמו בסרט. פירקו את הבית. אני זוכר את עצמי רץ לחדר השינה ומקבל מכות רצח. גיליתי להם איפה כל הסמים. הם הוציאו עוד סמים ועוד סמים. היה שם הכול כדי להרשיע אותי מלבד כנראה כתב תביעה מוכן וחבל תלייה". אבל הרגע הקשה ביותר לא היה המעצר, אלא המפגש עם אביו. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה. הוא אמר לי שאני לא הבן שלו יותר. שזו בגידה. הרגשתי כל כך לבד בעולם, שהכול נגמר".

תשעה חודשים של פחד

משם הדרך לתא המעצר באבו כביר הייתה קצרה. רשבסקי נשפט על סחר בסמים והמתין לגזר הדין במשך תשעה חודשים במרתפים של בית המעצר. "נכנסתי לשם עם קארה ועגיל באף. אתה בגיהינום, 23 שעות ביממה בתא. ראיתי אנשים מתאבדים, מקרי אלימות קשים מאוד. החיים שלי היו בסכנה ממשית".

הפרקליטות דרשה שבע שנים בכלא. רשבסקי כבר היה מוכן להסכים לשלוש שנים בעסקת טיעון, מתוך ייאוש. "אם לא היו משחררים אותי באותו יום, לא הייתי שורד. בוודאות". ברגע האחרון, השופט החליט לשלוח אותו לחלופת מאסר במכון הגמילה "רטורנו".

כעת לראשונה מזה 15 שנה הוא חזר לרטורנו. המקום נראה אחרת היום, אבל הזיכרונות עדיין חיים. "זה גן עדן שהוא גם גיהינום", הוא מתאר כשאנחנו עומדים ליד החדר הישן שלו. "כל יום החרב הייתה על הצוואר. אם אני עף מפה, אני חוזר לבית סוהר. הייתי צריך לעשות הכול כדי לשרוד, וזה אומר דברים שקשה לדמיין".

במהלך הסיור אנחנו פוגשים את הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד רטורנו, שזוכר את טל היטב. "הבנתי שלקחת את כל הידע שלך וגרמת לאנשים להתמכר למסעדות שלך", הוא צוחק. רשבסקי מחייך חיוך מריר: "היום אני מכור פעיל שמתעל את כל האנרגיה השלילית הזאת לדברים חיוביים". כשהרב מזכיר לו את "תפילת השלווה", רשבסקי מדקלם אותה בעל פה, אבל ניכר שקשה לו לעמוד במעמד הזה. "זה חלק ממי שאני", הוא אומר ומשתתק.

המפלצות המוטוריות של השדרה

האנרגיה האובססיבית הזאת שליוותה אותו בסמים ובשיקום, הופנתה לא רק לאוכל אלא גם לאהבה נוספת - בניית אופנועים. במחסן שלו הוא מחזיק "מפלצות מוטוריות" שבנה מאפס בעצמו, מבלי שידע בהתחלה מה זה פלאג. "אני לא אוהב שאומרים לי שאני לא יכול לעשות משהו", הוא מסביר את המוטיבציה.

בבית, עם נתלי ושני הילדים, הדינמיקה שונה אך עדיין אינטנסיבית. הילדים מכנים אותו "צעקן", הם מודים שאימא היא זו שאופה טוב יותר, בעוד הוא המבשל של הבית - בפעמים הנדירות שהוא עושה זאת, בדרך כלל ב-23:00 בלילה, ולרוב לעצמו. נתלי, שחקנית וסופרת, שואבת השראה מהצרות שטל מספק לה לכתיבה שלה. "זה מתעסק בצורך לספר מחדש את הסיפור שלנו, עד לרמה של אובססיה", היא אומרת.

כשאנחנו חוזרים לשדרה, אל מול התורים הבלתי נגמרים, רשבסקי נראה רגוע יותר. "כשמתחילים, לא מאמינים שזה יגיע לגודל הזה. באמת התעסקתי באיך אני מייצר לעצמי אבטלה, וזה כבר קרה. אני יכול להיות מובטל היום". השף שהיה סוחר סמים, האדם שנחשב למנודה חברתי והפך לאחד האנשים החזקים בעולם המסעדנות התל אביבי, יודע שאי אפשר למחוק את העבר, אבל אפשר בהחלט להפוך אותו למנה מנצחת. "לא יהיה לנו עתיד עד שנמחק את העבר", הוא מסכם.