סוף תקופה ביפו: קפה "ניסו" המיתולוגי סוגר את שעריו אחרי עשור

החדשות בקצרה:

• קפה "ניסו" ביפו הודיע על סגירת שעריו לאחר עשר שנות פעילות.
• המקום פעל תחת הסטודיו "ניסן נתיב" והיה סמל לשוויון ודו-קיום.
• הבעלים פרסמו פוסט המפרט מאבקים כלכליים ואת הקרע מול הסטודיו.

סוף עידן נרשם היום (שלישי) בסצנת הקולינריה והתרבות של יפו, עם הודעתו של קפה "ניסו" על סגירת שעריו. המקום, שפעל בעשור האחרון מתחת לבית הספר למשחק "ניסן נתיב" בעיר, הפך במרוצת השנים למוסד המזוהה עם קהילתיות ושוויון בין יהודים לערבים, דתיים וחילונים. בהודעת הפרידה שפרסמו בעלי המקום, הם תיארו עשור של עשייה לצד שורת מאבקים שהובילו להחלטה לסגור את העסק.

"עברנו יחד קורונה, מלחמות, פחד, חוסר ודאות ומשברים כלכליים בלתי נגמרים", נכתב בפוסט הפרידה של הבעלים. המקום, שהחל את דרכו בשנת 2016 כבית קפה קטן, קיבע את מעמדו בתודעה המקומית בעיקר בתקופת משבר הקורונה. בזמן שמסעדות רבות נותרו סגורות, ב"ניסו" החליטו לייצר תרבות בילוי אלטרנטיבית על המדרכה. הבעלים שיתפו כי "כשכל העיר הייתה סגורה ומפוחדת, אנחנו פתחנו. היינו היחידים בשוק שעבדו כמעט לאורך כל התקופה, גם כשקיבלנו קנסות על ימין ועל שמאל".

בבית הקפה הובילו התנגדות לשיטת "התו הירוק" וסירבו להפריד בין לקוחות. הפתרון שמצאו לאיסור ההושבה היה ישיבה על ארגזי חלב מפלסטיק ברחוב, מהלך שהפך לסמל של אותה תקופה. הבעלים הסבירו כי מה שנולד מתוך אילוץ הפך לרגע תרבותי שלם שהחזיר את האנשים לרחוב. המעורבות הקהילתית נמשכה גם אל תוך מלחמת חרבות ברזל, כאשר המקום הקים חמ"ל יפואי שפעל למען התושבים וכוחות הביטחון מיד לאחר מתקפת 7 באוקטובר.

אשמה ישירה נגד הסטודיו למשחק "ניסן נתיב": "התייחסו אלינו כאל מטרד"

בצעד חריג, הפנו הבעלים אצבע מאשימה ישירה כלפי המוסד שתחתיו פעלו, הסטודיו למשחק "ניסן נתיב". בפוסט הפרידה הם חשפו קרע עמוק מול הנהלת המקום וטענו כי בשנה האחרונה נאלצו להיאבק גם "בתוך הבית". "הרגשנו לא פעם שמערימים עלינו קשיים, מקשים על ההישרדות שלנו", כתבו הבעלים. "התייחסו אלינו כאל מטרד במקום כאל חלק בלתי נפרד מהמקום והקהילה שנבנתה כאן במשך עשור".

הבעלים הדגישו כי למרות שנלחמו בעירייה, במציאות הכלכלית ובמלחמות, הם נשברו בסופו של דבר מול היחס של הסטודיו למשחק. למרות הביקורת הקשה, הם תיארו קשר עמוק עם הסטודנטים למשחק שליוו את בית הקפה לאורך השנים. "הם לא למדו לידנו - הם גדלו איתנו", ציינו בפוסט, שתיאר את הקשר ההדוק עם דורות של שחקנים שליוו את המקום ברגעי הצלחה ופרידה.

את הודעת הפרידה חתמו הבעלים בתודה לקהל הלקוחות שהפך למשפחה. הם ציינו כי המקום היווה הוכחה לכך שאפשר ליצור קהילה אמיתית, חום וקבלה בלב העיר. "'ניסו' היה משפחה. הוא היה בית", סיכמו הבעלים את הודעתם הכואבת.