השכונה ההרוסה "דור צעיר" הייתה המקום הכי שמח בכפר עזה. בין שני הבלוקים של דירות הקיבוץ הקטנות הופקו מסיבות, הוקמו זולות ונערכו פיקניקים וארוחות. התגוררו כאן יחד חיילים, בני קיבוץ שעזבו את בית ההורים וגם צעירים וצעירות שהגיעו מבחוץ. בבוקר 7 באוקטובר, החלו השכנים לשמוע את היריות ונכנסו כולם לממ"דים, משם המשיכו להתכתב. בשיחה עם N12 אמש (ראשון), שורדי הטבח בשכונת הצעירים של כפר עזה שיתפו את התכתובות מהקבוצות השונות של הדיירים - עד להודעות האחרונות.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- "אכלנו לוף צבאי, היה להם בכמויות. הם היו מסוממים"
- הילה רותם שושני: "רעדנו מפחד, חשבתי שנהיה שם לנצח"
- "לא מאחלת לשום אישה בעולם לחוות היריון במצב כזה"
הדר חנייה ונדב אלון מגיעים במקור ממבקיעים. לפני כשנה הם עברו לקיבוץ כפר עזה כי רצו לגור ליד הטבע. ממש מולם גרו יותם חיים ויורי לוין, משמאלם ניר רביב וניראל זיני, ובדירות שצמודות מימין – עמית סוסנה ודורון שטיינברכר. אמילי דמארי, שהתגוררה לבדה בהמשך הבלוק פחדה להישאר לבדה בדירה באותו הבוקר, וגלי ברמן השכן רץ ועבר אליה. "בחיים לא הייתי ליד גבר שנותן כל כך הרבה ביטחון", עוד הספיקה להתלוצץ באחת ההודעות. לידם בדירה היה זיוי, אחיו התאום של גלי, אלון שמריז, אביעד אדרי, יובל סולומון ובר כסלו. בשעה 9:51 אלון כתב בקבוצה של השכונה: "אל תצאו עכשיו, תישארו בממ"ד", זיו ברמן הוסיף: "משהו קורה פה", ובר כסלו כתב: "הם פה מאחורי הבית שלי – נכנסו מלא".
בר כסלו סיפר לחדשות 12: "בכל קבוצת הוואטסאפ של השכונה התחילו לשלוח הודעות ממש כמו חיילים של דומינו שנופלים אחד אחרי השני - 'הם אצלי בבית', 'הם אצלי בבית'". אכן כך היה - יובל סולומון שלח תמונה של פצע ירי וכתב: "ירו בי – שורף לי"; בשעה 10:02, אלון שמריז שלח את הלב האחרון למשפחתו; אביעד אדרי, השכן של אלון, ניסה להזעיק עזרה מבחוץ בהקלטה קולית מצמררת. דורון שטיינבכר דיברה עם אימה ב-10:15 ואמרה לה: "הם נכנסים". היא בכתה וצרחה - והשיחה התנתקה באמצע. המחבלים הסתובבו בשכונה באין-מפריע, נכנסו לדירות שבהן עוד לא הספיקו לרצוח, לחטוף ולשרוף. נדב והדר סיפרו על הצעקות הזוועתיות ששמעו בערבית והגיעו מכל מקום: "נשמע כאילו אנחנו בעזה – כבשו אותנו".
חלק מהמחבלים המשיכו לבלוק הבתים בשכונה העליונה, שם גרו אחד ליד השני ניצן ליבשטיין, בנו של אופיר ראש המועצה, בר יצקן, עדן אברבנל, אופיר שושני, אורי לופו ובן זוגה סיוון. ממול התגוררו נטע אפשטיין וארוסתו אירן שביט, סיוון אלקבץ ובן זוגה נאור חסידים ויובל בויום. הם החלו לשמוע את היריות והצעקות, וגם ההודעות ביניהם לא איחרו להגיע: סיוון אלקבץ כתבה: "הם פה, דחוף הם בבית שלי"; אופיר שושני הצטרפה גם היא: "הם פותחים את הממ"ד, אני לבד. הם שוברים את הידית, אני מתחננת".
"הם הצליחו להוציא מפה כל כך הרבה אנשים בפרק זמן של פחות משעה"
כמות ההודעות בקבוצות הלכה והתמעטה - כבר לא היה כמעט מי שיענה. אופיר שושני הפצועה זעקה בפעם האחרונה: "דחוף בואו", ויורי לוין כתב: "שורפים לי את הבית". יורי נשאר בחיים כדי לספר כיצד הצליח לשרוד בגבורה, תוך שהוא בורח מידיהם של המחבלים. בר כסלו סיפר אף הוא על המחזות הקשים שנוכח אליהם - אחד מהם היה חטיפה של אחת מהבחורות בקיבוץ. "הם הצליחו להוציא מפה כל כך הרבה אנשים בפרק זמן של פחות משעה", אמר בכאב. "הם פשוט היו באופוריה".
בר יצקן סיפר שבשעה 12:50 הם שמעו בפעם ראשונה עברית. צוות של דובדבן הגיע וחבר לשוטר שנלחם במחבלים, ובמקביל הגיעו כמה לוחמי ימ"ס. הכוחות היו במעטפת השכונה, לא הצליחו להתקרב לליבה בגלל הכמות הרבה של המחבלים. מהבית הפרטי שממול שכונת "דור צעיר", צעק לכוחות רוני שטיינברכר, אביה של דורון, שלא ענתה לו לטלפון כבר 3 שעות - אך הם לא יכלו לעשות דבר. כוח של גדוד 13 הגיע לשכונת "דור צעיר" בשעות הצוהריים ללחימה שפשוט לא הפסיקה. "נכנס אלינו לדירה תומר גרינברג ז"ל, מג"ד 13, והוא בעצם ניהל פה את כל הלחימה בשכונה", סיפרו בר יצקן ועדן. "באותו שלב פינו בודדים מהקיבוץ, וככה יצאנו בעצם - קפצנו מהחלון האחורי ישר לתוך הדוד, סגרתי את הדלת ויצאנו".
חצי שכונה נמחקה
מתוך 37 דיירים שהיו בדור צעיר באותה השבת - 11 נרצחו ו-7 נחטפו; שניים נפצעו והם מאושפזים בבתי החולים - חצי שכונה נמחקה. אחרי 55 ימים בשבי חמאס, עמית סוסנה חזרה הביתה, ושבועיים לאחר מכן - החטופים אלון שמריז ויותם חיים הצליחו לברוח מהשבי ונהרגו בשוגג מכוחות צה"ל. זיו, גלי, אמילי ודורון עדיין נמצאים בעזה - כבר 100 ימים בשבי החמאס. שכונה שלמה ומלאת חיים שהתפרקה - וכבר לא תראה אותו הדבר.