מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מפרסם היום (שלישי) דוח העוסק בהיערכות הרשויות לטיפול בנפגעי חרדה. הדוח מתפרסם במהלך מבצע "שומר החומות" - אך במשרד המבקר עמלו עליו עוד הרבה לפני כן. מהדוח עולה תמונה עגומה בכל הנוגע ליכולת של המדינה בכלל, ושל הרשויות המקומיות בפרט – לטפל בכמות גדולה של נפגעי חרדה בשעת חירום.
בין היתר, מצביע מבקר המדינה על מחסור במרפאות בריאות הנפש של קופות החולים. בדוח נכתב כי ב-2018 צמצם מנכ"ל משרד הבריאות את מספר המרפאות המותאמות לשעת חירום בשליש. כיום ישנן 50 מרפאות בלבד, הפרוסות ב-30 רשויות מקומיות.
לדברי המבקר, מעניין זה עולה חשש כי לא ניתן יהיה לתת מענה הולם לנפגעי חרדה בשעת חירום בשאר 227 הרשויות. במחוז הדרום למשל יש רק שבע מרפאות ממוגנות לשעת חירום. כמו כן, המבקר מציין כי קופות החולים כלל לא העבירו למשרד הבריאות רשימות של מרפאות הדורשות מיגון.
בנוסף, גם ב-50 המרפאות הקיימות יש מחסור בכוח אדם לטיפול בחירום – במיוחד ברופאים פסיכיאטרים. המחסור בכוח אדם בא לידי ביטוי ביתר שאת עבור אוכלוסיית העולים, המהווה 17% מכלל תושבי העוטף.
המבקר אנגלמן מציין בדוח הביקורת גם את העובדה שהתקציב המיועד למרכזי החוסן לא הוכנס לבסיס התקציב של משרדי הממשלה המשתתפים במימונם. לכן, נוצר חוסר ודאות בהפעלת המרכזים ואפילו עולה חשש לסגירתם.
על כל נפגע פיזי אחד באירוע חירום - יש 25 נפגעי חרדה
שני אזורים מרכזיים שצוינו בדוח הם עוטף עזה וצפון הארץ. בנוגע ליישובי עוטף עזה, המבקר מפנה אצבע מאשימה גם כלפי משרד החינוך. בין השאר כותב אנגלמן כי המשרד לא הכין מתווה לנושא בחינות הבגרות של תלמידי העוטף ולקבלתם למוסדות אקדמיים – זאת למרות הגידול במספר הבקשות לוועדת החריגים, הנובעות מעומס רגשי.
בנוגע לצפון, מבקר המדינה קובע כי אין מענה מספק בשעת חירום לנפגעי חרדה, ולכן חלק מהרשויות נאלצות למצוא פתרונות מקומיים. כדי להבין את סדר הגודל, נציין שעל פי הערכות משרד הבריאות – על כל נפגע פיזי אחד באירוע חירום יהיו 25 נפגעי חרדה בממוצע. כלומר, בתרחישי החירום יכולים להיות גם עשרות אלפי נפגעי חרדה במקרה של מלחמה.
סוגיות נוספות שעלו בדוח הן חוסר התיאום בין הרשויות השונות, היעדר אסטרטגיה לאומית לחיזוק החוסן ומחסור בפעולות פיקוח ובקרה כדי לשפר את הטיפול. הדוח גובש עוד לפני מבצע "שומר החומות", אך הימים האחרונים המחישו את החשיבות הרבה בטיפול בנפגעי חרדה.
לאורך השנים, גיבשו הרשויות תכניות לטיפול בנושא, אבל חלקן לא קודמו בסופו של דבר. המבקר אנגלמן קורא בדוח לפעול לקידום התוכניות הללו, ומציין שעל משרד הבריאות והרשויות המקומיות לפעול יחד להסדרת מענה כולל עבור נפגעי החרדה.