אבל לאומי נפל על ישראל בערב יום חמישי האחרון, במה שהיה אמור להיות האירוע החגיגי בשנה במירון. 45 גברים, נערים וילדים נספו באסון במירון בעקבות הדוחק שנוצר, ביניהם היו גם שני זוגות אחים. הרב מאיר אלחדד, אביהם של משה ויוסף ז"ל מירושלים, סיפר בריאיון ל-N12 על השתלשלות האירועים ואיך הגיע להילולה עם חמישה ילדים וחזר רק עם שלושה. "זכיתי לארח אותם במשך 18 ו-12 שנה. האובדן קשה מאוד".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אלחדד משחזר תחילה כיצד החלו להבין שקרה אסון גדול. "אני הייתי מתרס אחד למטה עם ארבעה ילדים קטנים. יוסף דוד ומשה מרדכי ביקשו רשות לעלות חזרה לאירוע. אני נתתי להם רשות ואחרי עשר דקות אני שומע צעקות ושריקות. האירוע ממשיך ולא ידעו מהאסון, במשך רבע שעה לקח לעכל את האסון ורק אז התחילו לפנות".
"פתאום אני רואה עוד אלונקה ועוד החייאה ועובדים של זק"א עוברים עם הניילון הכסוף. הבנתי שקרה אסון אבל לא חשבתי שממדי האסון כאלו גדולים. הייתי שם עם ארבעה ילדים ובמשך שעתיים הייתי בחוסר ודאות לגבי ארבעתם. החזקתי את שני הילדים הקטנים ובינתיים השוטרים גירשו משם את כולם. אחרי כשעה וחצי אני מקבל טלפון מאשתי ששניים מהילדים שלי הגיעו הביתה לבית של גיסי. אמרתי שניים ברוך השם נמצאו, תבשר אותי טוב לגבי השניים האחרים".
"במשך כל הלילה הייתי בטלפונים מול המוקדים של כל בתי החולים. לקראת שמונה בבוקר הבנו שבבתי החולים הם לא נמצאים. נודע לי שיש משאית עם גופות מול מערת הרשב"י. עליתי למעלה, הבן שלי שלח שתי תמונות של הבנים הנעדרים. אמרתי לאחראי הזיהוי הפלילי: 'אתה צילמת את כל הגופות. אני אשלח לך את התמונות ותעשה הצלבה - אני רוצה לדעת בבירור שהנעדרים נמצאים פה'".
בשלב זה מספר הרב אלחדד כי לא הצליח לקבל מענה כראוי מאנשי הזיהוי הפלילי והכוחות שהיו במקום. "במשך חצי שעה לא הסכימו לתת לי מענה. רק האמונה החזיקה אותי. ביקשתי שתסתכלו בתמונות ותגידו לי האם הם בין הנספים. אני נמצא בחוסר ודאות. אמרו לי לנסוע לאבו כביר. הייתי שם במשך שש וחצי שעות ורק כשעה לפני כניסת השבת הכניסו אותי לזהות את הבן הגדול ולאחר מכן את הבן הצעיר".
"מיד במוצאי השבת שלחו את הנפטרים למירון ועשו להם טהרה. אחר כך הורידו אותם על הגג לרבי שמעון בר יוחאי ואמרתי לו: 'זה נשמות שלך. זה הבית שלהם פה'. הלוויה יוצאת בדרך כלל ממקום שבו אדם גר והיות שהם נהרגו שם - משם החלטתי להוציא את הלוויה. כל הלילה שהייתי בחוסר אונים בכיתי וביקשתי מאלוהים דבר אחד: אל תיקח ממני את האמונה".
"הם היו ילדים מיוחדים. זה נשמות של רבי שמעון בר יוחאי ואני זכיתי לארח אותם במשך 18 שנה ו-12 שנה. הגדול היה בחיר ישיבה, מלא בטוב לב, הבנה לזולת והיה מחייך לכל ילד. הוא ידע לנגן בכינור, הוא למד לבד והיה לו כישרון לכך. הבן הקטן היה ילד מיוחד. כולו טוב. תמיד היה עוזר לנו בבית, לוקח מטאטא וכף אשפה בלי שאף אחד אמר לו. האובדן קשה מאוד ורק האמונה מחזיקה אותנו".
"אף פעם לא היה כזה אסון בישראל. אני הייתי במכון לרפואה משפטית באבו כביר, היו שם כל סוגי המשפחות. הייתה שם משפחה מארצות הברית ששלחה כנציג את הנכד שלהם לחגיגות בל"ג בעומר. פגשתי אותו בזיהוי הגופות ועכשיו נודע לי שעה לאחר שסיימנו את הלוויות של הבנים שלנו - שגם אותו קברו ליד הילדים שלי".
"יש אשמים אבל אני לא עורך דין ולא שופט. אני לא רוצה בשבעה להפיל כעס על מישהו. אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה שזה יקרה - זה לא היה קורה. אומנם אלה הבנים שלי אבל זה הצער של כלל ישראל. יש 45 נפשות מעם ישראל שנעדרו. גם כשקורים דברים קשים שאנחנו לא מבינים. איך יהודים שבאו לשמוח בהילולה של רשב"י קרה כזה אסון? הקדוש ברוך הוא בחר בהשגחה פרטית כל נפש שהייתה שם".
"אני הגעתי למירון עם חמישה בנים. שלושה מהם ניצלו ושניים נפטרו. הקדוש ברוך הוא בחר בדיוק אילו נשמות שייכות להיכל של רבי שמעון בר יוחאי. אנחנו יודעים שהכול מהבורא יתברך - כל מה שקורה בעולם הכול ממנו. אנחנו מאמינים בזה ואנחנו לא מבינים. אנחנו מקווים שבקרוב מאוד גם נחוש שכל מה שקרה זה לטובה. ואם כבר יש זעזוע שנוצר בעם ישראל צריך להבין שהקדוש ברוך הוא קורא אלינו לשוב אליו. הוא אומר לנו: תתאחדו".
סייע בהכנת הכתבה: חנן שרויטמן.