הזעקה הציבורית בעקבות מקרי המוות וההתעללות במשפחתונים ובמעונות יום הביאה את רובם המכריע של המתמודדים בבחירות לכנסת ה-22 לצאת בהבטחות שידאגו לחינוך בגיל הרך. אין ספק שמדובר באחד הנושאים החשובים ביותר מבחינה חברתית וכלכלית, אבל מה כל מפלגה הבטיחה ועד כמה זה ישים? "עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי" יצאה לבדוק עבורנו כל רשימה ורשימה – ואלה התוצאות.
ישראל כיום משקיעה מעט מאוד בחינוך בגיל הרך. מחקרים שנערכו בעשור האחרון מצביעים על כך שההשקעה בגיל הרך היא הקריטית ביותר, מכיוון שעד גיל 3 נבנים כל הקשרים במוח שאחראים על היכולות הקוגניטיביות, הרגשיות והחברתיות. החוקרים מצאו גם כי התשואה על השקעה בילד עד גיל 3 היא הגבוהה ביותר - מה שאומר שכל שקל שמושקע בילד עד גיל 3 שווה הרבה יותר משקל שיושקע בו בשלב מתקדם יותר, כשמודדים הישגים לימודיים ומקצועיים לאורך חיי האדם וחיסכון בהוצאות רווחה ובריאות בהמשך חייהם.
כדי להבין את הפער של ישראל מהעולם מספיק להסתכל על הנתונים: לעומתנו, ברוב המדינות ה-OECD החינוך לגיל הרך ניתן לכלל שכבות האוכלוסייה בחינם או בסבסוד שמכסה את רוב העלויות. דוח שפורסם לפני שנה חשף כי ממוצע ההשקעה הממשלתית לכל פעוט בישראל היא רק 20% מההשקעה בפעוט בממוצע במדינות המפותחות.
למרות שכל המפלגות מבטיחות להרחיב את החינוך בגילאי לידה עד 3, אף אחת מהן לא מציעה את מקורות המימון לכך - וגם לא תוכנית סדורה כלשהי לקידום הנושא. למעשה, לא נמצאה אפילו מפלגה אחת שמפרטת איך היא מתכננת שמהלך להרחבת החינוך לגיל הרך יקרה בפועל, מעבר להבטחות הבחירות שציינו.
אחרי שלפני כחודש הצהיר ראש הממשלה נתניהו על העברת מעונות היום ממשרד העבודה למשרד החינוך, הודיע שר החינוך רפי פרץ כי מהלך כזה יעלה קרוב ל-8 מיליארד שקלים. להערכת משרד החינוך, סכום זה נדרש כדי להכניס פיקוח אפקטיבי למעונות שכבר מסובסדים ולהרחיב בעוד 100,000 את מספר הילדים שיקבלו מעונות מסובסדים. אחרי שהתבררו העלויות, נדם הדיון הציבורי בסוגיה, לפחות לעת הזו.
מה הסיכוי שהממשלה החדשה שתוקם תשקיע את המיליארדים הנדרשים לחינוך בגילאי אפס עד 3? הגרעון התקציבי וההערכות על קיצוצי תקציב מקטינים את הסיכויים לכך. גם ההיסטוריה של הניסיונות לקדם את הנושא אינה מעודדת: באוקטובר האחרון חוקקה הכנסת חוק חדש לפיקוח על מעונות יום, למרות שקיים חוק בעניין מ-1965, במטרה להכניס לפיקוח ממשלתי את כל מעונות היום הפרטיים. למרבה הצער, החקיקה החדשה עדיין לא מתורגמת לתקנים או להרחבת הפיקוח בשטח. לפני כשנתיים גם חוקק חוק המועצה לגיל הרך, אבל גם הקמת המועצה הזאת לא שינתה דבר בשטח.
השורה התחתונה: נראה שיידרש לחץ ציבורי מתמשך להשקעה ממשלתית בגיל הרך, כדי שהממשלה הבאה תתחיל להשקיע ברצינות בנושא.
מה עוד מבטיחות המפלגות? למיפוי ההבטחות החברתיות של עמותת 121 לחצו כאן