אודה איפה טעיתי: כיניתי בעבר את בני גנץ "עגל רך" ו"דג של מים מתוקים". גנץ שאל אותי "למה ככה? אתה מכיר את הרקורד הצבאי שלי!". אמרתי לו: כן, אבל לגבי הפוליטיקה? וגנץ השיב: "אתה תופתע" - ואכן הופתעתי.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
ההישג בנאום שלו היה שהקרין שלושה דברים: כנות, אחריות ואיכפתיות. יכולתם לראות בנאום אדם שבא לעשות עבור מדינה ולא עבור משפחתו וה"בייס" שלו. גנץ עבר בשלום את שני מכשולי אמנון ליפקין שחק ז"ל: את הנאום הראשון ואת הסיור הפוליטי הראשון. עם זאת, עדיין לא ידוע אם לא יילך בדרכם הפוליטית של ליפקין-שחק, מצנע מופז – הם כולם היו קצינים מופלאים, אנשים מצוינים.
אורלי לוי-אבקסיס ואנשיה מאוד נעלבו שגנץ לא סגר עם "גשר" במקום עם בוגי יעלון: הם טוענים שחוסן לישראל הייתה צריך לסגור איתם לפני בוגי, ואני חושב שהם צודקים.
"חוסן לישראל", כפי שהוצגה בנאום, היא ימין מובהק. השוו השבוע את גנץ לרבין ואני מזכיר – רבין אמר הוא מוכן ליסוע לגוש עציון עם ויזה, כלומר קווי 67, וכינה את ההתנחלויות "אריאל, עמנואל, שלומיאל". ואילו גנץ דיבר על ירושלים המאוחדת – עם 300 אלף שונאי ישראל ו-28 כפרים עוינים - ודיבר על גושי ההתיישבות והרחבתם ובקעת הירדן ורמת הגולן. זה לא שמאל, אלא ימין ברור.
באיחוד עם יעלון הצטרף צביקה האוזר, איש ימין מובהק - מיוזמי חוק הלאום וגם מיוזמי הרעיון של יועצים משפטיים פרטיים במשרדי ממשלה. במבצע "עמוד ענן" כתב האוזר שנדהם איך המשפטנים שולטים ולא האלופים. האוזר יכול להיות בליכוד בחלק הימני וגם בבית היהודי. ב"חוסן לישראל" אמרו לי "הצלחנו לשלוף מתוך המטכ"ל של ביבי את האוזר ואת יועז הנדל". אמרתי להם "תשלפו גם את נתן אשל, זה יהיה מושלם - אחריו תבוא שרה ואחריה ביבי ואז חוסן לישראל באמת תנצח".
לגבי הסקרים העגומים של המחנה הציוני: אני לא מאלה שמופתעים מהתוצאה, יש לי סימפטיה וחמלה ברגע זה לאבי גבאי. אני חושב שכדי להציל את מפלגת העבודה, צריך לאחד אותה עם מרצ ולהקים מפלגת שמאל ישראלית, גאה ובטוחה בעצמה - אבל אז בראשה לא יעמוד אבי גבאי.