קצת יותר מחודש לפני הבחירות, ונדמה שסוף סוף המפלגות מתעוררות ופותחות בקמפיינים: הימין המאוחד ממתג את עצמו מחדש תחת השם "ימינה", העבודה-גשר מציגה תכנית כלכלית מסודרת ושנויה במחלוקת, כחול לבן מציבה את גנץ בפרונט והליכוד ממשיך להשתמש בנכס הכי טוב שיש לו: נתניהו.

בשבועות הקרובים נעקוב מדי שבוע אחרי הקמפיינים של המפלגות ונדרג אותם במדד הקמפיין באמצעות פאנל של פרשנים וכתבים פוליטיים. אביב בושינסקי, שהיה בעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, ינתח את הקמפיינים ואת ביצועי המפלגות. אז מה קרה במדד הקמפיין השבוע?

1. ישראל ביתנו

בסיבוב הראשון של מערכת הבחירות, אביגדור ליברמן רץ עם הקמפיין שלו בנסותו לשכנע אותנו, בשארית כוחותיו, שיש להטיל עונש מוות על מחבלים ושבלי נאמנות אין אזרחות. חרף שלל הטיעונים ה"אסלי-ימניים", ליברמן מצא עצמו נאבק על חייו הפוליטיים כשסיים את המרוץ עם בקושי חמישה מנדטים. והנה, דווקא בסיבוב השני, ליברמן - האיש שהמציא עצמו מחדש - עלה על הגל.

בעוד נתניהו מחתים את חבריו בסיעה כאילו "בלי נאמנות, אין חירות" כדי לבצר את שלטונו, ליברמן כבר במקום אחר. האיש תפס את משבצת האחדות ויושב עליה חזק חזק. פעם אמרו שהרוב רוצה אחדות, לא? בשיעור הראשון בקמפיינים פוליטיים, מלמדים כך את המועמד המתחיל: תלך חזק לקצוות, וברגע שכבשת את הגרעין הקשה שלך, "הבייס", תתחיל להתמרכז כדי לכבוש קהלים נוספים.

ליברמן כבר מזמן לא בשיעור הראשון ולא בשני. הוא עושה לכולם בית ספר: הקיצוניים מדברים עצמם לדעת, עיין ערך ילד הפרא בצלאל סמוטריץ'; המנהיג, נתניהו, כותב את "דבר העורך" בישראל היום ומסביר למה לא אחדות; גנץ מגמגם - פעם כן, פעם לא ופעם רוטציה ובתנאי שהוא יהיה הראשון בבידור. רק ליברמן נשאר חזק על המסר, ממש באמצע הקונצזוס: ממשלה לאומית רחבה ובלי המשיחיים. בעוד אהוד ברק משחק באתגר הבקבוק, ליברמן אוסף את הבקבוקים ומתרגם אותם למנדטים. הוא כבר לא צריך לשבור ימינה ולא לפזול שמאלה. ההתבטאויות האומללות של יריביו הפוליטיים מייצרות לו קמפיין חינם אין כסף. כזה שיחזיק בקלות לפחות עד שיגיע המשיח.

ליברמן מפרסם סרטוני "סיפורי עלי ביבי" על הבטחות נתניהו. אלה סרטונים ממוחזרים והטיעונים בהם עתיקים. נכון, נתניהו הצביע בכנסת בעד ההתנתקות, אבל זו היסטוריה. חלק לא מבוטל מציבור הבוחרים ד'היום היו אז בני ארבע או חמש. מרד בר כוכבא או ההתנתקות הם אירועים פחות רלוונטיים מהופעה/הדתה בעפולה ובלוד. איווט, ההווה מספק לך את כל התחמושת שאתה צריך. עזוב את ההיסטוריה ואת הסגנים של בר כוכבא.

2. הליכוד

בשבוע האחרון הליכוד, כך נראה, חוזר לקמפיין המוצלח שלו - ניגוח מפלגת כחול לבן. בסיבוב הראשון נתניהו רכב על מסר חד וחלק: "לפיד וגנץ שמאל. חלש". זה היה אולי המסר החזק ביותר עד כה. השבוע הליכוד השתכלל כשהוסיף למשוואה הרעועה הזו את אבי ניסנקורן – מספר חמש בכחול לבן, יו"ר ההסתדרות לשעבר, איש הוועדים, תומך מפלגת העבודה לשעבר ומי שמיועד להיות שר האוצר בממשלת גנץ. אם נתניהו לא היה מסתבך בהצהרות הנאמנות ובירי הבלתי מבוקר של סמוטריץ', הרי שקמפיין "רק לא ניסנקורן" עשוי היה לכבוש השבוע את המקום הראשון במדד.

3. כחול לבן

המומחים טוענים שהקו החדש של כחול לבן - רק גנץ בתמונה, לבוש יפה, חנוט בעניבה ומצטלם עם מאבטח סרק בכנסת - הוא-הוא שירגיל את הציבור לחשוב שהוא אכן עשוי מחומר של ראש ממשלה. יכול להיות, אבל בינתיים זה לא כל כך עובד. בסיבוב הראשון זה היה "יו יו יונית", וגם השבוע המשיך גנץ עם השגיאות והלפסוסים. גנץ מתחיל, שלא בטובתו, להיות ה"דוד לוי" של זמננו. שכחת את שמו המלא של קורבן הפיגוע? נצחק עליך. דיברת על אחדות? ממש בדיחת קרש.

למרות הזלזול, שאת חלקו הרוויח גנץ אולי ביושר, הסקרים מראים שמצבו יציב. האם הוא ואנשיו רואים משהו שאנחנו הפרשנים פשוט לא מבינים או שאולי גם אם נעמיד דחליל שיצעק "רק לא ביבי" מצבו יהיה איתן? זה מזכיר את האמירה של טראמפ על כך שגם אם יירה במישהו בשדרה החמישית ימשיכו לתמוך בו.

ובכל זאת, הראיון השבוע שבו דיבר גנץ פתאום על אחדות (ואחר כך חזר בו) ועל רוטציה בתנאי שהוא יהיה הראשון הוא אחד המהלכים האומללים של הקמפיין. זו לא פוליטיקה חדשה, אפילו בפוליטיקה הישנה כבר לא מדברים ככה.

4. המחנה הדמוקרטי

המחנה הדמוקרטי עלו השבוע עם שלטי חוצות על אחדות ואומץ. ומה עם השיח הפלסטיני? פעם מרצ קידשה את הנושא הזה. היום, בלבושה החדש, היא עם אהוד ברק שאומר ש"בעת הזו אין שם עם מי לדבר". אחרי שמפלגת העבודה זנחה את תהליך השלום, עכשיו גם מעוז השמאל האחרון מתרחק ממנו. 26 שנה בדיוק חלפו מחתימת הסכם אוסלו. האם גם הם מודים שזו הייתה טעות או שהנכדה נועה תציל משהו ממה שנקרא מורשת רבין?

פאנל הבוחרים במדד הקמפיין: יעל קישיק (חדשות 12), ירון אברהם (חדשות 12); ניב שטנדל (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), עומר מלכה (מאקו), אורי רוזן (מאקו); אור יזרעאלי (עורך סרוגים); רותם דנון (עורך מגזין ליברל); גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה); גדעון אלון (ישראל היום); אהרון ברנע (עיתונאי ופרשן מדיני); אנה רייבה ברסקי (ערוץ 9); מזל מועלם (פרשנית פוליטית אתר אל מוניטור, ערוץ כנסת); ישראל כהן (פרשן ברדיו קול ברמה); מקבולה נאסר (עיתונאית); אריק בנדר (מעריב); טל שניידר (גלובס); ניצן קידר (ערוץ 7); גדעון דוקוב (שבע); חולוד מסאלחה (עורכת בוקרא)