גם בשבוע האחרון של החופש הגדול ממשיכות המפלגות להיות מנומנמות. נתניהו מדבר על איראן, ליברמן תוקף אותו דרך עזה, ויאיר לפיד נוסע לפגישות מדיניות מטעם עצמו ביפן. רק עמיר פרץ מציע תפנית מפתיעה – ומגלח לעצמו את השפם.

מדי שבוע אנו עוקבים אחרי הקמפיינים של המפלגות ומדרגים אותם במדד הקמפיין באמצעות פאנל של פרשנים וכתבים פוליטיים. אביב בושינסקי, שהיה בעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, ינתח את הקמפיינים ואת ביצועי המפלגות. אז מה קרה במדד הקמפיין השבוע?

הליכוד: שוב איראן

הליכוד ממשיך לעמוד בראש המדד עם הקמפיין המוצלח ביותר – למרות שדווקא השבוע לא הייתה שום הברקה מבית היוצר של "ביביסיטר" או המציל שמונע את הסחף של ההוא עם הבוגי. אולי זה בגלל חולשתם היחסית של יריביו, או שאולי נתניהו הצליח, במקרה (או שלא), לחזור לשטח שהוא כל כך אוהב: לעלות על טי שירט עם סמל "צנוע", להעמיד לידו רמטכ"ל מדוגם ולדבר על איראן. זה הפורטה של נתניהו. בזה אין לו מתחרים. באג'נדה הזו הוא מחסל את הרחפנים עם יד קשורה. השבוע קיבלנו גם שוב טילים מעזה. המונים נסו על נפשם מאימת הטרור, אבל שם הליכוד מעדיף שלא להצטלם. למזלו, אותם רחפנים מתקשים גם הם לתקוף את מדיניות הליכוד ולהציע אלטרנטיבה.

ישראל ביתנו: ליברמן חוזר לביטחון

ענייני הדת במדינה ממשיכים לספק דלק לקמפיין של ישראל ביתנו. עצם השמירה על המקום השני בדירוג מצביעה על כך שאפשר להעביר לטייס אוטומטי. האמירות ההזויות של הסמוטריצ'ים והניסיון של כחול לבן להתקרב לחרדים עושים לליברמן את העבודה.

השבוע הושם הדגש על העניינים הביטחוניים: "נתניהו נותן פרוטקשן לחמאס" ו"נתניהו מתרברב שלא לצורך בנוגע לפעולות נגד איראן". לא בטוח שכשליברמן מדבר על ביטחון, הקולות מהליכוד ינועו בהמוניהם לישראל ביתנו. הסקרים השבוע השאירו את המפלגה עם בין תשעה לעשרה מנדטים.

החשש בישראל ביתנו הוא שככל שנתקרב ליום הבוחר כך תגבר הנטייה לחזור למפלגות הגדולות. אותם בוחרים פריכים הם לא בהכרח העולים הוותיקים שנתניהו חיפש באוקראינה, אלא דווקא הצעירים - מצביעי לפיד והליכוד שלא רוצים יותר מדי דת בתוך המדינה. אפשר להניח שבזמן שנותר ליברמן יעזוב את הביטחון ויישאר עם מה שהקפיץ אותו עד עכשיו בסקרים.

כחול לבן: לפיד גדול ביפן

גם השבוע נחשפנו לפדיחות, שלא לומר שערוריות, במפלגה שכבר הודבק לה הכינוי "בלגנץ". גנץ גם התבלבל בשידור בין זהבה שאול (אימו של החייל הנעדר אורן שאול) לזהבה גלאון, וגם צפצף שוב על שותפו להנהגה וגייס את את האסטרטג רונן צור - האיש שכינה את התנהגותו של יאיר לפיד "אווילית". ובכל זאת, כחול לבן שומרת על יציבות מפתיעה: היא שמרה על מקומה במדד הקמפיין ועלתה בסקרים. אולי השערוריות הן חלק מהקמפיין? עוד שיטה להישאר בשיח הפוליטי?

כשנתניהו נסע לאוקראינה, "מקבילו" יאיר לפיד - האיש שרוצה להיות ראש ממשלה אחרי גנץ - נסע לפגישות ביפן. לא ברור אילו פגישות מדיניות יש למי שפורמלית אינו נושא בשום תפקיד, אבל בכל זאת יצאה מאסיה בת קול של אופוזיציה: מה יש לנתניהו לחפש בקייב כשטילים נוחתים על שדרות? ומדוע אפילו ביפן זול מישראל? אכן ביקורת לגיטימית. אבל כשהיא נשמעת מיאיר לפיד, ועוד מארץ הסושי, זה מאתגר במיוחד.

הרשימה המשותפת: עודה מעיר את הדוב

הרשימה המשותפת היא אולי השינוי המרענן של הבחירות. ראש הרשימה, ח"כ איימן עודה, הודיע: הערבים מוכנים להצטרף לקואליציה!!! התנאי: שתהא זו קואליציית מרכז-שמאל וערביי ישראל לא יהיו עוד אזרחים סוג ב'. סוף סוף נמצא הנושא האידיאולוגי שאפשר להתווכח עליו – או, נכון יותר, לריב עליו. בימין מיהרו לתקוף: הנה גנץ הולך עם הערבים. בכחול לבן התנערו מחיבוק הדוב. בצדק: להם, פוליטית, זה ממש לא טוב. אז מי הרוויח?

מדד הקמפיין מצביע שאיימן ואנשיו הצליחו להעיר את הדוב. עכשיו, כשאסור להציב מצלמות בקלפי וכשהערבים כבשו את השיח, אולי אחוז ההצבעה במגזר יעבור את השפל של ה-50%. הדבר המעניין הוא שדווקא ערביי ישראל הם אלה שעשויים להכריע אם תהיה כאן ממשלת אחדות: הגדלת גוש השמאל תמנע מנתניהו את ה-61, ומכאן מסתמן: או ממשלה עם ליברמן וגנץ או... שוב בחירות.

העבודה-גשר: המהפך

השבוע התקיים אירוע מכונן: המייקאובר של עמיר פרץ. "תקראו את שפתי: לא אשב בקואליציה עם ביבי", אמר פרץ בפעם המי-יודע-כמה. הדבר היחיד שבטוח עכשיו הוא שפרץ לא יישב בממשלה עם שפם. מעניין מי האסטרטג שהגה את רעיון התגלחת. אולי זה פרץ עצמו שחשב על זה עוד לפני כ-30 שנה. איזה הישג! הוא קיבל פרומו בקשת 12 במוצאי שבת ועמוד שער למחרת ב"ידיעות אחרונות". חכו לקאמבק של הח"כית לשעבר נאווה בוקר מ"הישרדות".

פאנל הבוחרים במדד הקמפיין: יעל קישיק (חדשות 12), ירון אברהם (חדשות 12); ניב שטנדל (מאקו), עומר מלכה (מאקו); אורי רוזן (מאקו); אור יזרעאלי (עורך סרוגים); רותם דנון (עורך מגזין ליברל); גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה); אנה רייבה ברסקי (כתבת מדינית של מעריב ומגישה ברדיו כאן רק"ע); מזל מועלם (פרשנית פוליטית אתר אל מוניטור, ערוץ כנסת); ישראל כהן (פרשן ברדיו קול ברמה); מקבולה נאסר (עיתונאית); טל שניידר (גלובס); ניצן קידר (ערוץ 7); גדעון דוקוב (שבע); חולוד מסאלחה (עורכת בוקרא)