המערב הפרוע של 2026: כך הפך הביטחון האישי לסוגיה הבוערת של הבחירות

תשעה ימים לקלפי, ונדמה שאין נושא שמעסיק את הישראלים יותר מהפחד ברחובות. משיא של נרצחים בחברה הערבית, דרך המחסור הכרוני בשוטרים ועד למלחמה על נתוני המשטרה שפשוט הפסיקו להתפרסם - יוסי מזרחי ומוחמד מג'דלה משרטטים את תמונת המצב המדאיגה, ואנחנו בודקים מה מבטיחות המפלגות שיקרה ביום שאחרי.

אלא שהפעם נתקלנו בבעיה כבר בשלב הראשון. כשניסינו לחפש נתונים, הבנו שבכל מה שקשור לפשיעה, המציאות הפכה לערפל אחד גדול. קיימת החלטת ממשלה ברורה הקובעת כי המשטרה חייבת לפרסם בכל רבעון את נתוני הפשיעה המלאים. במשך שנים המשטרה עשתה בדיוק את זה, באמצעות היחידה לחופש המידע. אלא שמאז שנת 2023, המשטרה כמעט הפסיקה לפרסם את הנתונים באופן יזום.

אם פורסמו נתונים, זה קרה לרוב רק בעקבות בקשות חופש מידע עיקשות או באיחור ניכר, מה שהופך את היכולת לנתח מגמות לכמעט בלתי אפשרית. עמיתנו ב"כאן חדשות" פרסמו כבר בדצמבר האחרון כי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מנסה להשפיע או אפילו למנוע פרסום של נתונים מסוימים.

"לפני קצת פחות משנתיים עשיתי סדרה ארוכה על המשטרה", מספר כתבנו יוסי מזרחי. "רצינו נתונים פשוטים: תאונות דרכים, עבירות צווארון לבן, מעשה רצח, התפרצויות לרכב. המשטרה פשוט לא נתנה. היינו צריכים לגרד נתונים מכל מיני מקומות, וחלק קיבלנו כחומר גלם לא ברור שצריך לנתח לבד. הבעיה היא לא רק שאין נתונים להסתמך עליהם כדי לבנות את העתיד, אלא שמישהו מנסה להעלים את המציאות כדי שלא נדע בדיוק למה להתייחס". לטענת מזרחי, בראיונותיו נוהג השר בן גביר להתעלם מהמספרים הכוללים ולהדגיש רק נתונים ספציפיים שנוחים לו, כמו מספר המעצרים או תפיסות נשק, בעוד התמונה הרחבה נותרת עמומה.

המספרים שאי אפשר להחביא

למרות הניסיונות לצמצם את השקיפות, יש נתון אחד שאי אפשר להעלים: מספר מקרי הרצח. העבירה החמורה ביותר בספר החוקים מספקת תמונת מצב מזעזעת. בשנת 2025 נרצחו בישראל 295 בני אדם - נתון גבוה פי שלושה בערך בהשוואה לארבע השנים שקדמו לה. המספר הזה מלמד על חברה שהפכה לאלימה בצורה קיצונית בתוך זמן קצר, או על משטרה שפשוט נעלמה מהשטח.

כשצוללים לתוך הנתונים, הבעיה החמורה ביותר מתגלה בחברה הערבית. לפי נתוני מכון טאוב, בשנת 2023 על כל נרצח יהודי היו 13 נרצחים ערבים. נכון להיום, אנחנו כבר עם 184 נרצחים בחברה הערבית מתחילת 2026, ויש לפנינו עוד רבע שנה שלמה. מוחמד מג'דלה מציין כי המצב הגיע לנקודת אל-חזור מבחינת תחושת הביטחון. "זה כבר לא רק פושעים שנמצאים בסכנה", הוא אומר. "היום כמעט אין משפחה בחברה הערבית שלא נפגעה באופן ישיר או עקיף מפרוטקשן, כנופיות או רצח. אין אזרח ערבי שלא חווה את הפחד הזה".

הניסיון שנבלם: תוכנית "מסלול בטוח"

התוכנית למאבק בפשיעה בחברה הערבית, שהובילה ממשלת בנט-לפיד, התבססה על תפיסה של תכלול בין-משרדי חסר תקדים. בראש המבצע, שכונה "מסלול בטוח", עמד ניצב בדימוס וסגן השר לביטחון פנים דאז, יואב סגלוביץ. התוכנית מיפתה כאלף "מחוללי פשיעה" מרכזיים - דמויות מפתח בארגוני הפשיעה המאורגנת - והפעילה נגדם את כל זרועות האכיפה: מהמשטרה ועד רשות המיסים והפרקליטות. המטרה הייתה אחת: להוריד את הכוח של ארגוני הפשע באמצעות לחץ מתמשך ומתואם, שהביא בתוך שנה לירידה של כ-15% במספר הנרצחים ולירידה דרמטית של 40% באירועי הירי.

לצד המאבק המבצעי המיידי, הממשלה הקודמת ביקשה לטפל גם בסוגיות העומק דרך תוכניות חומש כלכליות נרחבות. הגישה הייתה הוליסטית: הבנה שלא מספיק לשלוח ניידות, אלא צריך לייצר אופק לצעירים בחברה הערבית. הנתונים הצביעו על כך ש-40% מהצעירים בגילים 17 עד 24 נמצאים ללא מסגרת תעסוקתית או לימודית, מה שהופך אותם לטרף קל עבור ארגוני הפשיעה. התוכנית השקיעה בחינוך, בלימוד השפה העברית ובשיפור תשתיות, מתוך הנחה שחיזוק החברה האזרחית הוא הדרך היחידה למגר את האלימות לטווח הארוך - גישה שהוקפאה ברובה עם כניסתו של השר בן גביר לתפקיד. השר אמר שהוא בודק את התוכניות ויחזיר מה שרלוונטי - הוא קיצץ את התקציב לנושא ולא החזיר דבר, והנתונים עלו בהתאם.

בן גביר טען שהכספים של אותן תוכניות הועברו למשפחות פשע - אין כל אינדיקציה שכך היה. האלימות אינה עוצרת בחברה הערבית. בין השנים 2020 ל-2024 נרשמה עלייה של 60% בתיקי ניסיון רצח, עלייה של 43% בעבירות מין חמורות ועלייה של 35% במעשי שוד בנסיבות מחמירות. גם מספר הנרצחות על רקע אלימות במשפחה ומספר ההרוגים בתאונות הדרכים נמצאים במגמת עלייה חדה.

הליכוד ונתניהו: בין "אבו יאיר" לשילוב השב"כ

במפלגת הליכוד פועלים ללא מצע רשמי מזה שנים, ולכן המדיניות נבחנת בעיקר דרך הצהרותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו והצעדים שקודמו בממשלה הנוכחית. נתניהו מרבה להבטיח "אגרוף ברזל" נגד הפשיעה, ובקמפיין הנוכחי הוא חוזר לדמותו של "אבו יאיר" בניסיון לפנות למצביעים בחברה הערבית המייחלים לביטחון. כלי מרכזי שנתניהו מקדם הוא שילוב השב"כ במאבק בפשיעה האזרחית - צעד שנוי במחלוקת שזכה למימון של כחצי מיליארד שקלים, תקציב שלדברי המבקרים נלקח ישירות מתוכניות החומש החברתיות שנועדו למגזר.

בנוסף, נתניהו והליכוד שמו דגש על החזרת המשילות בנגב, ובחודש ינואר 2026 הושקה תוכנית לאומית שאמורה לשלב התיישבות מסיבית עם הסדרת הבנייה הבדואית ואכיפה נוקשה. נתניהו הגדיר זאת כ"משימה לאומית ראשונה במעלה", אך בשטח עדיין מוקדם לקבוע אם התוכנית מצליחה לבלום את אירועי הירי והטרור בכבישי הדרום. מבקריו טוענים כי למרות ההצהרות והסרטונים בערבית, המצב בשטח תחת שלטונו רק הלך והחמיר, וכי הפער בין הדיבורים על "בעלי הבית" לבין חוסר הביטחון היום-יומי של האזרחים מעולם לא היה גדול יותר.

המיליארדים הגיעו, השוטרים עזבו

השר בן גביר מרבה להתגאות בתקציבים שהביא למשטרה. "לא היה שר שהביא כל כך הרבה מיליארדים למשטרה כמוני", הוא נוהג לומר. ואכן, השכר ההתחלתי של שוטר עלה, והתקציבים הוגדלו, אך השאלה היא לאן הלך הכסף. למרות גיוס של אלפי שוטרים חדשים, כ-28% מהם הספיקו לעזוב עוד לפני סוף הקדנציה. הפער במצבת כוח האדם נותר על כ-1,900 שוטרים חסרים ביחס לתקינה.

בשטח מורגש מחסור אדיר בחוקרים ובחוקרי תאונות דרכים. במקביל, הוקמו יחידות כמו המשמר הלאומי, שמתאפיינות בשיטור כוחני יותר הממוקד בסדר ציבורי, אך לאו דווקא במתן שירות לאזרח הקטן. "היום אני לא בטוח שהייתי ממליץ לאנשים לרוץ למשטרה ולהגיש תלונה", אומר מזרחי בכאב. "אנשים מגלים שהתלונה נסגרת תוך יומיים או שאף ניידת לא מגיעה, ואז נופל האסימון שנשארנו לבד".

מפת ההבטחות: מה מציעות המפלגות?

אל מול המציאות הזו, המפלגות השונות מציגות תוכניות שונות בתכלית. עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר אינה מציגה מצע רשמי, אך פועלת לקידום הקלות משמעותיות במתן רישיונות נשק לאזרחים. המדיניות הזו שנויה במחלוקת עזה: מצד אחד, אזרחים חמושים מנעו פיגועים; מצד שני, מקרים כמו הירי ביובל קסטלמן ז"ל והעלייה בשימוש בנשק בתוך המשפחה מעוררים דאגה עמוקה.

בליכוד, בנימין נתניהו מדבר על "אבו יאיר" ועל יד קשה, ומציע לשלב את השב"כ במאבק בפשיעה בחברה הערבית - צעד שמעורר התנגדות בשל הפעלת כלי ביטחוני מול אזרחים. הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' מתמקדת בפשיעה החקלאית ומציעה חסינות רחבה לחקלאים המגינים על רכושם וקרן פיצויים לנפגעי פרוטקשן.

באופוזיציה, הגישה לרוב הוליסטית יותר. מפלגת רע"ם בראשות מנסור עבאס, יחד עם יואב סגלוביץ שהצטרף אליה, מבקשת להחזיר לחיים את "תוכנית החומש" שפעלה בממשלת השינוי והובילה לירידה במספר הנרצחים. הם מציעים שירות אזרחי לצעירים ערבים כדי להרחיקם מחיי הפשע ותקיפה כלכלית של ארגוני הפשיעה.

במפלגת ישר של גדי איזנקוט, מציגים תוכנית רב-שנתית להתעצמות המשטרה ומבטיחים להגביל את יכולת השר להתערב במינויים מקצועיים. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן דורשת להגדיר את הפשיעה המאורגנת כאיום ביטחוני, להקים בתי משפט ייעודיים ולגזור עונשי מינימום של 12 שנים על עבירות פרוטקשן.

גם הדמוקרטים בראשות יאיר גולן מציעים תוכנית "טיפול שורש" שתכלול הכרזה על מצב חירום לאומי והקמת כוח משימה מיוחד המורכב מהיחידות המובחרות ביותר. מנגד, הם מבטיחים לבטל את המשמר הלאומי של בן גביר ולחזק את המשטרה הכחולה המסורתית.

"היום שאחרי": האתגר המקצועי

מי שלא יהיה השר הבא לביטחון לאומי, הוא יצטרך להתמודד עם ארגון שחווה טלטלות עזות. האתגר הראשון יהיה שיקום השדרה הניהולית והחזרת אנשי מקצוע בעלי ניסיון. "צריך להחזיר את אמת המידה הבסיסית למשטרה", מסכם מזרחי. "קצין צריך להתקדם כי הוא עובד טוב ומגיע ליעדים, ולא כי הוא קרוב לשר או מתחנף אליו. המנגנון הזה נשבר בארבע השנים האחרונות, וצריך לשקם אותו מהיסוד".

ביום שאחרי הבחירות, ההבטחות בטיקטוק ובנאומים יצטרכו להפוך למעשים בשטח. עבור אזרחי ישראל, הביטחון האישי הוא כבר מזמן לא רק סיסמת בחירות, אלא שאלת חיים ומוות.