מי מתערב לנו בבחירות? כך הפכה ישראל למגרש המשחקים של מערכי ההשפעה הזרים

אפשר לטעון שהבחירות של שנת 1796 היו הראשונות האמיתיות בהיסטוריה של ארצות הברית. בפעם הראשונה התייצבו זה מול זה שני מועמדים עם מדיניות שונה - ג'ון אדמס הפדרליסט מול תומאס ג'פרסון הדמוקרט-רפובליקן - בקרב צמוד ולא צפוי. הצרפתים היו מושקעים חזק בבחירות האלו בגלל היריבות שלהם מול הבריטים, וראו בג'פרסון, שהיה בעבר שגריר בצרפת, מועמד נוח עבורם. הם החליטו לנסות להשפיע על הבוחרים האמריקנים ולקדם אותו בכל מחיר.

השגריר הצרפתי בארה"ב דאז, פייר אוגוסט אדט, פרסם שורה של מכתבים בעיתונות האמריקנית, בעיקר בפנסילבניה. הוא הזהיר מעימות אם אדמס ייבחר וקרא לתומכי צרפת לענוד עיטור "טרי קולור" כדי לייצר מצג של תמיכה רחבה ברחוב. הקמפיין היה אפקטיבי במידה - ג'פרסון זכה בפנסילבניה, אבל ההתערבות נתפסה כבוטה ומכעיסה כל כך, שאדמס זכה בסופו של דבר בנשיאות. הימים ההם היו אחרים, אבל הפרקטיקה נשארה: התערבות זרה במערכת בחירות היא תופעה חיה ובועטת, והיום היא מתוחכמת הרבה יותר ממכתבים בעיתון.

המעבדה האוקראינית והפריצה לאמריקה

בישראל התחילו לעסוק בעניין הזה פומבית סביב שנת 2017, כשהעולם כולו רעש מההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב. סא"ל (במיל') דודי סימן-טוב, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וסגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במל"מ, מסביר כי עד אותן שנים הנטייה הייתה לראות בבחירות יעד לתקיפות סייבר "קלאסיות" - ניסיון לשבש את פעולת מכונות ההצבעה או להפיל מערכות מחשוב. המודעות לכך שאפשר להשתמש ברשתות כדי להחדיר "זרמים תודעתיים" וזיהום רעיוני לתוך השיח הייתה אז בחיתוליה.

הרוסים התחילו את העידן החדש של ההשפעה ברשתות החברתיות דווקא באוקראינה. במהלך "מהפכת הכבוד" ב-2014, ניצלה רוסיה את הכאוס כדי להכפיש פוליטיקאים וליצור דמויות פיקטיביות שייצרו מציאות שלא הייתה קיימת. אוקראינה הייתה מגרש האימונים לקראת המבצע הגדול ב-2016 בארה"ב. שם, כפי שקבעה חקירת התובע המיוחד, רוסיה הציפה את הרשת במידע מזויף, שתלה סיפורים שנראו לגיטימיים ויצרה שיח מפוברק בעל תהודה ענקית.

לדברי סימן-טוב, השאלה אם הרוסים הם שהעלו את דונלד טראמפ לשלטון או אם היו מצביעים יותר להילרי זה היה משפיע, פחות חשובה מהעובדה שהם הצליחו לייצר כאוס וחוסר אמון במערכת האמריקנית. "כשמערכת חיצונית מתחילה לזהם לך את השיח, אתה לא שואל אם זה זיהום של 5% או 20%. זה זיהום שצריך לעצור אותו", הוא מבהיר. מאז, המונח המקצועי לתופעה הוא FIMI - Foreign Information Manipulation and Interference (מניפולציה והתערבות זרה במידע).

תמרור האזהרה הרומני

השיא של לוחמת המידע הזו נרשם לאחרונה ברומניה. בבחירות לנשיאות ב-2024 זכה ברוב הקולות בסיבוב הראשון קלין ג'אורג'סקו, מועמד כמעט אנונימי, אנטי-נאט"ו ופרו-רוסי. ג'וג'סקו הגיע משום מקום - בלי מפלגה ובלי עצרות - וכל השיח סביבו התנהל בטיקטוק דרך חשבונות רדומים שהתעוררו לחיים בבת אחת. המסקנה של גופי המודיעין ובית המשפט הייתה חד-משמעית: רוסיה עמדה מאחורי המהלך. הבחירות בוטלו, והכאוס שנוצר בעקבות זאת שירת בדיוק את המטרה הרוסית - ריסוק אמון הציבור בדמוקרטיה.

סימן-טוב רואה במקרה הרומני קו פרשת המים. לדבריו, האיחוד האירופי כבר מגדיר את ה"פימי" כאיום על הביטחון הלאומי ולא כעניין פוליטי פנימי. "הפימי הוא התערבות חיצונית שבאה לסכסך ולהחליש את המדינה. עליו אין ויכוח, ואפשר ללמוד מהדבר הזה גם בישראל", הוא אומר.

האיראנים לומדים עברית

בישראל, השחקנית המרכזית בזירה הזו היא איראן. אם בשנת 2020 הפעילות האיראנית סביב מחאות בלפור הייתה "עילגת" ורצופה טעויות עברית וסימני מקלדת בפרסית, הרי שהיום המצב שונה לחלוטין. האיראנים הפכו למתוחכמים יותר, נעזרים בבינה מלאכותית ומתלבשים על כל שסע קיים בחברה הישראלית.

"הם פשוט מחפשים מה מדמם ונכנסים", מתאר סימן-טוב. בין אם זו המחלוקת על הרפורמה המשפטית, סוגיית גיוס החרדים או כאב משפחות החטופים - הרשתות האיראניות שם כדי להעצים את הלהבות. במערכת הבחירות של 2022, למשל, הם ניסו לעודד את איתמר בן גביר לרוץ בנפרד מבצלאל סמוטריץ', ובו-זמנית פעלו לדכא את אחוז ההצבעה בחברה הערבית ולערער על לגיטימיות התוצאות.

לצד איראן פועלת רשת "איסנאד", שהוקמה לכאורה כהתארגנות אזרחית על ידי במאי מצרי גולה בטורקיה. בשונה מה"קומנדו" האיראני הממוסד, איסנאד פועלת כרשת של מתנדבים המשתמשים בכלי AI כדי להחדיר מסרים לתוך השיח הישראלי. הרשת הזו אחראית, לפי מחקרים, לכמעט 9% מהפעילות בטוויטר ישראל. אחת ההצלחות שלהם הייתה קמפיין שקרא למפגינים לפרוץ לבית ראש הממשלה ולחטוף את רעייתו. המסר הזה הדהד כל כך חזק, עד שמשפיענים וערוצי תקשורת העבירו אותו הלאה, והוא הגיע עד לדיוני הקבינט כמידע מודיעיני על כוונות המפגינים. בכך השיגו המתערבים "ניצחון" כפול: הם הכפישו את המחאה, הביכו את ראש השב"כ וגרמו למערכת להיראות כלא מתפקדת.

מזר אבל ועד לפוליטיקה הפנימית

ההתערבות לא עוצרת בדיגיטל. באפריל 2024 נשלח זר אבל לבית משפחתה של התצפיתנית החטופה לירי אלבג, עם הכיתוב המקומם "יהי זכרה ברוך". השב"כ קבע בסבירות גבוהה כי מדובר בפעולה איראנית. סימן-טוב מסביר כי מדובר ברצף אחד: "מהמצב שזה רק בדיגיטל, פתאום אומרים לאנשים להדפיס שלט או לצאת לרחוב, ועד למשלוח זר אבל הביתה".

הבעיה הגדולה ביותר מתרחשת כאשר הפימי הופך ל-DIMI - Domestic Information Manipulation and Interference. זהו המצב שבו גורמים פנים-ישראליים, אם בתום לב ואם מתוך אינטרס פוליטי, לוקחים את המסרים המפוברקים מחו"ל ומפיצים אותם הלאה. סימן-טוב מציין כי לעיתים גורמים פוליטיים מסרבים להסיר מסרים כאלה גם כשמוכיחים להם שמקורם באיראן, פשוט כי המסר משרת אותם באותו רגע.

החוק הישראלי נשאר מאחור

בעוד שהאיחוד האירופי הכריז מלחמה על הפימי באמצעות רגולציה על חברות המדיה, הגברת האוריינות הדיגיטלית ותקשורת אסטרטגית, ישראל נשארה מאחור. הכלי המשפטי המרכזי שקיים היום הוא חוק דרכי התעמולה משנת 1959, חוק שעוסק בכרוזים מודפסים ורחוק מלספק מענה לעידן הבוטים והבינה המלאכותית.

אין בישראל גוף אחד שמתכלל את הטיפול בנושא ומרכז את פעילות השב"כ, מערך הסייבר ועדת הבחירות. סימן-טוב מעלה השערה מטרידה לגבי הסיבה לכך: "אולי המנהיגים שלנו לא רוצים להיכנס לקרב הזה. אולי נוח להם שאין 'חוק פייסבוק' ושכל אחד יכול לפתוח כמה בוטים שהוא רוצה". בינתיים, הנטל נופל על ארגוני חברה אזרחית כמו "פייק ריפורטר", שפועלים במימון תרומות ללא תמיכת המדינה.

המסר המרכזי של סימן-טוב לקראת הבחירות הקרובות הוא הצורך בספקנות. ישראל חשופה מאי-פעם למניפולציות זרות, והטכנולוגיה רק הופכת אותן למתוחכמות יותר. עד שהמדינה תחליט לקחת את הנושא בידיים ולהקים גוף ייעודי שיזהה את האיומים הבאים, האחריות להישאר ערניים ולהבין מי באמת עומד מאחורי המילים שאנחנו קוראים על המסך, מוטלת עלינו.