העיניים אל הקלפי: כך הפכו הבחירות בישראל לדרמה הכי גדולה בעולם הערבי

אוקטובר כבר כאן, והבחירות בישראל נראות קרובות מתמיד. במערכות התקשורת בארץ ההיערכות כבר בשיאה: אולפנים מיוחדים, עזרים גרפיים משוכללים, סקרים יומיים ומרתון של מרואיינים. אבל הבחירות האלו לא מעניינות רק את הישראלים. הן מעסיקות את לונדון, פריז, וושינגטון ואפילו את אוסטרליה הרחוקה. אולם יש קבוצה אחת של כלי תקשורת שעוקבת אחרי כל תנודה בסקרים בבקיאות שכמעט משתווה לזו של האסטרטגים במצודת זאב או במטה "יש עתיד": כלי התקשורת בעולם הערבי.

"הסיקור הפעם הוא חסר תקדים, לא רק ברמת העניין אלא גם ברמת הבקיאות", מסביר ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב ומי ששימש בעבר כראש הזירה הפלסטינית באמ"ן. לדבריו, מי שיזפזפ בין אל-ג'זירה הקטרית, אל-ערבייה הסעודית וערוץ אל-ערבי, יגלה סיקור ממוקד להפליא. לא מדובר עוד רק בדיווחים כלליים על "היישות הציונית", אלא בצלילה לעומק של שריונים, איחודים ושמות חדשים במערכת הפוליטית.

לא רק אולפנים פתוחים - דוקטורט בישראליות

הצופים בריאד, בדובאי או בעמאן מקבלים היום הסברים מפורטים על ההבדלים האידיאולוגיים בין דמויות כמו יצחק וסרלאוף לבני גנץ, או בין אביגדור ליברמן לבצלאל סמוטריץ'. "הם מנסים להסביר לקהל שלהם דקויות שפעם התקשורת הערבית בכלל לא נגעה בהן", אומר מילשטיין. דוגמה בולטת לכך היא העיתון הסעודי "אל-מג'לה", שהקדיש גיליון שלם ומעמיק לבחירות בישראל. בגיליון הזה לא תמצאו רק כותרות על הסכסוך, אלא פרופילים של דמויות כמו גדי איזנקוט, ניתוח של זרמים בתוך החברה החרדית והסברים על הפלגים השונים בציונות הדתית.

העניין הזה אינו נובע רק מסקרנות אינטלקטואלית. בעולם הערבי קיימת הבנה עמוקה שהבחירות האלה הן גורליות - לא רק לישראל, אלא לאזור כולו. התחושה היא שהכרעת הבוחר הישראלי תקרין באופן ישיר על היציבות של המזרח התיכון. עם זאת, הסיקור אינו אחיד. במדינות שנמצאות בקשר עם ישראל, פורמלי או חשאי, הסיקור ענייני ומאופק יחסית, בניסיון להימנע ממטענים שליליים. לעומת זאת, בכלי התקשורת המזוהים עם ציר ההתנגדות - חיזבאללה, חמאס והחופים בתימן - הנרטיב נותר ביקורתי: "כולם וריאנטים של אותו אויב ציוני". אך גם שם, הבקיאות בפרטים היא הכרח אסטרטגי.

החרדה הירדנית והקו האדום של בן גביר

אם יש סנטימנט אחד שמאחד את מרבית כלי התקשורת בעולם הערבי, הוא הרצון לראות את הממשלה הנוכחית מסיימת את דרכה. "האמירה הרווחת היא שישראל, תחת הממשלה הנוכחית, יצאה מאיזון אסטרטגי", מתאר מילשטיין. "הם רואים בישראל רכבת הרים לא נשלטת שמייצרת התפשטות ותיאבון לעוד שטחים".

החשש הזה קיבל ביטוי פומבי בנאומו של המלך עבדאללה בעצרת הכללית של האו"ם, שם דיבר על החשש הערבי מפני סיפוח זוחל של יהודה ושומרון וניסיון לפתור את העניין הפלסטיני על חשבון המדינות השכנות. "בעולם הערבי תופסים ברצינות אדירה הצהרות שלנו נראות לעיתים כקמפיין בחירות", אומר מילשטיין. "תוכניות לעידוד הגירה מרצון מעזה או מהגדה נתפסות בירדן ובמצרים כדגל אדום בוהק. הם שואלים את עצמם: האם אתם מתכוונים לפתור את הבעיה הדמוגרפית שלכם על ידי דחיפת האוכלוסייה לכיוון שלנו?"

לכך נוסף הממד הדתי. הצהרות של שרים כמו השר בן גביר על שינוי הסטטוס קוו בהר הבית או שימוש בשיח משיחי מעוררים חשש כבד מפני הפיכת הסכסוך למלחמת דת - אירוע שלתפיסת העולם הערבי הוא בלתי נשלט וחסר פתרון פוליטי.

בין נתניהו לגדי איזנקוט: הרע במיעוטו

למרות הרצון בשינוי, העולם הערבי רחוק מלהשלות את עצמו. הפרשנים הערבים הבכירים, כמו ג'ורג' עיסא מלבנון או האני אל-מסרי הפלסטיני, מנתחים את האלטרנטיבות בעיניים מפוקחות. גדי איזנקוט, למשל, מסומן כמי שעשוי להוביל את מחנה השינוי, אך איש אינו מציג אותו כ"יונת שלום".

"הם זוכרים לו היטב את 'דוקטרינת הדאחייה'", מזכיר מילשטיין. "הפרשנים שם מסבירים לקהל שלהם שמדובר באדם שגדל בבית ימני-מסורתי, ושהוא לא הולך לפנות התנחלויות או להקים מדינה פלסטינית מחר בבוקר". הציפייה מגדי איזנקוט או מממשלת שינוי אינה למהפכה אידיאולוגית, אלא לשינוי בסגנון: חזרה לשיח של שיתוף פעולה, הקלות לאוכלוסייה האזרחית וניהול סכסוך אחראי יותר. עבורם, מדובר בבחירה ב"רע במיעוטו".

התרעת בחירות או קמפיין צבאי?

ככל שיום הבוחר מתקרב, גובר החשש בעולם הערבי מפני "הפתעה" ביטחונית. דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על האפשרות שהערבים ינסו לתקוף לפני הבחירות, והאזהרות שלו כלפי הזירה הצפונית והפלסטינית, מתפרשים מעבר לגבול כהכנת קרקע למהלך צבאי יזום.

התקשורת הערבית עוקבת בדריכות אחרי העימותים הפנימיים בישראל. דבריו של יאיר לפיד על היעדר מודיעין ממשי לאיומים שהציג נתניהו, או הכחשות הצבא לגבי "היפוך קנים" של הרשות הפלסטינית, מצוטטים בהרחבה. "יש חשש מהותי שעד הבחירות תתבצע כאן הרפתקה צבאית שנועדה לזכות בנקודות פוליטיות", אומר מילשטיין. השאלה שמעסיקה את האולפנים בביירות ובקהיר היא רק איפה זה יקרה: ביהודה ושומרון, בעזה, או אולי מול איראן.

התעלומה של מנסור עבאס

סוגיה נוספת שמשאירה את הפרשנים הערבים פעורי פה היא הפוליטיקה של הערבים אזרחי ישראל. השילוב של מנסור עבאס בממשלה והצבתו של דמויות כמו יואב סגלוביץ כחלק משיתוף פעולה עם התנועה האסלאמית, נתפסים כחידה בלתי פתורה. בעולם הערבי מתקשים לעכל את המודל הזה: בעוד הימין הישראלי מאשים את עבאס בהונאה וב"תקיה" (הסוואה דתית), בעולם הערבי תוהים איך מנהיג איסלאמי משתלב בלב הממסד הציוני.

ביום הבחירות, כשמיליוני ישראלים יהיו דבוקים למסכי הטלוויזיה וימתינו לתוצאות המדגם ב-22:00, הם לא יהיו לבד. בקהיר, בעמאן, בדובאי וברמאללה, מיליוני צופים יספרו מנדטים יחד איתנו. הם יתהו אם יהיה שוויון, אם תהיה הכרעה, ובעיקר - האם השכנה החזקה ממערב תמשיך בנתיב הנוכחי או שתחשב מסלול מחדש. עבור העולם הערבי, הבחירות בישראל הן כבר מזמן לא אירוע חוץ, אלא דרמה מקומית שמשפיעה על הבית של כל אחד מהם.