בין שירי בינה מלאכותית של השרים לגלגלונים על טרמפולינות, הפריימריז בליכוד נראו כמו מופע בידור אחד גדול. אבל מאחורי הקלעים התנהל קרב איתנים על דמותה של מפלגת השלטון. מיכאל האוזר טוב מנתח את הניסיון של בנימין נתניהו לבטל את הבחירות, את השריון המפתיע של "הכריש" ואת רשימות החיסול שעיצבו את הרשימה לכנסת

אם אתם במקרה כלי בינה מלאכותית שיודע ליצור שירים קליטים, יש לנו בשורות טובות עבורכם - אתם יכולים סוף-סוף לנוח. זה נגמר. המרוץ לרשימת הליכוד שלח את חברי הכנסת והשרים לשחרר להיטים לאוויר בזה אחר זה: יואב קיש שר על מסורת יהודית של טייס, ישראל כ"ץ התגאה בחיוך חינני בגרסה שהופקה ב-AI, והשרה מאי גולן שמה דגש מיוחד על המיתוג שלה כ"גרון של העם".
אבי דיכטר בחר בטכנולוגיה אחרת - סרטון שהפך אותו לצעיר בכמה עשורים, מסתובב בסמטאות עזה. היו גם כאלה שפחות התחברו לטכנולוגיה: מירי רגב הכינה קובנה והתפללה למקום גבוה, עידית סילמן עשתה גלגלונים על טרמפולינה, וזאב אלקין עצר משחק שחמט כדי לשלוף אישה ממונית רגע לפני שהחלה בנסיעה.
ככה נראית דמוקרטיה בגרסת הליכוד. אנשים שבארבע השנים האחרונות אישרו חוקים, קבעו מדיניות וניהלו תקציבי מיליארדים, מצאו את עצמם עומדים בשורה כמו בבר-מצווה, לוחצים ידיים ודואגים להזכיר למתפקדים להצביע עבורם. אבל כשהתבררו התוצאות, המסר שיצא מהמפלגה היה אחד: בנימין נתניהו מרוצה. וזה, כנראה, היה המבחן האמיתי היחיד שקבע איך הליכודניקים צריכים להסתכל על הרשימה שלהם.

ממר אמריקה למחבל בפריימריז
"אי אפשר לדבר על הפריימריז בליכוד שלא מנקודת המבט של נתניהו", אומר מיכאל האוזר טוב, הכתב הפוליטי של עיתון "הארץ". לדבריו, נתניהו היה מעורב בתהליך מההתחלה ועד הסוף - מהניסיון לבטל את הבחירות הפנימיות, דרך השפעה על אופי המועמדים ועד לברכה הסופית על התוצאות. המפלגה, שאלפים ממתפקדיה הגיעו לקלפיות, הוציאה הודעה רשמית שמתמקדת קודם כול בשביעות הרצון של היו"ר.
יש משהו אירוני בסגירת המעגל הזו. נתניהו, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, נבנה בפריימריז של שנות התשעים. הוא הביא את השיטות החדשות מארצות הברית - הקרוון עם החולצות המכופתרות המגוהצות שחיכו לו בכל תחנה, האיפור המוקפד והיכולת להזיע, להיכנס פנימה להחליף בגדים ולצאת שוב רענן ללחיצות הידיים. פעם הוא היה "מלך הפריימריז" שידע לקחת את השיטה למחוזות הגאונות, והיום הוא עושה הכול כדי לחבל בתופעה הזו, שנתפסת אצלו ככאב ראש אדיר.

הקיצוניים שמאיימים על מעמדה כמפלגת השלטון
הבעיה המרכזית של נתניהו הייתה הדימוי של תנועת הליכוד בעיני הציבור הרחב. "יש קרב איתנים בתוך התנועה שלא הוכרע באופן מובהק", מסביר האוזר טוב. "מצד אחד עומד מה שמכונה 'הפלג הביביסטי', שבאופן אירוני הובל בפריימריז האלה על ידי טלי גוטליב כנגד נתניהו עצמו. גוטליב תקפה אותו על מינויים כמו זה של אהרן ברק להאג, וייצגה קו שנתניהו אומנם טיפח בעבר לצרכיו, אך כעת הוא חושש ממנו".
מנגד עמדו השרים הוותיקים והשקטים יותר, אלו שנתפסים כממלכתיים. נתניהו הבין שהליכוד, שקיבצה בתוכה מאז הקמתה זרמים שונים בימין, הפכה למפלגה שמארחת אגפים קיצוניים שמאיימים על מעמדה כמפלגת שלטון מרכזית. האוזר טוב מדמה את הליכוד הקלאסי לשמש שמחזיקה מסביבה כוכבי לכת - אגף דתי שכמעט מפלרטט עם ש"ס כמו שלמה קרעי, או אגף "בן-גביריסטי" שמיוצג על ידי מאי גולן. השאלה שעמדה על הפרק הייתה אם הליכוד ימשיך להיות השמש הזו, או שיהפוך לאוסף של קבוצות שוליים.

המרדף אחרי המנדטים האבודים
הניסיון של נתניהו לחזור לכיוון הממלכתי קשור ישירות למפת המנדטים החדשה. הציבור הישראלי אומנם הלך ימינה אחרי 7 באוקטובר, אך הליכוד לפי הסקרים מצטמקת. בעולם אידיאלי עבור הימין, גוש הימין היה אמור לקבל היום בין 70 ל-80 מנדטים, אבל הקולות נודדים לעבר דמויות כמו גדי איזנקוט או נפתלי בנט, שמצליחים להביא קולות של ימין שחצה את הכביש.
נתניהו, כך נראה, ויתר על החלום להחזיר את "הליכוד של פעם" באופן עמוק. הוא ממוקד רק במטרה אחת: הבחירות הקרובות. הוא רצה לנקות את הרשימה מהח"כים היותר קולניים כדי להילחם על אותם מנדטים שנשארים בבית כי נמאס להם מהסגנון הנוכחי של המפלגה. זה לא אירוע אידיאולוגי, אלא טקטיקה הישרדותית מחושבת.

המלחמה על השריונים
כדי להשיג את השליטה הזו, נתניהו ניסה עד הרגע האחרון לבטל את הפריימריז. "הוא רצה לקבוע את הרשימה בעצמו כדי להבטיח נאמנות מוחלטת", אומר האוזר טוב. "הוא נתקל בהתנגדות משמעותית של הליכודניקים שמשלמים דמי חבר ורוצים להשפיע. הוא אפילו שקל ללכת נגד בית הדין של התנועה שפסק נגדו".
כשזה נכשל, הוא עבר לכלי השריונים. נתניהו קיבל כוח לשריין שמונה אנשים, פלוס שריון נוסף לישראל כ"ץ, כדי שזה יוכל להתמקד בביטחון ולא במרוץ הפנימי. השריון הראשון שלו היה מפתיע: אורן דוברונסקי, איש הייטק שחי בארצות הברית והשתתף בתוכנית "הכרישים". נתניהו נלחם על השריונים האלה מול דמויות כמו דוד ביטן, שחששו מפגיעה בדמוקרטיה המפלגתית, ובסופו של דבר קיבל דמות שרוב הישראלים בקושי זיהו. "זה כל כך קלאסי ביבי", מציין האוזר טוב, "להילחם עם כולם, לחטוף ביקורת בתנועה, ובסופו של דבר לא להרוויח מזה דמות ענק כמו משה כחלון או גבי אשכנזי שיכולה לייצר סחף של קולות".
הדילים השליליים ורשימות החיסול
בימים שלפני ההצבעה החלו לצוץ שמועות ופרסומים שהריחו כמו מבצע השפעה מתוכנן: דיווחים על כך שגוטליב וגולן מתכוונות לערוק לעוצמה יהודית, וידיעות על "פוטש" ישן של ניר ברקת נגד נתניהו. נראה שסביבת נתניהו השתמשה בכל הכלים - שמועות, כתבים והדלפות - כדי לאותת למתפקדים למי לא להצביע.
בסופו של דבר, אלי כהן כבש את המקום הראשון ברשימה הארצית. "הוא ניהנה מזה שהוא לא מריח ולא מסריח", מסביר האוזר טוב את סוד ההצלחה. "הוא לא מאיים על אף אחד ולכן לא נכלל באף 'רשימת חיסול' או דיל שלילי. כשאתה בא עם כוח משלך ואף אחד לא מנסה לחסל אותך, אתה יכול לפרוץ קדימה". מנגד, דמויות כמו ביטן וברקת נדחקו לעשירייה השנייה. אפילו חיים כץ, "מלך הדילים", נאלץ להסתפק בשריון במקום ה-18 תמורת סיוע לאנשים שנתניהו רצה לקדם, כמו אופיר כץ שהתברג במקום העשירי.
המילה של נתניהו - נכון לעכשיו
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא גורלו של ברקת. לנתניהו יש כעת סמכות לדרדר מועמדים ברשימה, והוא עשוי להשתמש בה נגד מי שנתפס כלא נאמן. "אם נשמע בימים הקרובים עוד סיפורים ועדויות נגד ברקת, זה יהיה סימן מובהק שנתניהו מכין את השטח להדחה שלו", מעריך האוזר טוב. כרגע נתניהו טוען שלא יעשה זאת, אבל כפי שההיסטוריה מלמדת, המילה שלו תקפה בעיקר לרגע שבו היא נאמרת.
הפריימריז הסתיימו עם 54% ממתפקדי הליכוד שהגיעו פיזית לקלפיות. המהפכה הגדולה לא קרתה - השמות בצמרת הם עדיין אותם שרים ותיקים כמו אמיר אוחנה, יריב לוין ומירי רגב. נתניהו הצליח במשימתו המיידית לדחוק את הפלג הקיצוני יותר מהעשירייה הראשונה, אך הקרב על אופייה של המפלגה רחוק מלהסתיים. ייתכן שהתשובה הסופית לשאלה אם הליכוד תישאר מפלגת מרכז-ימין או תהפוך למפלגת לוויין של הציונות הדתית ועוצמה יהודית, תינתן רק ביום שאחרי נתניהו.
