חגיגות הפריימריז בליכוד הן על פניהן כמעט השריד האחרון לדמוקרטיה פנים-מפלגתית בישראל. במפלגת השלטון לשעבר יש יותר מ-30 חברים שייכנסו לכנסת הבאה, תלוי על איזה סקר מסתכלים. ככל שמועד הבחירות הפנימיות מתקרב, מתרבים הכנסים. כמעט בכל ערב מתקיים אירוע, לעיתים גם כמה במקביל: "רצים ממקום למקום", מודה חה"כ מירי רגב.
גם בעבודה, במרצ ובציונות הדתית ממשיכים את המסורת - אבל שם מספר המועמדים הריאליים ברשימות מצומצם יחסית. הפריימריסטים בליכוד, הוותיקים והחדשים, מנסים להפגין כמה שיותר נוכחות. "הפעילים חשובים יותר מחברי הכנסת, הליכוד היא מפלגה של פעילים", מצהיר דוד ביטן, וקטי שטרית מפצירה: "תלכו בגאווה ובגאון, תגידו - אנחנו האנשים הממלכתיים ביותר והדמוקרטיים ביותר". דודי אמסלם מתקבל באהבה ואומר לפעיל: "תן חיבוק כפרה עליך, פעם בשלוש שנים אני מקבל ממך חיבוק".
את רוב הכנסים מארגנים הפעילים - באולמות מאולתרים, בבתים ובחצרות. לצד חללי הענק שנשכרים לרוב על ידי המועמדים עצמם. חברי הליכוד זורמים אליהם מכל רחבי הארץ: "איפה לא היינו בדרום עד שהגעתי לכאן, פעם ראשונה שאני בנתב"ג", מספרת אחת מהן באיירפורט סיטי. ובעוד המועמדים לרשימה נלחמים על כל קול של מתפקדי הליכוד, יש אחד שכבר יכול להדליק את הסיגר שאחרי.
השבוע הכריזה המפלגה על בנימין נתניהו כמועמדה הנבחר לכהונה נוספת כיו"ר הליכוד והמועמד לראשות הממשלה. הוא נבחר, אבל הוא גם מי שהיה המועמד היחיד. "בלי ביבי זה יהיה קשה מאוד, הוא מכונת מנדטים", מצהיר פעיל שתולה בגאווה את תמונת המנהיג.
אבל מכונת המנדטים הזו ארבע פעמים לא הצליחה להרכיב קואליציה
"הוא פיצח את הנוסחה, הפעם זה יילך".
אבל עם כל הכבוד לאידיאולוגיה ולכיסאולוגיה, מתברר שהתחרות הקשה באמת היא בכלל בתחום הכיבוד. "מ-1996 התחלנו לעשות את הכנסים, והם היו על טהרת האוכל של הבית - קוסקוס, חריימה, מרק - אוכל טריפוליטאי", מספר המארח. "כן, אימא שלי הייתה מבשלת" - וממהר להתגאות באוכל שלו לעומת הפעילים האחרים: "אתה משווה בורקס לקוסקוס?".
עבור הפריימריסטים גם קוסקוס הוא רק אפריטיף. המנה העיקרית היא גיוס התומכים ודפי המסרים מחודדים. הסעיף הראשון - הרפורמה במערכת המשפט. "יש גלגל שיניים אחד במדינת ישראל שמניע את כל גלגלי השיניים האחרים, זה קורה בבית המשפט העליון שלנו", מצהיר אמסלם, בעוד רגב מדגישה: "בתי המשפט והיועץ המשפטי הם לא מעל החוק".
במקום השני במסרים - יוקר המחיה שהביאה לשיטתם ממשלת הערבים של השמאלנים בנט ולפיד. "תראו מה הם עשו ליוקר המחיה שלנו", מפציר אופיר אקוניס, ושר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ עוקץ: "היום קשה לאנשים לקנות מוצרי מזון כאן, כי הם נתנו את הכסף אתם יודעים למי? למנסור עבאס, לתנועה האיסלאמית". הנגבי, באירוע אחד, מחדד: "מנסור הבוס, לא עבאס, הוא הבוס של הממשלה של העם היהודי".
ולקינוח הוגשו גם נושאי ביטחון פנינים ואיראן. ולצד המהות, מישהו כנראה נזכר גם בהקלטות של נתן אשל, מקורבו של נתניהו, מלפני שנתיים - שבהן חשף את דעתו על קמפיין הליכוד בזמנו: "השנאה הזו היא מה שמאחד את המחנה שלנו". למרות שבמפלגה מיהרו להתנער מהדברים, נראה שלא הרבה השתנה, כשהנגבי מצהיר: "מה שעשו לנו באכזריות, בלי חשבון, אנחנו נעשה כמו שצריך. ככה נחזור ונמשול".
במקביל לכנסים התחילו המתמודדים להוציא סרטונים לרשת. המוטיב החוזר ברור - מצביעים ימין, מחזקים את המועמד ומרימים ראש כנגד כל השאר. ואם אפשר בכמה שפות מה טוב. והטרנד החדש-ישן - הכה את התקשורת כדי להציל את העם והמולדת - בין אם זה כדי ללעוג לטעויות ובין אם זה כדי להמשיך להפיץ פייק ניוז. "מפלגת האולפנים" הם אומרים בלעג, כאילו התקשורת מדברת בקול אחד ומקדמת מועמדים שקרובים לליבה.
אבל בסוף בכל מה שנוגע לפריימריז אין תחליף לעבודת הרגליים. גם מי שנהנים מפרופיל תקשורתי גבוה מגיעים לדבר בפני כל קהל, אפילו אם הוא מספיק בקושי למניין.
בכמה אירועים היית עד עכשיו?
"אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכול לספור", מודה חה"כ גלית דיסטל-אטבריאן. "זה מספר אין-סופי, אינפיניטי, אין לי מושג".
אחרי בסך הכול שנה באופוזיציה, הם פוגשים פעילים רעבים מתמיד לניצחון ומלאי ביטחון: "הליכוד והימין מעל 61 מנדטים, נביא לא רק 61 אלא 70". אחד הצעירים יוצא להגנת נתניהו וטוען: "אם הוא לא מרכיב ממשלה, אז בחירות נוספות. עדיף לבזבז את הסכום הקטן הזה על בחירות נוספות מאשר בלית ברירה לבחור איזה מישהו. כרגע, רק נתניהו".
והמסר הזה הוא מסורת ארוכת שנים בליכוד - נאמנות אדוקה למנהיג היא גם קריטריון מכריע בבחירת המועמדים לרשימה. "אנחנו יודעים מה צריך - קודם כל הנאמנים של ביבי", מצהירה אחת מתומכותיו האדוקות. "מי שאמר עליו מילה רעה אנחנו לא ניתן אותו ברשימה". והפריימריסטים הפנימו את זה מזמן. זה לא רק הפסלון המוזהב שאיתו הצטלם חבר הכנסת קרעי או תליון עם דמותו של נתניהו שקיבל ישראל כ"ץ - אף אחד לא מפספס הזדמנות להרים לשליט הבלתי מעורער של המפלגה.
"ב-100 דרכים ניסו לשבור אותו ו-100 פעם הוא שבר אותם", אומר הנגבי לקהל, ודיסטל אטבריאן מוסיפה: "אני מזכירה לכם שלפני נתניהו ישראל הייתה מדינה קטנה ואפולוגטית. אחרי עידן נתניהו שעוד יחזור בעזרת השם ובעתיד הקרוב ממש הפכנו למעצמה עולמית, שמינית בעולם, זה מטורף", אמרה הח"כית לקול קריאות "ביבי מלך ישראל".
"אני נאמנה לנתניהו עד הסוף, עד הסוף, עד הסוף", אומרת הח"כית לשעבר אסנת הילה מארק. "ככה אני חושבת שזה צריך לקרות", היא מוסיפה בזמן שפעיל הליכוד המוכר איציק זרקא שר ברקע. "אתה רואה? זה היופי של הליכוד. כולם חברים ולוקחים את הכול בהומור".
יש עוד כ-3 שבועות עד הבחירות לרשימת הליכוד ועשרות כנסים מתוכננים. זה רק הקדימון לקראת מה שנראה ככל שיתקרבו הבחירות הכלליות. וזרקא מסמן את הכיוון - ומצביע על התליון שעורר סערה: "הנה המלך שלנו, מר בנימין נתניהו. אתה אוהב, לא אוהב, אנחנו אוהבים את זה. ובעזרת השם ביבי יישב פה על הכתף שלי, ירצה או לא ירצה. אם אני אצטרך אני איכנס לאבטחה שלו. אני אשים אותו על הכתפיים ואנחנו נעשה חגיגה".
