"מאבדים שליטה ב-Rolling Loud" - בזבוז זמן מוחלט

לפני כמה שנים לקח הבמאי והתסריטאי ג'רמי גארליק ("שושבין להשכרה", "תעלומת רצח 2") את בנו, אז בן 13, לפסטיבל המוזיקה Rolling Loud במיאמי. גיל הכניסה היה 16, אבל גארליק החליט לשקר למאבטחים בעניין הזה. גם לאשתו, שהטילה וטו על הרעיון, הוא החליט לשקר. ככה הגיעו האב והבן לפסטיבל מתחת לרדאר של כולם, והכל היה נפלא עד שהילד נעלם פתאום. הלך רגע לשירותים, ופוף. בסוף הוא חזר מהר מאוד, אבל משהו בהתרחשות גרם לגארליק לחשוב שזה סיפור ששווה סרט. הוא טעה.

"מאבדים שליטה ב-Rolling Loud" נשאר צמוד למיני-אירוע שהיה באמת, אבל מאריך את ההיעדרות של הבן - שבמציאות נמשכה 20 דקות - כך שהאב יספיק לצאת להרפתקה סביב החיפושים אחריו בעודו מסתיר את האמת מאשתו. למעט הפתיחה, הסרט נשאר צמוד לאבא, האנק (אוון ווילסון), ומשאיר אותנו באפלה בכל הנוגע לגורלו של הבן, זאיון (כריסטיאן קונברי), אלא שזאת קומדיה מהסוג הקליל-מטופש שלא גורם לצופה לדאוג לרגע בעניין ההיעלמות המסתורית.

זה תכלס משאיר לצרכים קומיים ודרמטיים רק את החיפושים של האנק, שנעזר בשניים: טרי, קולגה בלתי נסבל מהעבודה (מאט רייף), ולינדה, מתנדבת בהפקת הפסטיבל שמחליטה לעזור (כריסטין קו). הדמות הנוספת היחידה ששווה אזכור היא זו של הרעיה והאם מלאני (ג'ולין בליילוק), והיא שווה אזכור כי גארליק כתב וביים אותה לגמרי כמו "האישה המנדנדת" מאיזו קומדיית אייטייז, מה שהקרינג' לי התחת. ובהפוך על הפוך זה עוד איכשהו טוב, כי שאר האלמנטים בסרט הזה לא עשו לי כלום. אבל כלום.

בניכוי העניין ההוא עם הדמות של מלאני, "מאבדים שליטה" הוא לא סרט איום או נורא; לא, הוא פשוט *לא קורה*. שם דבר לא מייצר הזדהות, ובטח שלא צחוק, אפילו לא - בעיקר לא - בסצנת ה"חחחח תראו גמדה" (כן, הביטוי הראוי הוא "נמוכת קומה", אבל מאוד ברור שאף אחד לא טרח לחשוב מה ראוי בסצנה המדוברת). את אפקט ה"וואו" כאן אמורה לספק הופעת אורח של טראוויס סקוט, כולל ליטרלי הופעה - הסרט צולם בחלקו בפסטיבל המדובר, ובחלקו במופע של סקוט באצטדיון הארד רוק במיאמי - אבל גם זה, הכאילו-חיבור-המפתיע של גבר בגיל העמידה למוזיקה המועדפת על הבן שלו, לא עושה כלום. לא קומית, לא דרמטית וגם לא וואווית.

תמיד אהבתי את אוון ווילסון, ושום דבר שהוא עושה כאן לא משנה את זה, אבל זאת בדיוק הנקודה: שום דבר כאן לא משנה, נקודה. "מאבדים שליטה ב-Rolling Loud" הוא בזבוז זמן מוחלט, בוודאי במונחים של יציאה מהבית, רכישת כרטיסים וכל זה. אולי יום אחד תרצו להריץ אותו באיזה שירות סטרימינג בשעה שתשומת הלב שלכם ממוקדת במשהו אחר; בשביל זה הוא פחות או יותר בסדר.