הוא היה נסיך הפופ הים-תיכוני שחרך את הרדיו, עד שהגיעו פשיטת הרגל וההחלטה לתלות את המיקרופון. אחרי שנים שבהן פרק משטחים בחנות נעליים, חיפש "רול-אפס" באמצע הלילה למכולת שלו וקיווה שהרכב לא ייתקע ברמזור - מושיק עפיה עושה את הקאמבק של השנה

מאחורי הקלעים של היכל מנורה מבטחים, האווירה חשמלית. מושיק עפיה, פעם הנסיך הבלתי מעורער של הפופ הים-תיכוני, מתכונן לעלייה השישית שלו על הבמה הזו בתוך שנה אחת בלבד. עפיה, שראה כבר הכול בקריירה שלו - מהפסגות הכי גבוהות ועד לפשיטת רגל מתוקשרת - נמצא כעת בעיצומו של מה שנראה כקאמבק המרשים ביותר במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות. עם יותר מ-100 אלף כרטיסים שנמכרו השנה, הוא כבר לא צריך לשאול אם הקהל זמין אליו. הקהל לא רק זמין, הוא נוהר בהמוניו.

מהרדיו למגרש המכוניות
בתחילת שנות ה-2000, עפיה היה בכל מקום. הלהיטים שלו, ובראשם "אני לא זמין", שחרכו את תחנות הרדיו והפכו אותו לכוכב ענק. אך הנפילה הייתה כואבת. היא כללה פשיטת רגל, ניסיון קאמבק דרך ריאליטי כשזכה ב"אח הגדול", ואז - שקט. בזמן שזמרים אחרים עקפו אותו בסיבוב, עפיה החליט לשנות כיוון לחלוטין. הוא התרחק מהאורות המנצנצים והחל לעבוד במגרש מכוניות. אחר כך פתח חנות נעליים, ואפילו מכולת קטנה בחולון.
"לא ליקקתי דבש בחנויות האלה", משחזר עפיה את התקופה ההיא, רחוק מאוד מההיכלים המלאים. "בגלל שהמכולת הייתה קרובה לחנות הנעליים, אמרתי שאני יכול להשתלט על שני עסקים כדי להכניס עוד כמה גרושים. אף פעם לא הייתי בענף המכולת, לא באתי מהתחום הזה, אבל קפצתי לבריכה ולמדתי לשחות".

השגרה שלו באותן שנים הייתה רחוקה מזו של כוכב פופ. "עבודה קשה זה להתעורר בחמש בבוקר, לפרוק סחורה. משעה חמש וארבעים וחמש כבר הייתי בחנויות עד תשע בערב, בלי הפסקה, בלי עזרה. הכול היה עליי. לפעמים הייתי סוגר את החודש ולפעמים לא". באחת החנויות, בפסאז' קטן בחולון, הוא נזכר איך היה פורק משטחים לאורך הפרוזדור. "היית רואה אותי שוכב על הרצפה עם סכין יפנית מפרק סחורה, מרים משקלים שאתה לא מבין. עברתי ניתוח קילה בגלל מה שקרה לי שם. כל כולי הייתי בתוך זה. לא ראיתי את עצמי חוזר למוזיקה".
"התפללתי שהאוטו לא ייתקע"
הקשיים לא היו רק פיזיים, אלא גם כלכליים וקיומיים. עפיה לא חושש לחשוף את רגעי השפל הכואבים ביותר. "קח שנה וחצי-שנתיים אחורה, הייתי נתקע בלי מאה שקל לדלק. אני לא מתבייש להגיד את זה. הייתי נוסע על רכב מצ'וקמק כזה, שכל רמזור שעברתי הייתי אומר לעצמי 'יש', שעברתי עוד רמזור ולא נתקעתי עם האוטו באמצע הכביש. שתבין את הסיטואציה, כמה למטה ונמוך הייתי. אבל קיבלתי את זה באהבה. אני אומר תודה רבה על הקושי ועל כל התקופה המרה הזו שעברתי".

באותם ימים, המחשבה על חזרה לבמה נראתה לו דמיונית. "עזבתי את המוזיקה, זה נגמר מבחינתי. אני לא ראיתי את עצמי חוזר למוזיקה אף פעם. תליתי את הנעליים, תליתי את המיקרופון. הגעתי לחנויות בגשמים ובסופות ועבדתי עם חיוך על הפנים. לא חייתי בקטע של 'אני הייתי ועשיתי', פשוט עבדתי".
הוא נזכר איך היה סוגר את החנות בתשע בערב ויוצא למסע חיפושים לילי. "הייתי הולך לחפש רול-אפס, הטרנד של אז, לבדוק מהיכן אני קונה סחורה. הייתי מגיע הביתה ב-12 בלילה. היום, כשאני רואה אנשים שעוברים משברים, אני אומר להם: חבר'ה, צאו מהבית, תעבדו. זה לא בושה, זה מחשל אותנו ומשם הגענו לאן שהגענו".

הקאמבק שהתחיל בחנות נעליים
מי שהניע את גלגלי הקאמבק היה איש חיי הלילה המכונה "מלך הקסטות". הוא הגיע לעפיה עד לחנות הנעליים בחולון. "הוא ישב איתי ועשינו פגישה", מספר עפיה. "הוא אמר לי: 'תקשיב, עם הלהקה שלי, תעלה, תשיר שניים-שלושה שירים, אני אתן לך סכום יפה'. זה פתח לי את העיניים, ולא רק מבחינה כספית".
כשנשאל על הציטוט המפורסם שלו שאמר: "היה לי 400 אלף שקל בתא כפפות מזומן, הייתי קונה כל דבר שזז" בריאיון לתוכנית "אנשים". היום עפיה מבהיר שהוא במקום אחר: "זה היה בגיל הטיפש-עשרה כשהייתי נוסע עם כסף בתא כפפות. זה דברים שלא יקרו יותר די התבגרתי".
אבל הדחיפה המשמעותית ביותר הגיעה מחברו הקרוב, שלומי סרנגה. השניים, שחולקים את אחד הדואטים הגדולים במוזיקה הישראלית, "חלום מתוק", נשארו קרובים גם בשנים הקשות. "לא יכולתי לבקש פרטנר יותר טוב ממנו, מעולם לא היה לנו אפילו ויכוחון. בכל ההפסקה שלי, סירבתי לכולם, אבל אצל שלומי התארחתי בכל השנתיים האלה בזאפות", אומר עפיה. סרנגה מצדו לא ויתר לחברו: "הייתי מדבר עם מושיק ואומר לו שהוא לא יכול להפסיק לשיר. אוטו שעומד - מחליד. אמרתי לו שגם בשביל הנפש הוא צריך לשיר".

כשמושיק ביקש ממנו להתארח במופע שלו במנורה, סרנגה ענה "כן" עוד לפני שבדק את היומן. "אחר כך בדקתי עם הסוכנת אם אנחנו פנויים. אנחנו באנו מדור שקודם כול לא אומרים לא", הוא מחייך. סרנגה, שמכיר את עפיה כבר שנים, מודה שגם הוא לא חזה את עוצמת החזרה. "העולם של המוזיקה השתנה כל כך, והקפיצה הזו הייתה מקומה ראשונה לקומה 49. הוא היה למעלה ולמטה כמה וכמה פעמים, עכשיו אני רק מקווה שיישאר למעלה".
"זה לא קאמבק, זה המשך טבעי"
על הבמה במנורה, עפיה מארח את מרגלית צנעני (מרגול). השניים מכירים עשורים, והחיבור ביניהם טבעי ומרגש. מרגול, שצפתה בו מהצד לאורך השנים, לא הופתעה מהחזרה שלו למרכז הבמה. "הייתי אצלו בחנות, ישבנו שם לקפה", היא נזכרת. "אמרתי לו שכל הנעליים האלה זה לא בשבילו. הוא זמר, הוא לא יכול להיות שום סוחר נעליים. אין כאן קאמבק, זה אותו מושיק ואותה איכות. שירים כמו שלו פרנסו זמרים שנים, אף אחד לא שואל איפה הוא היה, זה פשוט המשך טבעי. אל תגיד את זה מושיק שזה קאמבק זה עושה עין רעה".
רגע לפני שהוא עולה לבמה מול אלפי אנשים ששרים כל מילה, עפיה עוצר לרגע להסתכל על המפלצת הזו שנקראת היכל מנורה. הוא כבר לא במכולת בחולון, הוא לא מחפש רול-אפס בחצות ולא חושש מהרמזור הבא. "מופע שישי סולד אאוט ברוך השם, ואנחנו כבר עם הפנים למופע השביעי", הוא מסכם. "גם אני לא לגמרי מעכל את זה, אבל אני כאן".

