"מלקולם באמצע: החיים עדיין לא הוגנים" מרגישה כמו מנה במיקרו

הקאמבק של תחילת האלפיים ניכר לא רק בטרנדים אופנתיים, אלא גם בטלוויזיה ובקולנוע, עם תחייה מחודשת של הצלחות מהעשור הראשון של המאה ה-21. ובין העונה החדשה של "סקראבס" לאור הירוק שניתן לאחרונה להפקת ריבוט של "נמלטים", עכשיו הגיע תורה של "מלקולם באמצע: החיים עדיין לא הוגנים" (Malcolm in the Middle: Life's Still Unfair) - סדרת ההמשך של אחד הסיטקומים המצליחים והמשפיעים של התקופה, שרץ במקור בין השנים 2000 ל-2006 וכלל שבע עונות.

קצת רקע לכל מי שנולד אחרי שדיסקטים יצאו מכלל שימוש: "מלקולם באמצע" שודרה בארץ בתור הזהב של ערוץ ביפ האגדי ובמרכזה עמד מלקולם, נער מחונן בחטיבת הביניים שנאלץ להתמודד עם קשיי גיל ההתבגרות ועם משפחתו המאוד לא מתפקדת. אמו, לויס (ג'יין קזמרק) מנהלת את הבית במשטר אימים; אביו האל (בריאן קרנסטון, לימים ב"שובר שורות") הוא למל"ם ילדותי אך שובה לב,; פרנסיס (כריסטופר מסטרסון), האח הבכור במשפחה, נשלח לפנימייה צבאית; ומלקולם נותר בבית עם אחיו הגדול והבריון הטמבל-אך-מקסים ריס (ג'סטין ברפילד) ואחיו הצעיר והאקסצנטרי דיואי (אריק פר סאליבן).

"מלקולם באמצע" אומנם לא נתפסת בציבור הרחב כקונצנזוס כמו "סיינפלד" או "חברים" - אבל היא לחלוטין מופיעה לא פעם ברשימות שמדרגות את הקומדיות הטובות ביותר בכל הזמנים, וההרוויחה את מקומה בכבוד. זה קרה בזכות כמה שינויים פורצי דרך שהיא הביאה לז'אנר, והיום נשמעים מובנים מאליהם, אך בתחילת שנות האלפיים בלטו בייחודם והשפיעו על יוצרי "משפחה בהפרעה", "סקראבס" וקומדיות נוספות. כי בשונה ממרבית הסיטקומים של התקופה, "מלקולם באמצע" ויתרה על צילום באולפן עם מספר מצלמות לטובת צילום בעיקר בלוקיישן ובסינגל-קאמרה (ואף בפילם, מה שנתן לה מראה קולנועי יותר): צורת צילום שהייתה נפוצה אז בדרמות, ולא בקומדיות. העובדה שהסדרה צולמה במצלמה אחת נתנה מקום לצילום יצירתי יותר, להומור מבוסס על מה שלא מופיע בפריים, ולעריכה שתרמה גם היא ליצירת ההומור הייחודי שלה. "מלקולם באמצע" גם ויתרה על הצחוק המוקלט הנפוץ בסיטקומים של התקופה, מה שנתן לה אפקט יותר אותנטי ופחות מלאכותי.

בנוסף לכל אלה, מלקולם עצמו אף שבר את הקיר הרביעי ודיבר ישירות אל הצופה - כלי שהיום נחשב כמעט בנאלי, אבל בזמנו היה שונה בנוף הסיטקומי. הסדרה בלטה גם בזכות התסריט שלה, שמבוסס באופן חופשי על משפחתו של יוצר הסדרה לינווד בומר, כי "מלקולם באמצע" הייתה על האמצע: לא רק רפרנס למיקומו של מלקולם, אלא עיסוק במשפחה ממעמד הביניים ומטה ותזכורת שהחיים פשוט לא הוגנים, כפי שנאמר בשיר הפתיחה, אבל ממשיכים. "מלקולם באמצע" הראתה את הבינוניות במלוא תפארתה, חגגה אותה והפכה אותה לאינספור רגעים קורעים מצחוק.

חזרה לשנת 2026 - ול"מלקולם באמצע: החיים עדיין לא הוגנים" בת ארבעת הפרקים של הולו, שזמינה בישראל בדיסני+. מלקולם הוא אב לבת מתבגרת, וכבר כעשור שהוא דואג להרחיק אותה ואת עצמו ממשפחתו הלא מתפקדת, במחשבה שהמרחק מהם יעשה לשניהם רק טוב. אלא שהתוכניות שלו משתבשות כשהוא מוזמן לחגיגות 40 שנות נישואים של הוריו, ונשאב בחזרה למשפחתו המטורללת, שעשויה שוב להוציא ממנו צדדים שהוא מעדיף להדחיק.

לא מעט שחקנים מקוריים חזרו לסדרה, חלק בתפקידי אורח מפתיעים שרצוי לא לחשוף אבל יגרמו למעריצי הסדרה לכמה רגעי "וואו". יש גם כמה כוכבים שלא חזרו - הבולט שבהם הוא סאליבן - וגם שחקנים חדשים שמגלמים גרסאות בוגרות של האחים הקטנים ביותר במשפחה שנולדו לאורך העונות. עם אורך כולל של כשעתיים בלבד, יוצרי "החיים לא הוגנים" עשו החלטה נבונה לא למרוח את התחייה המחודשת ולשמור אותה קצרה ו(די) קולעת.

"החיים עדיין לא הוגנים" רחוקה מלהזכיר את ימיה הטובים של "מלקולם באמצע", אף על פי שבומר חזר לצורך כתיבת הקאמבק. וקשה להגיד שהתחייה המחודשת מצדיקה את קיומה מלבד נוסטלגיה לחובבי הסדרה, שאפשר היה לוותר עליה. ההומור הפעם פחות עובד בגלל כמה סיבות: הדינמיקה המשפחתית - נקודת חוזקה משמעותית של הסדרה - השתנתה, מה שמוציא מאיזון את הגרעין הקומי שלה; יש פחות רגעים שבהם בני המשפחה מוציאים את הרע ביותר אחד מהשני, שהיו הדבר הכי טוב בה; וגם הניסיונות לעדכן את העלילה לימינו פחות צלחו.

מצד שני, ב"החיים עדיין לא הוגנים" יש גם רפרנסים שהולכים אחורה עד הפרק הראשון של הסדרה, ולא מעט רגעים משעשעים שמזכירים את הטרלול המקסים שהפך את "מלקולם באמצע" לאחת הקומדיות המקוריות על המסך הקטן - במיוחד בפרק האחרון. אבל מסדרה שגרמה לצופים שלה לצחוק בקול, "מלקולם באמצע" הפכה לצל של עצמה. זה מעלה חיוך או גיחוך במקרה הטוב, וגם זה לרוב בשל רגע נוסטלגי שמזכיר כמה הסדרה הייתה מצחיקה בעבר.

נחמד לקבל קאמבק שמצליח להחיות לכמה רגעים את הקסם שהיה ל"מלקולם באמצע", אבל בפועל מדובר בארבעה פרקים שמרגישים יותר כמו מנה מחוממת במיקרו - נוסטלגי, אך עבש. אין ספק שמעריצי הסדרה עדיין יוכלו ליהנות מהדמויות האהובות שלא נראו כבר שני עשורים (במיוחד קרנסטון, שרבים הספיקו לשכוח את יכולותיו הקומיות), אבל "החיים עדיין לא הוגנים" היא בעיקר דוגמה טובה לכך שלפעמים עדיף לתת לרגש הנוסטלגי להתבטא בבינג' מחודש, ולא בניסיון מאולץ לשחזר את הקסם שכנראה היה ונשאר בתקופה מסוימת.