"הסרט המופרע בכל הזמנים" הוא פשוט סרט ששווה לצאת בשבילו מהבית

החל מהשבוע מוקרנים בישראל שני סרטי מדע בדיוני שמרכז הכובד הרגשי שלהם נוגע בשאלה זהה: על מה תהיה מוכן לוותר בשביל חבר. אחד מהם הוא "פרויקט הייל מארי" הוותיק יותר, והשני הוא "הסרט המופרע בכל הזמנים", שמגיע היום (חמישי) לבתי הקולנוע. בין שני הסרטים האלה יש הבדלים תהומיים בתקציב (ב"הייל מארי" הושקעו 200 מיליון דולר, ב"הסרט המופרע" הושקע בדיוק אחוז אחד מזה), וגם בסגנון: הראשון הוא אפוס הוליוודי דרמטי עם נגיעה קומית, השני הוא קומדיה מוקומנטרית קנדית עם נגיעת דרמה. אבל שווה לצאת מהבית בשביל שניהם, והלב של שניהם פועם בול על אותו תדר. איזה צירוף מקרים משונה ומגניב.

"הסרט המופרע בכל הזמנים" הוא שמו העברי של Nirvanna the Band the Show the Movie, מילולית "נירוונה הלהקה הסדרה הסרט". לעניין התרגום עוד נגיע, אבל תחילה ההסבר, והוא לא כזה מופרע: "נירוונה הלהקה התוכנית" היה שמה של סדרת רשת קנדית של היוצרים-כוכבים מאט ג'ונסון וג'יי מק'קרול. היא סיפרה על שני מוזיקאים-בשאיפה שחולמים להופיע במועדון "ריבולי" בטורונטו, ורוקמים תוכניות ומזימות כושלות כדי להגיע לשם. הסדרה עלתה ב-2007, רצה שנתיים, וכעבור כעשור זכתה למהדורה טלוויזיונית בת שתי עונות. ג'ונסון תמיד חלם לעבד אותה לסרט, אבל בהינתן שהיא הייתה תופעת שוליים אפילו במולדתה - בקנדה היא נתפסת עד היום כסדרת פולחן, לא פחות אבל גם לא יותר - זה נראה חסר סיכוי. הדברים השתנו ב-2023, עם "בלקבארי" המצוין, שג'ונסון ביים וכיכב בו; ההצלחה היחסית של הסרט על עלייתו ונפילתו של הסמארטפון הראשון יצרה מספיק עניין ומומנטום כלכלי כדי להפוך את העיבוד הקולנועי למציאות.

בגרסה הקולנועית, שלדעתי מוטב לדעת כמה שפחות על עלילתה ותפניותיה, מאט וג'יי - כן, הדמויות חולקות שמות עם השחקנים - ממציאים כמעט בטעות מכונת זמן שמבוססת על מכונית הדלוריאן מ"בחזרה לעתיד", ומקבלים הזדמנות להמציא את עצמכם מחדש בהווה על ידי ביקור בעבר, ספציפית בשנת 2008. כאן מתחיל הסרט להתפנן על ההתסבכויות המתבקשות מהמסע בזמן והמפגש בין העצמי מההווה לזה מהעבר; הסתמכות מסיבית על חומרי הגלם של סדרת הרשת מאפשרת לעשות את זה בלי תרגילי איפור ועם מקסימום אמינות תקופתית, כי - טוב, כבר הבנתם.

הזכרתי שמדובר במוקומנטרי, כלומר עאלק-דוקומנטרי, ובנקודה הזו ראוי לציין שהקטעים שנראים מאולתרים ו/או מצולמים במצלמה נסתרת הם אכן כאלה. בהפקה הזעירה הניחו שלעולם לא יקבלו אישורי צילום בחלק מהלוקיישנים - למשל ראש מגדל CN המפורסם - והלכו על צילום גרילה. התוצאה מטשטשת עוד יותר את ההבדלים בין ג'ונסון ומק'קרול האמיתיים והדמויות שהם מגלמים, והסרט כולו מזגזג בין אינספור מחוות אוהבות לפתוס של "בחזרה לעתיד" (הפסקול, שכתב מק'קרול, הוא בכלל וריאציה ארוכה אחת על הנעימות הבלתי נשכחות מאת אלן סילבסטרי) ורגעי עולב של שני דפקטים שמושכים תשומת לב שלילית ברחובות טורונטו. זה מצחיק, זה מענג בהתנגשות הסגנונית המתמדת, אבל אין בזה שום דבר "מופרע". וכאן, ברשותכ.ן, ניגש הן לשורה התחתונה והן לעניין התרגום, כי באמת שיש קשר.

"הסרט המופרע בכל הזמנים" הוא באדי-מובי - או ברומאנס, או איך שלא תקראו לזה - מצחיק נורא, והחל בנקודה מסוימת גם אשכרה מרגש. והוא מכתב אהבה מקסים ל"בחזרה לעתיד", שזכה וזוכה לרפרורים תרבותיים רבים כל כך שלעשות בהקשר הזה משהו שנראה פרש זה לא דבר של מה בכך. לפני הכל ואחרי הכל, כקומדיית מדע בדיוני זה סרט שמיישר קו עם המיטב של התת-ז'אנר - או במילים אחרות, שראוי להיות מוזכר בנשימה אחת עם יצירת המופת הנוסטלגית שהוא מרים לה, כי הוא פשוט עד כדי כך כיפי. אבל, שוב, זה לא "סרט מופרע". זה סיפור נהיר ונגיש עם התחלה ואמצע וסוף וכאמור גם לב רגשי, ואני חושב שהשם העברי יוצר ציפיות מוטעות, כי "הסרט המופרע בכל הזמנים" נשמע כמו פרודיה מבית מל ברוקס או מה שנקרא פעם "קומדיה מטורפת", התפרעויות שהן ההפך המוחלט מהווייב של היצירה המהודקת-בדרכה הזאת. וחוץ מזה, "הסרט המופרע בכל הזמנים" נשמע כמו בריף שנשלח ממחלקת שיווק. לא כמו שם של סרט שמישהו ירצה לראות.

מדע בדיוני דל-תקציב צריך להישען על רעיונות מבריקים במקום על אפקטים מיוחדים, והיצירה של ג'ונסון ומק'קרול היא כולה רעיון מבריק, כי היא מיקס אנד מאץ' בשני שקל של שלוש מסורות הוליוודיות מוכרות ואהובות, אפילו קצת שחוקות - הרומן האפלטוני של שני הגברים הלא-נורא-חכמים, המוקומנטרי והמסע בזמן - ועדיין סרט כל כך מקורי שמנשה מהשיווק חושב צריך לקרוא לו מופרע. אני, כאמור, חושב שאתם צריכים לצאת מהבית כדי לראות את הפלא הזה.