דיוויד קלייטון-תומאס, סולן להקת Blood, Sweat & Tears, הלך לעולמו בגיל 84

דיוויד קלייטון-תומאס, סולנה של להקת Blood, Sweat & Tears בשנות ה-60 וה-70, הלך לעולמו בגיל 84. בהודעה שפרסם צוות יחסי הציבור של הזמר הקנדי נמסר כי הוא מת בשלווה בבית חולים בטורונטו, אך לא פורסמה סיבת המוות.

קלייטון-תומאס היה חתום על אחד מלהיטיה הגדולים והמזוהים ביותר של "דם, יזע ודמעות", Spinning Wheel, שהגיע למקום השני במצעד האמריקני והיה מועמד לשלושה פרסי גראמי, מתוכם זכה באחד. הוא נולד באנגליה, אך לאחר מלחמת העולם השנייה היגרה משפחתו לטורונטו. בגיל 14 מצא את עצמו ללא קורת גג, ואת חלק ניכר משנות נעוריו העביר כשהוא מסתבך עם החוק ונכנס ויוצא מבתי כלא ומוסדות מעצר.

בשנות ה-60 החל לפרוץ כמוזיקאי, כשהוביל את ההרכב David Clayton-Thomas and the Fabulous Shays, ובהמשך עבר לניו יורק. מאוחר יותר הצטרף ללהקה האמריקנית Blood, Sweat & Tears, שחזרה לפעילות לאחר תקופה קצרה של פירוק. ההרכב החדש משך את תשומת ליבו של איש תעשיית המוזיקה האגדי קלייב דיוויס, שהלך לעולמו מוקדם יותר השבוע ותיאר לימים את קלייטון-תומאס כמוזיקאי "עוצר נשימה".

"Blood, Sweat & Tears הייתה תמהיל מאוד לא שגרתי של אנשים", סיפר קלייטון-תומאס בריאיון. "היו בלהקה מוזיקאים שהגיעו מרקע קלאסי לחלוטין ולמדו בג'וליארד (בית הספר האמריקני הגבוה לאומנויות הבמה, ע"א). אחרים הגיעו מברקלי והיו נגני ג'אז הארדקור של ביבופ. ואז הייתה קבוצה נוספת, כמוני, שהגיעה מעולם הרוקנרול וה-R&B, עם הכשרה של נגנים שהופיעו בברים ובמועדונים".

קלייטון-תומאס החליף בתפקיד הסולן את אל קופר, מי שכתב ושר לפני כן את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, I Love You More Than You'll Ever know. האלבום הראשון שהקליט קלייטון-תומאס עם הלהקה הפך להצלחה מסחררת כשמכר עשרה מיליון עותקים ברחבי העולם, צעד 109 שבועות במצעד האמריקני וזכה בחמישה פרסי גראמי. בין הלהיטים הבולטים של הלהקה באותה תקופה היו גם And When I Die ו-You've Made Me So Very Happy, גרסת כיסוי לשיר של זמרת הסול ברנדה הולוויי. כשנשאל אם האמין שהלהקה תהפוך להצלחה כה גדולה, השיב: "אני לא רוצה להישמע יהיר, אבל כן. בפעם הראשונה שנכנסתי לחדר ושרתי עם הלהקה, כולנו היינו בהלם. זה היה אחד מאותם רגעים מחשמלים שפשוט קורים".

בהמשך יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שנוי במחלוקת, במימון ממשלתי, בכמה ממדינות הגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה. הסיפור עמד במוקד הסרט התיעודי What the Hell Happened to Blood, Sweat & Tears? משנת 2023, שבמסגרתו נחשף כי סיבוב ההופעות אורגן בין היתר כדי לסייע לקלייטון-תומאס לקבל גרין קארד שיאפשר לו לחיות ולעבוד בארצות הברית.

הלהקה המשיכה להוציא אלבומים נוספים, בהם Blood, Sweat & Tears 3 ו-Blood, Sweat & Tears 4, אך ב-1972 עזב קלייטון-תומאס את ההרכב לאחר שנשחק מחיי הנדודים בדרכים. "המשכתי כל עוד יכולתי לעשות את זה, מבחינה נפשית ופיזית", אמר. למרות נוכחותה הבולטת בהיסטוריה של הרוק האמריקני, היא מעולם לא נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול.

בהמשך הקריירה הוציא דיוויד כמה אלבומי סולו, ובשנות ה-2000 הקים בטורונטו להקה בת עשרה נגנים, עימה המשיך להופיע בשנים שלאחר מכן. לצד פעילותו המוזיקלית, פעל גם עם עמותות המסייעות לנוער בסיכון ופרסם ספר זיכרונות בשנת 2010.