קלייב דיוויס, "אוזן הזהב" ששינתה את המוזיקה, הלך לעולמו

קלייב דיוויס, מבכירי תעשיית המוזיקה העולמית ומפיק מוזיקלי אגדי, הלך לעולמו בגיל 94. הוא אושפז לאחרונה בעקבות בעיות נשימה והתאושש בביתו, וב-2021 אובחן כסובל משיתוק על שם בל, הפוגע בעצב הפנים.

"בעיני העולם, אבינו היה אגדת מוזיקה איקונית שחזונו, האינסטינקטים שלו והחתירה הבלתי מתפשרת למצוינות עיצבו את הפסקול של אין-ספור חיים", נכתב בהודעה שפרסמה המשפחה ברשתות. "הוא גילה, חנך וקידם כמה מהאומנים הגדולים ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית, והותיר חותם תרבותי שיישאר לדורות. עבור משפחתו, קלייב היה אבא וסבא, הדמות היציבה במרכז חיינו, מקור לחוכמה, כוח, עידוד ואהבה ללא תנאי".

דיוויס, שמעמדו בא לידי ביטוי במסיבות הגראמי השנתיות והזוהרות שהחל לארח ב-1976, החתים כמה מהמוזיקאים המשפיעים והחשובים ביותר של המאה ה-20, בהם ברוס ספרינגסטין, ג'ניס ג'ופלין, ויטני יוסטון, בילי ג'ואל, סנטנה, אירוסמית', וגם כמה נשכחים - כמו הזמרת לורה נירו. הוא עמד בראש חברות התקליטים קולומביה, אריסטה, J Records, קבוצת RCA ו-BMG צפון אמריקה, ועד מותו שימש כמנהל הקריאייטיב הראשי של "סוני מיוזיק אנטרטיינמנט" - תפקיד שאותו מילא מאז 2018.

עורך דין צעיר שלא התעניין ממש במוזיקה

דיוויס, שכונה "אוזן הזהב", נולד ב-1932 וגדל בשכונת קראון הייטס בברוקלין. לאחר ששני הוריו מתו בהפרש קצר כשהיה נער, ב-1953 הוא סיים תואר במדע המדינה באוניברסיטת ניו יורק, ושלוש שנים לאחר מכן סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. מות הוריו הותיר אותו במצב כלכלי מורכב, ואילו ציוניו היו יורדים, היה מאבד את המלגות ונאלץ להפסיק את לימודיו. "אין ספק ששמירה על מוסר עבודה הפכה לחלק מרכזי מהחיים ומהקריירה שלי", סיפר בעבר למגזין "רולינג סטון".

בהמשך דרכו, חברת התקליטים קולומביה רקורדס, שהייתה אז חברת בת של CBS, גייסה את דיוויס ממשרד עורכי הדין שייצג אותה. תחילה הוא שימש כיועץ המשפטי של החברה, תפקיד שבמסגרתו הרשים את מנהליו לאחר שניהל מחדש בהצלחה את החוזה של בוב דילן, וב-1965 מונה לסגן נשיא לעניינים מנהליים ולמנכ"ל. בתוך שנתיים בלבד כבר עמד בראש החברה, ובתקופה זו החתים את הזמר הסקוטי דונובן, ולאחר ביקור מכונן בפסטיבל מונטריי החתים גם את ג'ניס ג'ופלין יחד עם להקתה Big Brother and the Holding Company, וכן את קרלוס סנטנה.

ג'ניס ג'ופלין, ברוס ספרינגסטין, רוד סטיוארט, בילי ג'ואל, Earth, Wind & Fire, פטי סמית', ויטני יוסטון ורבים נוספים הפכו לכוכבי על בזכות איש אחד, שידע לזהות - וגם להחתים - את הקולות ששינו את עולם המוזיקה

"למדתי תוך כדי תנועה", סיפר דיוויס למגזין "לידרס", "במקרה גיליתי שיש לי כישרון בלתי צפוי ובלתי מוסבר לחלוטין - אוזניים. זו הייתה הפתעה גדולה, אבל גיליתי שאני מסוגל לזהות אומנים גדולים באמת, ועשיתי זאת שוב ושוב". באותה תקופה השקיעה CBS בעיקר בפופ קליל, אלבומי מחזות זמר ומוזיקה קלאסית, אולם בתוך שלוש שנים בלבד הכפילה החברה את נתח השוק שלה, לאחר שדיוויס הוביל את המהלך להחתמת אומני רוק. "המוזיקה השתנתה, והייתי חייב להתבונן, ללמוד ולהבין לאן הכל הולך", אמר לרשת הרדיו הציבורית NPR.

על ההחתמה של ברוס ספרינגסטין סיפר בריאיון למנחה הוותיק דייוויד לטרמן: "ראיתי בו אומן מקורי באמת, מישהו שהוא לא רק בוב דילן החדש או עוד בוב דילן - וזו הייתה נשיקת המוות באותם ימים". עם זאת, הוא עודד את ספרינגסטין לנוע יותר על הבמה כדי להדגיש את הייחודיות שלו. להקת אירוסמית' אף הנציחה בשירה No Surprize את הרגע שבו דיוויס הציע לה חוזה במועדון הלילה והמסעדה המפורסמים "מקס'ס קנזס סיטי" בניו יורק: "קלייב דיוויס הזקן אמר שהוא בטוח יהפוך אותנו לכוכבים / אני אהפוך אתכם לכוכבים / בדיוק כפי שאתם".

עם זאת, דיוויס לא היסס לדחוף אומנים לכיוון שלדעתו היה הנכון עבורם. הוא סיפר ל"ניו יורק טיימס" כי הצמד סיימון וגרפונקל היה "המום" כשהחליט לבחור בשיר Bridge over Troubled Water כסינגל הראשון מתוך האלבום הנושא את אותו השם משנת 1970. "כן, זו הייתה בלדה, כן, היא הייתה ארוכה", אמר, "אבל צריך לדעת מתי יש לך להיט ענק ביד. אי אפשר לשחק תמיד לפי הכללים".

השאפתנות של דיוויס בלטה כבר בשלב מוקדם בקריירה. בממואר שפרסם ב-1975, הוא ייחס לעצמו את מלוא הקרדיט להצלחתם של האומנים שהוזכרו לעיל. הוא התגאה בכך שמעולם לא ניסה "לגנוב" אומנים מחברות מתחרות באמצעות הצעות כספיות מפתות, ולדבריו האמין שחיבור מוזיקלי אמיתי חשוב יותר והודה כי פחד מכישלון ליווה אותו לאורך השנים. הוא ציין ששני האומנים שעל החמצת החתמתם התחרט יותר מכל היו מיט לוף וג'ון מלנקמפ.

מתוך הסרט "קלייב דיוויס: פסקול חיינו":

דיוויס הכניס את מוזיקת הדיסקו ל-CBS כאשר חתם על הסכם הפצה עם מפיקים להקמת חברת התקליטים "פילדלפיה אינטרנשיונל". אלא שבהמשך הסתבך דיוויס בפרשה שבמסגרתה עובד בעל קשרים לכאורה למאפיה טען כי CBS ו"פילדלפיה אינטרנשיונל" היו מעורבות ב-Payola, נוהג בלתי חוקי של תשלום או מתן טובות הנאה לתחנות רדיו בתמורה להשמעת שירים של אומנים. אותו עובד גם טען כי הוגשו דוחות הוצאות כוזבים, ובהם הוצאה של כספי החברה למימון בר המצווה של בנו של דיוויס, והוא הואשם בשישה סעיפים של העלמת מס. בסופו של דבר, הוא הודה באישום אחד וזוכה מכל היתר, אך למרות זאת פוטר מ-CBS ב-1973. דיוויס טען בזמנו כי מדובר ב"ציד מכשפות" שנבע מחשש החברה כי רישיון השידור שלה עלול להיפגע.

ב-1974 ייסד דיוויס את חברת התקליטים "אריסטה", אותה ניהל עד שנת 2000 והחתים בה לאורך השנים אומנים כמו אריתה פרנקלין, דיון ווריק, פטי סמית', גרייטפול דד ואלישיה קיז, ואולי החשובה מכל - את ויטני יוסטון, שאותה החתים ב-1983 כשהייתה בת 19 בלבד. זה היה חוזה ההקלטות היקר ביותר בהיסטוריה של המוזיקה, והוא עמד על יותר מ-100 מיליון דולר.

דיוויס היה מעורב באופן אישי בטיפוח הקריירה של יוסטון. עד כדי כך היה גאה בה, שכבר שבועיים לאחר שהחתים אותה דאג להופעתה בטלוויזיה. הוא היה מעורב בכל אלבומיה פרט לאחד, אך להצלחתה האדירה במיינסטרים היה גם מחיר: הפופולריות העצומה שלה בקרב קהל לבן הובילה לכך שמעריצים שחורים טענו כי היא "לא שחורה מספיק". בריאיון למגזין "וייב" סיפר: "זה הפריע גם לה וגם לי. כלומר, ויטני היא אישה שחורה. זו ביקורת שטחית ומטופשת שאתה מקבל כשאתה חוצה גבולות ומגיע לקהלים חדשים".

בעלה לשעבר של יוסטון, הזמר בובי בראון, טען גם כי דיוויס אילץ אותה להסתיר את הרומן שעל פי השמועות ניהלה עם חברתה הקרובה, רובין קרופורד. דיוויס דחה את הטענה וכינה אותה "מטורפת". ב-1997 ניסה דיוויס להתערב בחייה של יוסטון בעקבות מנת יתר שנטלה, וכן על רקע מערכת היחסים הסוערת שלה עם בראון. היא התאוששה וכשנה לאחר מכן הוציאה אלבום מצליח נוסף, My Love Is Your Love, אך בעשור שלאחר מכן הידרדרה שוב. היא נפגעה כאשר דיוויס עזב את חברת התקליטים "אריסטה" בשנת 2000.

לדבריו, לא הדוקו "ויטני: להיות מי שאני" (2017) ולא הדוקו "ויטני" משנת 2018 (הראשון שנעשה בהסכמת משפחתה) הצליחו לעשות צדק עם סיפורה. דיוויס שימש כמפיק של הסרט הביוגרפי I Wanna Dance with Somebody, שיצא ב-2022 ואת דמותו גילם סטנלי טוצ'י.

מנטור נערץ או מנהל קשוח?

במהלך שנותיו ב"אריסטה" פיתח דיוויס מוניטין של מנהל קשוח, שעיצב את דימויים של האמנים - ולא תמיד לשביעות רצונם. מוזיקאים כמו בארי מנילו התלוננו שלא הורשו לשיר חומרים שכתבו בעצמם. לצד זאת, דיוויס גם הוביל את הקאמבק של הזמרת קרלי סיימון, שהתייחסה לימים לחוסר הפשרות שלו. "האנרגיה שלו, הטסטוסטרון שלו, כל ההורמונים שלו, הונעו מהרצון להחזיק בלהיטים הגדולים ביותר במקום הראשון", סיפרה ל"ניו יורק טיימס". "הוא תמיד בצד של המנצח, בכל מחיר - והמחיר הזה יכול להיות גבוה מאוד. זה יכול להיות הקריירה של מישהו, או אפילו הזהות האומנותית הפנימית שלו".

דיוויס ייסד גם את חברת התקליטים "אריסטה נאשוויל", זרוע הקאנטרי של הלייבל, ולמרות שהודה שאינו מבין ראפ באמת - הקים את הלייבלים LaFace Records יחד עם המפיק אל-איי ריד ואת "באד בוי רקורדס" יחד עם שון קומבס - המוכר גם כ"פי דידי". בשנת 2000 הודח דיוויס מראשות חברת "אריסטה" והוחלף בידי אל-איי ריד. לאחר מכן, הוא הקים את חברת התקליטים J Records שבה החתים אומנים שונים ובהם רוד סטיוארט, ג'סמין סאליבן ולהקת "מארון 5".

"האמין בי". פטי סמית' נפרדת:

קלי קלרקסון? "כותבת שירים מחורבנת"

המוניטין השנוי במחלוקת התעורר מחדש בעקבות סכסוך מתוקשר עם קלי קלרקסון, זוכת העונה הראשונה של "אמריקן איידול", שסיפרה כי דיוויס כינה אותה "כותבת שירים מחורבנת" על המגה להיט שלה Because of You. דיוויס אף חזר על דעתו זו בספר הזיכרונות שלו מ-2013, "פסקול חיי". קלרקסון הגיבה על כך בפוסט בבלוג שלה: "להתבגר זה מדהים, כי אתה לומד שאתה לא חייב להתכווץ מפני אף אחד – אפילו לא מפני קלייב דיוויס".

דיוויס זכה בארבעה פרסי גראמי כמפיק באלבומים של ג'ניפר הדסון, קלי קלרקסון וסנטנה, וכן בשני פרסי גראמי מטעם תעשיית הבידור. בשנת 2000 נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול, וב-2008 מונה למנהל האומנותי הראשי של חברת התקליטים סוני BMG, שלימים הפכה ל"סוני מיוזיק אנטרטיינמנט". בין הפרויקטים המאוחרים בקריירה שלו נכללו כאמור הסרט הביוגרפי על ויטני יוסטון וסדרה בת שמונה פרקים על אריתה פרנקלין שעלתה בדיסני+.

ואז גם הגיעה היציאה מהארון בגיל 81

בחייו האישיים, דיוויס התגרש פעמיים והותיר אחריו ארבעה ילדים. בספר הזיכרונות שלו מ-2013 הוא יצא מהארון כביסקסואל, ובהמשך כינה זאת "הזהות המינית הכי לא מובנת". הוא גם שיתף כי היה במערכת יחסים עם גבר מאז סיום נישואיו השניים.

ב-1996 ניגש דיוויס מחדש לבחינות לשכת עורכי הדין. "רציתי לעדכן את הרישום כך שלא יישאר עליו שום סימן שאלה", אמר ל"ניו יורק טיימס", בהתייחסו לפרשה הפלילית שבמסגרתה איבד את רישיונו לעסוק בעריכת דין. "חוץ מזה, אני אוהב לימודים ואני אוהב מבחנים, כך שלא הייתה לי שום בעיה לעשות את זה". ב-2013 סיפר דיוויס ל-NPR כי מעולם לא התעייף מעסקי המוזיקה: "הארכת הקריירות של האומנים האיקונים האלה הייתה עבורי מקור עצום לסיפוק ולהגשמה. אם הבריאות טובה, ואם גיליונות הציונים טובים, פשוט ממשיכים לעשות את זה. ואני אוהב את זה".

ברשת החלו להתפרסם הספדים ומחוות לזכרו, בין היתר מצד פטי סמית'. הזמרת שיתפה באינסטגרם תמונה משותפת שלהם וכתבה: "אני מודה לקלייב דיוויס על כך ששינה את עולם המוזיקה, וברמה האישית מאוד - על שהאמין בי, ליווה את המאמצים שלי והעניק לי חמישה עשורים של אהבה ותמיכה".