"להראות לך איך נראה ייאוש?": ליאת אחירון על מצבה הכלכלי

בשבוע שעבר פרסמה ליאת אחירון ברשתות החברתיות פוסט חושפני ובו תיארה את קשייה הכלכליים ורגעי הייאוש מניסיונותיה לחזור לקדמת הבמה ולהתפרנס מהמוזיקה שלה. היא חשבה שזה יהיה עוד פוסט שיעבור מתחת לרדאר, אבל בעולם שבו כולם לובשים מסכות ותמיד מחייכים, הכנות של אחירון לא השאירה אף אחד אדיש.

בשנות ה-90 ליאת אחירון הייתה אחת מכוכבות הילדים הגדולות בישראל. היא פרצה בלהקת צעירי תל אביב אבל הדור שגדל עליה זוכר אותה לא פחות בזכות הביצוע ל"חורף 73", השיר המיתולוגי של חיל החינוך והנוער. בשנת 1998 הצטרפה לערוץ הילדים: במשך כמעט עשור הייתה הבייביסיטר האולטימטיבית לילדים שלכם. בין לבין הגיעו גם הפסטיגלים, מחזות הזמר וקלטות הילדים. "אני לא מתגעגעת ל-להיות טאלנט", היא מכריזה מאחורי הקלעים.

נתקלת בתמונה שלך, מחייכת משער של מגזין...
"אני אומרת לעצמי 'וואי, איזה פרח, איך לא ראית את זה?' אני גם רואה את עצמי לפעמים עצובה, לפעמים אני רואה תמונה וכל מה שאני זוכרת זה שהצלם אמר לי 'אל תחייכי כי זה סוגר לך את העיניים' והיו שנים בערוץ הילדים שהייתי מחייכת ככה (עם העיניים פקוחות), איזה 'כיף!'".

הפוסט שפרסמה אחירון:

"זה לא פשוט להיות באמת בפרונט כשאתה בז לעצמך האוהב להיות בפרונט. אז כן, היה לי גם בוז לעצמי שאוהבת להיות בפרונט", היא מודה, "יש לי בעיה עם האגו - פשוט היא רצתה להיות יותר בענווה ובצניעות, והיא לא הסתדרה עם המקצוע הזה".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"בטח הסתכלו וחשבו 'וואו, לאן היא הגיעה'"

המאבק הפנימי הזה ניהל אותה לאורך השנים, עד שבגיל שלושים החלה להתרחק מהמקצוע. היא הביאה לעולם ארבעה ילדים, התמסרה לאימהות וניסתה לחפש את עצמה מחוץ לאור הזרקורים. בשנים האחרונות, אחרי הפרידה מבן הזוג, ניסתה לחזור לתעשייה, הקליטה אלבום, אבל גילתה שזה לא כל כך פשוט.

"אני פעם בשבוע מבשלת למורות. הן ונשארות להעשיר את עצמן בלימודים עד הערב, אז אני מכינה להן ארוחה", היא מספרת במטבח ביתה.

אלה חלק מהדרכים להתפרנס.
"כן".

אז יום אחד בשבוע, שזה מה שאת עושה, מבשלת למורות?
"כן, יום אחד בשבוע אני מבשלת למורות. אני פורקת ואורזת בתים".

הילדים שלך יודעים שהיית כוכבת ילדים? הם רואים דברים שעשית בעבר?
"הם ראו קצת, פה ושם.ילדים לא נולדו לעולם הזה כדי לחבב דברים בביוגרפיה של ההורים שלהם".

לא כל ההורים היו כוכבי ילדים.
"לא... מה הם מחבבים? לא יודעת, אולי כשהם חוזרים נגיד מאיזה טיול ופתאום מדריכה אומרת לבת שלי 'את מאוד דומה לליאת אחירון', אז זה יכול להיות סיפור משעשע. אני מניחה שיש להם גם רגעים חמודים מול זה, ואני בעיקר מקווה שעוד יהיו להם אחרי כל עוגמת הנפש הזאת".

"היה לי בהתחלה קשה שהיו שותקים ומזהים אותי - 'אה, היא הייתה במחזמר והיום היא נותנת שירות ופורקת לי ארגזים בבית' ואני בטוחה שרבים כאלה הסתכלו עליי וחשבו 'וואו, לאן היא הגיעה?', אין לי ספק. אז זה היה מטריד אותי מאוד בהתחלה ואחר כך זה הפסיק להטריד אותי, זה הפסיק להיות אישיו והתמודדתי עם זה. אתמול פרקתי בית ואז כשהלכתי היא אמרה לי 'אבל לא שרת לי עדיין את חורף 73, הבטיחו לי שתבואי ותשאירי לי".

"לא רוצה עזרה, אני רוצה לבד"

הפוסט שכתבה אחירון החזיר אותה בבת אחת לתודעה. אחרי שנים מחוץ לאור הזרקורים, אפילו היא הופתעה מתשומת לב ומהעניין של הקהל בחשבון הבנק שלה.

את אדם שמתמודד עם מצוקה כלכלית?
"אני חיה די בצנעה והאמת היא שאני אוהבת את זה. מה זה להתמודד עם מצוקה כלכלית?"

איך לך מספיק כדי להתקיים.
"יש לי, אבל לא באופן עצמאי. אני רוצה להיות יותר עצמאית. יש לי כי יש לי גב, אבל אני לא רוצה גב. זה בעיקר באה לידי ביטוי בכך שאימא שלי, אהבת חיי, עוזרת לי ואני לא רוצה יותר שהיא תעזור לי. אני לא רוצה עזרה, אני רוצה לבד. הייתה לי הרגשה שהיא תבכה, כי היא גם לא אוהבת כביסה מלוכלכת בחוץ".

היא בכתה?
"כן. אבל באמת חשבתי על אימא, לא חשבתי על אף אחד. לא חשבתי על מה שאחר כך הבן שלי החמוד שלח לי 12 אזכורים, 'קופי-פייסט' של הפנים שלי בוכות ו'לליאת אחירון אין כסף'. הילדים שלי, המתוקים, היה להם מאוד קשה. הם היו מופתעים, כי הם לא חווים פה בבית אף פעם מחסור, ואני מניחה שהם גם קיבלו טלפונים מאנשים מודאגים, וזה הכה אותם בתדהמה, הם היו מופתעים והם מאוד-מאוד כעסו עליי".

הם לא הכירו את התחושה שאת הולכת איתה? שיש קושי להתקיים?
"מה פתאום? זה לא בא לידי ביטוי בבית".

לצד הרבה מאוד תגובות יפות, מרגשות, הצעות עזרה, היו גם לא מעט תגובות קשות - אמרו "לכי לעבוד, איפה האבא? אם לא היית מפורסמת, זה לא היה מעניין".
"האמת היא שזה הצחיק אותי. זה מוזר שזה הצחיק אותי, כי כל כך הרבה פעמים בחיים נמנעתי מלכתוב דברים מתוך מחשבה שיכתבו עליי דברים מהסוג הרעיל הזה. שמעתי בדמיוני כמעט כל פוסט שחשבתי שיגיבו עליו ברוח רעילה, אבל הייתי באיזושהי נקודה שזה הצחיק אותי כבר".

אבל הבנת את האנשים שאומרים "אם זה כל כך קשה, לכי לעבוד"?
"קודם כל אני עובדת מאוד קשה".

התגובה של אחירון לטוקבקים ולפרסומים:

"להיות עצמאית כלכלית מהייעוד שלי ולא מפשרות"

כשהיא לא אורזת בתים, ליאת אחירון עדיין פורקת את החלומות שלה על הבמה. בחודשים האחרונים חזרה לשחק את אימא של מרקו ב"הלב", תפקיד שגילמה לפני עשרים שנה - סיפור שעוסק גם הוא במחסור בכסף ובמשפחה שמתפרקת. מאחורי הקלעים היא מבקשת איילינר ועונה חצי בצחוק: "אין לי מה לאכול, אין לי אייליינר - לא, פשוט אין לי איפור כי אני לא מתאפרת אז לקחתי לבנות שלי כמה דברים".

"אני חושבת שההסתרה של החולשות שלנו והמצבים שאנחנו נמצאים בהם כבני אדם זה מקור של כל כך הרבה כאב אנושי. אני לא כותבת שאני הולכת לרקוד באורוות כל יום חמישי ואני גאה בעצמי שאני בת 51 ורוקדת כמו בת 12, יש מספיק כאלה שנורא טוב להם. אני רוצה להביא את האמת המורכבת של מה זה להיות בן אדם - לפעמים כיף לי ולפעמים פחות ואני מרגישה צורך לשתף במקומות שיותר קשה לי".

את כותבת: "ברגעים נמוכים אני מאשימה את עצמי בכישלון, ברגעים נמוכים אחרים אני מלאת ייאוש". איך נראים רגעים כאלה?
"אימא לארבעה ילדים לא יכולה להיות מלאת ייאוש כי אין ברירה. להראות לך איך זה נראה? איך נראה רגע ייאוש?". היא מתנשפת, מרימה עיניים לשמיים ושואלת: "מה עוד? מה עוד לא פתרתי? מה עוד לא הבנתי? איפה אני טועה? זה הייאוש - איזה אישיו, מה עוד לא דייקתי עם עצמי שמה שיש לי לתת לא מצליח לצאת החוצה? איפה עוד לא עשיתי עבודה?".

הדבר האחרון שליאת אחירון רוצה זה שתרחמו עליה. זו גם הסיבה שסירבה לה מופע התרמה שהציעו חבריה מצעירי תל אביב. "האמת השלמה לא הייתה תחנונים לכסף. האמת הייתה להיות עצמאית כלכלית מהייעוד שלי ולא מפשרות", היא מדגישה.

ועכשיו, בלי מסכות ובלי קיצורי דרך, ליאת אחירון חוזרת אל המקום שממנו הכול התחיל. אל הקול, אל השירים, אל הבמה. לא מתוך נוסטלגיה אלא מתוך רצון פשוט אחד: להגשים את הייעוד שלה ולנסות שוב להתפרנס מהאומנות שלה. "אני מרגישה שהכול נבנה מחדש, משתנה ומקבל צורה אחרת, מתפתחים. אני סקרנית לגבי העתיד ואני גם ריאלית לגביו, אני כבר לא ילדה. לפעמים אני נבהלת מזה ולפעמים אני מוקסמת מזה".

תחקיר: קורל לייבו