קולות הקהל: מסע בין המדינות שמחרימות את האירוויזיון בגלל השתתפות ישראל

אחרי החלטת איגוד השידור האירופי לאפשר לישראל להתחרות באירוויזיון הקרוב, חמש מדינות הודיעו כי יחרימו את התחרות במחאה על השתתפותה. ההחלטה התקבלה למרות הפסקת האש, והוויכוח סביב הלגיטימיות של ישראל בזירות בין-לאומיות נמשך ואף מתעצם. תושבים אירופיים משתפים כיצד נתפסת ההחלטה בציבור המקומי.

הקהילה הגאה והקולות הביקורתיים

במוקדי הבילוי של הקהילה הגאה בברצלונה, התמיכה בחרם כמעט מוחלטת. אלברט, חובב אירוויזיון ותיק, אומר כי בעיניו מדובר בצעד מוסרי הכרחי: "אני תומך בזה, ואני גם גאה בזה. כשמדובר בכבוד האדם ובמעשים שמדינת ישראל מבצעת בעזה - לא העם, המדינה, אי אפשר לעמוד מן הצד. חייבים לעשות מעשה הצהרתי, והפרישה מהאירוויזיון היא הדבר הנכון".

לדבריו של אלברט מצטרף רודריק, חובב אירוויזיון נוסף, שמדגיש כי הפסקת האש אינה מספקת בעיניו: "זה שהם הפסיקו את האש לא אומר שהמצב שם נגמר. יש משברים אחרים - אנשים בלי מים ובלי אוכל. זה לא פשוט נפסק כשהמלחמה מסתיימת", ומציין שעל אזרחי ישראל להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלנו.

גם בקרב אמנים ואנשים שמתפרנסים מתרבות התחרות נשמעת עמדה דומה. זמרת המופיעה דרך קבע במועדוני הקהילה הגאה בברצלונה אמרה כי לדעתה האחריות מוטלת גם על מארגני התחרות: "אני חושבת שזו החלטה נכונה. האירוויזיון צריך לחשוב על המצב. כי המצב מורכב". צ'לסי קרופט, שהייתה מארגנת אירועים סביב האירוויזיון אמרה: "כמובן שזה עצוב מאוד, כלומר אירוויזיון הוא רגע שכולם מתאחדים, וזה משהו שאנו יכולים לחגוג דרך מדינות שונות, תרבויות שונות, אבל לדעתי הולנד קיבלה את ההחלטה הנכונה".

החרם הציבורי והוויכוח באירופה

באמסטרדם, דן מסביר כי בעיניו הביקורת אינה נוגעת לשאלות אישיות כמו ביקור בישראל או בעזה. לדבריו, "זה ממש לא העניין", אלא עצם העובדה שאנשים נהרגים - מצב שלדבריו לא היה אמור לקרות מלכתחילה. דן טוען כי הבעיה מבחינתו היא שמדינה שלדבריו מבצעת פשעי מלחמה משתתפת בתחרות טלוויזיה שמוצגת כ"א-פוליטית". בהקשר הזה, הוא מוסיף כי רבים רואים בכך צביעות, כהשוואה לרוסיה, שנפסלה מהאירוויזיון.

העמדות הללו מקבלות חיזוק גם מסקרים מקומיים, שבהם הביעו רוב הנשאלים תמיכה בהחלטת מדינותיהם להחרים את התחרות. במקביל, נשמעות באירופה גם טענות נגד ישראל סביב מנגנוני ההצבעה בתחרות בשנים האחרונות. בעיני מבקריה, האירוויזיון הפך לסמל רחב יותר של עימות פוליטי וערכי, ולא רק לתחרות שירים.

עם זאת, לא כל הקולות אחידים. בסטיאן, תייר מצרפת המבקר בישראל, מביע אי-נוחות מהשיח הציבורי: "אני פשוט לא מבין מה קורה בעולם בימינו. נראה שאנשים איבדו את זה. בשם אירופה אני מתנצל".

המבט הישראלי והמשמעות הרחבה

ישראלים החיים באירופה מצביעים על תמונה מורכבת יותר מזו שעולה מהחרם הרשמי. דביר בר, תושב ברצלונה ומדריך סיורים קולינריים, מזהיר לא להתייאש ומדגיש שהרבה פוליטיקה מעורבת בכך: "זו תחרות מאוד-מאוד פוליטית. התמיכה באוקראינה, הסילוק של רוסיה, כלומר אנחנו עדים להרבה מאוד מסרים פוליטיים שיש לאורך השנים בשירים, וגם באמת לחיסול חשבונות בין מדינות".

גם מומחים המלווים את האירוויזיון שנים מזהירים מהשלכות רחבות יותר. אלון עמיר, לשעבר דובר משלחות ישראל ומרצה על פוליטיקה באירוויזיון, אומר כי מדובר בסימן אזהרה: "אירוויזיון הוא לא רק תחרות שירים. זו במה בין-לאומית. במקרה של רוסיה ראינו שהאירוויזיון היה הראשון להדיח אותה, ואחרי האירוויזיון כולם הסירו ידיהם מרוסיה. כל במה חשובה, ואנחנו חייבים להיות שם".

באירוויזיון שייערך בווינה זה לא רק שישראל מתחילה מנקודה שבה היא צריכה להוכיח שהיא טובה. הפעם אנחנו עומדים מול טענות שמקומנו לא שם, שאנחנו הכנסנו פוליטיקה לתחרות, שהרסנו את האירוויזיון. בשנתיים האחרונות ראינו שקבוצות מתוך הקהילה הגאה מובילות הרבה מהמחאות האנטי-ישראליות במערב. רבים בקהילה הגאה רואים בישראל מדינה שצריך לבודד. הטענה שבעזה תולים גייז לא משכנעת אותם.