"קרלוס התן" היא הישג אדיר - וכישלון גדול עוד יותר

לא בכל יום מצליחים יוצרים ישראלים לתפוס לשיחת טלפון את אחד הטרוריסטים הגדולים בהיסטוריה, ולא בכל יום הטרוריסט הזה מודה באוזניהם: "עשיתי טעות". רק שבמקרה של "קרלוס התן" - סדרת הדוקו של כאן 11 על איליץ' רמירס סאנצ'ס, האיש שהקים את כל המערב על הרגליים ואחראי לרציחתם ומותם של אלפים - הטעות שבה הוא מודה היא הכל חוץ ממעודדת. לדבריו, שמעתם נכון, "הייתי צריך להרוג עוד אנשים". 

מאחורי שלושת פרקי "קרלוס התן" עומדים ירון ניסקי ודני ליבר, יוצרי "אויבים" שהסדרה החדשה מרגישה כמו גרסה מורחבת לאחד מפרקיה - ובמוקד שלהם ניצב הישג עיתונאי אדיר: ריאיון בלעדי עם קרלוס התן, מתוך תא הכלא בפריז שבו הוא מוחזק כבר 27 שנים. אבל עוד יותר משהיא מצטיינת בהיבט ההישגי, "קרלוס התן" פשוט נכשלת בהיבט הטלוויזיוני. מלכתחילה קשה לשרוד פרקים שלמים של "אויבים", והערך המוסף שמגיע כאן לא מונע מהפרויקט המשולש להרגיש כמו מסע ייסורים.

40 דקות שלמות מוקדשות בפרק הפתיחה של "קרלוס התן" לבילדאפ בלתי נסבל, רובו באדיבות ראשים מדברים וחובבי מצלמות שעושים מזה קריירה. וכשמגלים שב-BBC קנו את הזכויות לסדרה וישדרו גרסה מקוצרת שלה באורך 90 דקות, זה דווקא ממש לא משמח - רק מתסכל, כי העריכה האגרסיבית הזאת היא בדיוק מה שנדרש עבורה. הרי מלכתחילה אין תוכן חדשני אמיתי בראיונות עם קרלוס התן, שחותמים כל פרק בגימיק ילדותי של "אני יכול להתקשר אליך מחר?", וברגעים החלשים ביותר שלה הסדרה מרגישה פרפורמטיבית בדיוק כמו האיש שבמרכזה. ועד שהיא מצליחה להביא איזושהי זווית חדשה, בעודה מציגה תנועות וזרמים שהשתלטו על המערב כבר בעבר ורק חוזרים על עצמם מאז המלחמה, אלה נקברים תחת אכילת ראשים אחת גדולה.