בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים הסתובבו בחופי רחצה בארצות הברית ובאירופה עשרות שוטרים מלאי חשיבות עצמית שנשלחו למשימה מיוחדת - אכיפת הצניעות בכל הקשור לבגדי הים של המרתחצות. מצויידים בסרגל מדדו את המרחק שבין קצה בגד הים לברך, וכך קבעו אם מדובר במתרחצת כשרה או, רחמנא ליצלן, עבריינית שיש לעצור. מאה חלפה והנה באופן מדהים, שוב שוטרים, גברים, קובעים איך צריכה אישה להתלבש בבואה לים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
הפעם הטיעון הוא הפוך. לא אוכפים צניעות אלא עלאק ערכי חירות, שווין ואחווה. הבורקיני, הם אומרים, לא תואם את השקפתנו המתקדמת בדבר מעמד האישה המשוחררת, אלא שבין אם אלו אנשי דת שרוכנים מעליה ודורשים שתלבש בורקיני, או שוטרים צרפתיים שדורשים שתסיר אותו, כך או כך האישה לא משוחררת והכפייה אומנם מגיעה משני צידי האג'נדה, אבל היא אותה כפייה.
האיסור על לבישת בורקיני והצורה שבה הוא נאכף מרגישה כמו עונש קולקטיבי פופוליסטי, שבא כהוצאת קיטור לתחושות הקשות שמורגשות בצרפת בעקבות פיגועי הטרור. ספק רב אם איסור כזה יתרחש ויאכף גם על נזירות מתרחצות, או יהודיות דתיות שמגיעות לים בלבוש מלא, ואם כן, המצב גרוע אפילו יותר.
במאה ה-21 עדיין לא מובן מאליו שאישה יכולה להחליט בעצמה איך היא רוצה לרחוץ בים, שלבוש לא אמור להיות עבירה פלילית. אז נכון, יגידו מי שיגידו שבמדינות מוסלמיות העונש על לבישת ביקיני למשל חמור הרבה יותר, אבל האם השאיפה שלנו היא להפוך את החושך לאור או שמא שהמערב יהפוך גם כן לחשוך? האיסור על לבישת בורקיני צריך להרתיח לכולם את הדם. לאנשי דת, לפמינסטיים ופמניסטיות, לכל אדם באשר הוא, זה צעד מסוכן מבחינות רבות.
מותר ורצוי שחוקים ישקפו את ערכי התקופה. המאבק בדיכוי נשים הוא ערך עליון וצריך להתנהל בזירות רבות, בבתי הספר, במוסדות דת, במקומות עבודה, לא בטוח שהים הוא המקום המתאים. אם אישה שלובשת בגד ים מלא נעצרת אין כל סיבה שלא לעצור גם את הגבר שמחליט ללבוש לים חוטיני גברי (וכן יש דבר כזה), אני משוכנע שהוא מטריד את מנוחת הרוחצים אפילו יותר ממנה.