הסדקים בדרך: "כחול לבן" תשרוד?

עשרה שבועות חלפו בין הנאום של בני גנץ בגני התערוכה לבין נאום ה"ניצחון" שלו אמש. הנאום הראשון שלח חשמל במחנה שרוצה להחליף את נתניהו והקפיץ אותו מ-12 מנדטים ל-21 מנדטים. כך הוא החל את המסע. כל האירועים של גנץ היו אירועי טלוויזיה, לטוב ולרע - וההוכחה היא שאי אפשר לנצח בחברה הישראלית בכמה לחיצות מינוריות על כפתורים.

כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות

קמפיין של מועמד חושף גם את העומק וזה לא דבר קל. לדעתי האירוע המרכזי בבחירות, למרות שהוא נראה פחות חשוב, הוא אותן דליפות מהמטה שלו וההקלטות. ביום שאחרי הבחירות - כלומר היום - אחרי כל החיבוקים וההודעה המפויסת שתהיה היום בערב בינו לבין לפיד, אחרי שבועיים בכנסת בוועדת החוץ והביטחון הסדקים ב"כחול לבן" ילכו ויתרחבו.

בכנסת, כזכור, יש אדם אחד שיש לו מומחיות בפירוק מפלגות יריבות וקוראים לו בנימין נתניהו. במקרה של "כחול לבן", המלאכה היא מאוד קלה מבחינה חוקית מכיוון שזו למעשה לא מפלגה אחת, אלא שילוב של כמה מפלגות.

לדוגמא: נתניהו יכול להקים ממשלת 64 ח"כים עם החרדים ולשמור אצלו את אחד משלושת התיקים הבכירים (חוץ, ביטחון ואוצר). בעוד כמה שבועות ידלוף לתקשורת מידע על פגישה חשאית בין גנץ לנתניהו והדלפה שהוא הציע לו תיק בכיר. לפיד יכעס איך לא עדכנו אותו ובוגי ממש יכעס וייעלב, וכך לאט לאט הם יתפרקו.

בבחירות הבאות זה נראה דמיוני שמפלגת "כחול לבן" תרוץ יחד, כי יש דינמיקה לבחירות והפוליטיקה הישראלית היא די אכזרית למפסידים. לא מדובר במנחם בגין, למשל, עם 29 מנדטים.

בבחירות כאלה, "כחול לבן" היא קונסטרוקציה. היא בנויה באופן שאמור לשאוב אליו את כל הקולות של אנטי נתניהו ובבחירות הבאות יהיה אולי איזנקוט ואחרים. מחנה המרכז-שמאל אכזר מאוד לאנשים שלא הצליחו. אפשר לשאול את בוז'י וציפי.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו