מה חשב לעצמו מי שהכתיב את מודעת התנחומים של "אגד" על הרוגי התאונה? הוא באמת לא שם לב כמה היא נראית צינית, אטומה ומרוחקת? לא היה כדאי לעצור עוד רגע, ולברר מה השמות המלאים של ההרוגים?
הצטרפו לדף הפייסבוק של סיון רהב-מאיר
מעניין שזה קרה בעבר גם לבנק ישראל, כשהשתתף באבלה של עובדת שעלתה מאתיופיה, אבל כתב במודעת האבל "עובדת קבלן". זה מנגנון ידוע. יש תמיד סכנה שארגון גדול, או מנהיג בכיר, ישכחו את האנשים הקטנים. תאגידים, טייקונים וראשי מדינות עולים מעלה-מעלה, ומקומה גבוהה, כידוע, כולם נראים כמו נמלים.
ראיתי את המודעה העגומה הזו רגע לפני שפתחתי את החלק היומי בפרשת השבוע (פרשת "תצווה"), שממשיך לעסוק בבגדים של הכהן הגדול. לכאורה אלה רק בגדים, אבל יש בכל אחד מהם המון משמעות. אחד הבגדים נועד להילחם בדיוק באדישות הזו כלפי היחיד. על ליבו של הכהן הגדול היה תמיד החושן, שעליו היו חקוקים השמות של כל שבטי ישראל: "והיו על לב אהרון בבואו לפני ה', ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד", נאמר בפרשה.
כלומר, מי שעולה לגדולה – צריך לחרוט על לוח ליבו תמיד את השמות של כל מי שהוא מייצג. לא לשכוח לרגע עבור מי הוא פועל. אז זה מה שחסר במודעה הזו: לאה מלמוד, חנה פרנקל, לוי-יצחק אמדדי, ישראל וינברג, יעקב-מאיר חשין, אהרן-מרדכי כהן, זיכרונם לברכה. לכל איש יש שם.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק