התרבות הישראלית תזכור את דודו טופז גם ככוכב וגם בפושע. היא תזכור אותו כמטאור שהתקשורת העלתה וגם כמטאור שהתקשורת הפילה והביאה לסופו.
חייו ומותו של דודו טופז פתחו לנו צוהר לעולם התקשורת הישראלי החדש. לאותה מגרסת רייטינג, הרסנית, תחרותית, נוקשה שהמחירים שאנחנו משלמים עבורה זה לא רק מחיר מותו של דודו טופז, אלא מחירה של החברה הישראלית. אולי בעקבות מות טופז נעצור לרגע ונחשוב, האם זאת התקשורת שבה אנחנו רוצים לעבוד?
אותה נוסחת הצלחה שהקפיצה את דודו טופז: המציצנות, החיזור הנוקשה אחרי הרייטינג, אותה מקפצה גם הפילה אותו וגם מעצבת את פני התקשורת החדשה, המסחרית.
החברה כולה משלמת את המחיר
עכשיו נשאלת השאלה, האם מותו של דודו טופז יגרום לקברניטי התקשורת, לרגולטורים, למפקחים, לעצור לרגע ולהגיד: רגע, זה לא רק אדם אחד שמשלם במחיר חייו, זאת חברה שלמה, שמשלמת במטבעות קשים מאוד של תרבות, של ערכים, של איכות חיים. האם זאת התקשורת שאנחנו רוצים לראות גם בעתיד?
כסוציולוג אני יכול להסביר כי כל מי שמכיר את עולם התקשורת, העולם האכזרי והתחרותי הזה, יודע עד כמה התחרות הזאת יכולה להביא אותך לנפילה, כי באותה המהירות שבה המקפצה הזאת זורקת אותך למעלה לחשיפה ציבורית ולמודעות, אתה עלול גם ליפול. החוסן האישי, שלא היה לטופז, מאפשר לחלק מהאנשים לשרוד את הנפילה, אבל לא לכולם.
דודו טופז הצליח בחייו להציף את הבעייתיות של התקשורת הישראלית. הוא גרם לכך שאנחנו נתווכח על כך ושנדבר על זה. הגסות והבוטות של חלק מהתכניות בטלוויזיה: מציצנות ופולשנות לתוך פרטים, שהם חלק מהדברים שגרמו להצלחה שלו, גם גורמים לנו לשאול האם אנחנו באמת רוצים תקשורת כזאת. אולי במותו הוא ציווה לנוו את השאלה הזאת.
פרופ' גבי וימן הוא חוקר תקשורת באוניברסיטת חיפה
הופק ע"י הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה (actv.haifa.ac.il).
מראיין: ד"ר אמיר גילת