לא משנה איזו ממשלה תקום, החרדים השיגו את הניצחון שלהם

בבוקר יום רביעי שאחרי הבחירות, כשתוצאות האמת פורסמו והיה ברור שאף גוש לא השיג 61 מנדטים, התקשר אליי גורם בכיר ביהדות התורה. לרגע חשבתי שהוא מבקש לדבר על הישג המפלגה - ששמרה על כוחה ואף הגיעה למספר שיא של מצביעים, למרות האכזבה והמרמור ברחוב החרדי. עם זאת, לבכיר הייתה מטרה אחרת. הוא התקשר כדי לעדכן: "המשחק האמיתי מתחיל הבוקר. אנחנו לא בגוש נתניהו, ונלך עם כל מי שיסדיר את מעמד תלמידי הישיבות - גם אם קוראים לו אביגדור ליברמן".

לא התייחסתי לשיחה הזו ברצינות. לרגע לא הערכתי שאביגדור ליברמן יציע לחרדים פשרה כואבת מבחינתו בסוגיית חוק הגיוס והסדרת מעמד תלמידי הישיבות. זה נשמע דמיוני: כל קמפיין הבחירות שלו עסק במלחמה ב"משתמטים", שלטי הבחירות שלו עדיין תלויים ברחבי הארץ. ימים ספורים לפני הבחירות ליברמן עוד הבהיר לי שלא יישב בממשלה שתאפשר "רבע פטור לתלמיד ישיבה", כלשונו. את ההצהרה שלו על שלילת זכות הצבעה אומנם לא לקחתי ברצינות בשום שלב, אבל בסוגיות התקציבים לישיבות, הסנקציות וגיוס תלמידי הישיבות - הוא נשמע רציני ואמין לחלוטין.

וזה לא רק ליברמן - מדובר ברוב ככל חברי "גוש השינוי". מבחינתם לא מדובר בהבטחת בחירות חולפת, אלא באידאולוגיה. הם טענו פעם אחר פעם שחיילי צה"ל נופלים בשל ה"השתמטות החרדית", האשימו את נתניהו שהוא "מכר את צה"ל בשביל הכיסא", והתחייבו כי ילכו לבחירות חוזרות ולא יתפשרו על סוגיית הגיוס. והאמת? האמנתי להם - להבדיל מההבטחה הקודמת שלהם שלא לשבת עם מנסור עבאס.

אבל ככל שחלפו השעות מאז נסגרו הקלפיות, התברר שהגורם מיהדות התורה צדק לחלוטין. השיחות הלא-רשמיות בין גורמים בכירים בגוש השינוי לבכירים ביהדות התורה יצאו לדרך, לאחר שהרב דב לנדו, מנהיגה הרוחני של דגל התורה, העניק להן אור ירוק. הצדדים החלו לנסות ולגבש מתווה ראשוני מאוד להקמת ממשלה שתישען על יהדות התורה.

מבחינת יו"ר יהדות התורה, חה"כ יעקב אשר, "דמי הרצינות" ניתנו כאשר מפלגתו הגיעה לבית הנשיא ולא המליצה להטיל את המנדט על ראש הממשלה בנימין נתניהו. מדובר באירוע חשוב - הצהרה סמלית אך מעשית מאוד: אנחנו כבר לא חלק אוטומטי מגוש נתניהו, ומה שהיה הוא לא מה שיהיה.

ואז הגיעה ביום שישי ההצהרה הדרמטית של אביגדור ליברמן, שהכריז כי יהיה מוכן להתפשר על גיוס חרדים ולהקים ממשלת 61 עם ש"ס ויהדות התורה. כן, זה אותו ליברמן שערב הבחירות התחייב בפניי באולפן "כיכר השבת": "גם אם מה שיפריד ביני לבין לשכת ראש הממשלה יהיה ישיבה עם אריה דרעי ויצחק גולדקנופף - לא אתפשר. הם צריכים לצאת למדבר הפוליטי לכמה שנים טובות".

בהצהרה שלו ביום שישי האחרון ניסה ליברמן לקבור את אופציית ממשלת המיעוט של גדי איזנקוט, ולהכין את השטח להקמת ממשלה של גוש השינוי עם החרדים. קשה לנבא מה יילד יום ומי מבין השניים ינצח ויצליח להרכיב ממשלה - אם בכלל.

בחזרה ליהדות התורה: שם לא הופתעו מהצהרת ליברמן - מי שהיה גדול האויבים הפוליטיים של הציבור החרדי, זה שהציע לשלוח אותם על מריצות למזבלה וכעת מבקש לשבת לצידם סביב שולחן הממשלה. כבר בתחילת השבוע, לאחר התדרוך לעיתונאים, ידעו ביהדות התורה שליברמן צפוי לצאת בהכרזה פומבית בעד ישיבה עם החרדים ופשרה בסוגיית הגיוס.

מבחינת החרדים מדובר בניצחון גדול, ללא קשר לשאלה אם תקום בסופו של דבר ממשלה כזו. אחרי ארבע שנים של מאבק חסר תקדים נגד הפטור מגיוס, גדול הלוחמים בהם - אביגדור ליברמן - מסכים להגיע לפשרה כואבת בסוגיה כדי להזיז את נתניהו מכיסאו. מבחינתם, זוהי הוכחה לכך שכל העיסוק בנושא היה פוליטי ולא נועד באמת לענות על הצרכים המבצעיים של צה"ל - ואכן יש צרכים כאלה.

חשוב להדגיש: הרב דב לנדו אכן מעוניין בהקמת ממשלה שתסדיר את מעמד תלמידי הישיבות, ואין מדובר בתרגיל פוליטי שנועד רק להוכיח שהסוגיה הפכה לפוליטיקה זולה. השאלה היחידה היא אם גוש השינוי ידע להתאחד סביב מתווה שיהיה מוסכם על הרב.

ולסיום: סוגיית גיוס החרדים היא אומנם הסוגיה המרכזית על שולחן המשא ומתן בין גוש השינוי ליהדות התורה, אך היא אינה הפשרה היחידה שיצטרך להגיש הגוש. גוש השינוי יצטרך לשלם במזומן בכל סעיפי הסטטוס קוו בדת ומדינה.

מי שציפה למחנה ליברלי שיוביל תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, ביטול חוק סמכות בתי הדין, רפורמת הכשרות והגיור, ושינוי עומק במוסד הרבנות - וכמובן ביטול התקציבים למוסדות שאינם מלמדים ליבה - יצטרך להבין שכל הסעיפים הללו יישארו על מדף ההבטחות. אם תקום ממשלה כזו, הרב לנדו יהיה האיש שעל פיו יישק דבר: הוא זה שיקבע את גורל הממשלה, וכל פגיעה בסטטוס קוו תביא איתה נפילה מיידית.