הפטנט של נתניהו: כך המיעוט יישאר בשלטון

הפרוטוקול הישראלי קובע פרק זמן של שבועיים בין מועד הבחירות לבין היום שבו הכנסת החדשה מתכנסת לישיבתה הראשונה. בשבועיים אדם יכול להדחיק, להתעלם או להתמקח עם המציאות - אבל אז הוא מגיע להשבעת הכנסת ופוגש באופן אישי את הכרעת העם.

קחו למשל את בנימין נתניהו. בקיץ, כשנפתחה מערכת הבחירות, הוא יצא מכנסת שבה היה לו רוב. אתמול (שלישי) הוא חזר לכנסת שבה הוא מיעוט.

בואו רגע נתעכב על הפרט הזה. קשה לומר גם מקץ 15 יום מהו בדיוק הרוב שהגדיר הבוחר, אבל קל מאוד לקבוע מיהו המיעוט. הבוחר קבע שנתניהו והגוש שבראשו הוא עומד הם המיעוט. זקן חברי הכנסת, בנימין נתניהו, נבחר לראשונה לכנסת לפני 38 שנים. 15 כנסות עד כה ראו אותו בא בשעריהן כנבחר ציבור. רק אחת, זו שנבחרה ב-2006, הייתה אכזרית יותר לגוש מפלגות הימין מזו שהושבעה אתמול. 50 ח"כים בלבד היו אז לגוש הימין-חרדים. היום יש להם 53.

חרושי קמטים, מפוכחים ועתירי ניסיון, כבר למדנו שבשיטה שלנו יש משחק אחד שקובע - הגוש. על כן ההבדלים בין התבוסה ההיסטורית של הליכוד ב-2006 עם 12 המנדטים ההם לבין ה-27 הנאים שגרף לפני שבועיים לא מבלבלים אותנו. אז הליכוד היה מיעוט וכך גם היום. ובכל אופן, יש שוני - אז איש בליכוד לא חשב שמיעוט יכול לתבוע לעצמו שלטון. היום זה בדיוק מה שקורה.

כמעט שישה מיליון ישראלים הגיעו לקלפיות בבחירות 2026, 77.9% מבעלי זכות הבחירה. 56% מהם שלשלו לקלפי כרטיס אדום לממשלת ארבע השנים האחרונות. מכיוון שעדיין לא נמצא המתמטיקאי שהוכיח ש-56 אחוזים הם פחות מ-44 אחוזים, לא נותר אלא לקבוע שרוב מובהק מקרב הבוחרים שלח הביתה את ממשלת ישראל והעומד בראשה.

כל זה לא משנה לנתניהו.

ב-2019 הוא עלה על פטנט. מי צריך רוב אם אפשר להישאר בשלטון גם בלעדיו? במשך שלושה סבבים, למעלה משנה במצטבר, גוש הימין-חרדים לא הצליח להגיע לרוב פרלמנטרי ובכל הזמן הזה נתניהו נותר בשלטון. תחשבו על זה - בפרק זמן שאורכו כאורך תקופת כהונתה של ממשלת בנט-לפיד, נתניהו היה ראש הממשלה למרות שלא הצליח להיבחר. מה הפלא, אם כך, שהוא רוצה לשחזר את הפורמט. הרי מבחינתו הכנסת ה-26 חדלה להיות רלוונטית בדקה שבה נבחרה.

בואו רק נהיה מיושרים על המציאות – היעד היחיד שמעניין אותו כעת הוא סיבוב בחירות נוסף. לא אחדות לאומית, לא לאומית רחבה ולא רחבה מאוחדת. החמישים ושלוש לא יוצא לו מהראש. לכן, נתניהו מבין טוב מכולם שהדבר הטוב היחיד שיכול לצאת לו מהכנסת ה-26 הוא פיזורה בטרם עת.

לשם כך נועד נאום הבלהות שנשא אמש (שלישי) אל מול פניהם הנדהמות של הח"כים החדשים ובני המשפחות הנרגשים, שחשבו בטעות שהגיעו להרים כוסית חגיגית ומצאו עצמם באולפן הפטריוטים. נאמר זאת כך, בעבר הוא התאמץ יותר לעשות פרצוף של אחדות.

כעת, משהבנו לאן פניו של ראש הממשלה, עלינו לשאול אם ראשי גוש השינוי ישמשו כסטטיסטים במחזה שנכתב על ידו. הברירות שניצבות בפניהם עקומות, משפילות, קשות לעיכול. הם פשוט צריכים להחליט אם עדיפה בעיניהם האלטרנטיבה של המשך כהונת הממשלה הנוכחית בניגוד לרצון שלהם ושל הבוחר.

בחלק הקל הם מצליחים בינתיים לעמוד. ראשי גוש השינוי יתרגמו בשבוע הקרוב את תוצאת הבחירות לשליטה בכנסת. מיד לאחר מכן תחל מלאכת החקיקה.

כנסת בחיתוליה, שעוד לא השביעה ממשלה, כמוה כפג באינקובטור. הלב אומנם פועם, אבל קשה לקרוא לזה חיים. יהא אשר יהא ההספק הפרלמנטרי שלהם בשבועות הקרובים, הם עדיין חיים בתוך אינקובטור. אף תינוק עוד לא התחיל ללכת בתוך בועה מפלסטיק.

אשר על כן, את זאת חייבים ארבעים ושמונה נציגי גוש השינוי להבין ולהפנים: יאשרו חוק כזה, יבטלו חוק אחר - כל זה ייזרק לפח אם לא יצליחו להשביע ממשלה בעוד שישה שבועות. ישראל תלך לעוד בחירות, מנהיג גוש המיעוט יישאר בשלטון לפחות לעוד חצי שנה, והם יישארו עם השאלה כיצד זה קרה שהימין התדרדר לשפל בן עשרים שנה והם נותרו תקועים בתוך אינקובטור שאין בו אוויר.