בחירות 2026: הפרשנויות והמשמעויות הפוליטיות

סקר חדשות 12 הוא כאב ראש גדול לבנימין נתניהו. אם הוא היה יכול לרשום תוצאה שהוא לא היה רוצה לראות, זה מה שקורה בין בצלאל סמוטריץ' לעופר וינטר.

כשעופר וינטר מתייצב על חמישה מנדטים, מאוד קשה לשכנע אותו לפרוש מהמרוץ, והוא גם מוריד את בצלאל סמוטריץ'. לא רק שוינטר מסכן את הקולות שלו, שאנחנו כבר יודעים שהם מגיעים בעיקר ממחנה הימין (בן גביר, סמוטריץ' והליכוד נחלשים), הוא גם עלול להפיל איתו למתחת לאחוז החסימה את סמוטריץ' ופייגלין.

זה התרחיש הכי מסוכן מבחינת בנימין נתניהו, ואני מניחה שהוא ינסה להידרש לנושא הזה בקרוב מאוד.

הנתונים בבדיקה היותר מעמיקה בסקר של מנו גבע מלמדים בעצם על האתגר הגדול של נתניהו בבחירות הקרובות.

נתניהו איבד, לפי הסקר, שישה מנדטים וחצי ישירות לגוש השני: ארבעה לאיזנקוט, אחד וחצי לבנט ואחד לליברמן. אבל במקביל, אם אנחנו מורידים את השישה וחצי מנדטים ממה שהוא קיבל ועוד גידול טבעי, מתברר שמחצית מהירידה בכוחה של הקואליציה ובכוחו של הליכוד לא נובעת ממעבר בין גושים - אלא פשוט מאדישות בקרב בוחרי הליכוד. אגב, גם ראינו את זה ישירות בשאלה עצמה: 7% פחות התלהבות להצביע בקרב מצביעי הקואליציה מאשר האופוזיציה. באופוזיציה דלוקים, רק מחכים ל-27 באוקטובר, בינתיים בקואליציה מיואשים, אדישים, מפהקים.

לכן, האתגר הגדול של נתניהו, עוד לפני שהוא משכנע את הצד השני, או את מי שעזב ויכול להיות שכדאי לו לוותר עליהם, הוא להתמקד בלהעיר את הגוש שלו שעדיין לא משוכנע שאלה הבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה.

עד עכשיו לא באמת היה קמפיין לליכוד. יש קו קמפיין אחד שאומר שאיזנקוט יקים ממשלה עם יאיר גולן והמפלגות הערביות, אבל זה רחוק מלהספיק לנתניהו. רואים את זה גם בנתוני הסקר, זהו המבחן שלו.

מבחינת איזנקוט, לפיכך, המטרה היא לא להתפתות למה שאומרים בבייס, ולא לתקוף את נתניהו כל הזמן, אלא להפך - להמשיך להרדים את הצד השני, לשיר לו שירי ערש, ולקוות ש-48 הימים הקרובים יעברו כמה שיותר מהר.

מבחינת עופר וינטר, הסקר הזה משקף את הנתון הכי טוב שהיה לו בסקרים של מנו גבע בחדשות 12. צריך להזכיר, זו מפלגה שנדמה שהייתה כאן תמיד, אבל היא קיימת בסך הכול שבועיים ויום אחד. כעת היא מתייצבת על חמישה מנדטים.

הנתון הזה, לכאורה, מציב את גוש נתניהו כשאף מפלגה לא ממש באזור הסכנה. אולי זה ישלח את נתניהו לחשיבה מחודשת לגבי הקו שלו ביחס לעופר וינטר. יכול להיות שהוא הפתרון שלו ולא הבעיה. בטח עכשיו כשהרשימות נסגרו וממילא הלחץ הזה לא יכול להוביל לאיחוד שנתניהו אולי קיווה לו.

כדאי לשים לב גם למפלגת רע"ם. בסקר חדשות 12 היא עומדת על ארבעה מנדטים, לכאורה באזור הסכנה. הקהל של המצביעים שלהם הוא קהל של בדואים בפזורה. ברע"ם מתעקשים שהם לא דואגים מהמצב, בטח לא אחרי האיחוד עם יואב סגלוביץ - אבל זה כן נתון מעניין, שמופיע כבר סקר שני ברציפות.

אם נסתכל עוד יותר למטה, למה שקורה מתחת אחוז החסימה, שימו לב לנתון שמביאים יועז הנדל וירון זליכה. נכון, הם לא עוברים את אחוז החסימה, אבל יש בידיהם כמעט שלושה אחוזים. גם זה מעורר שאלות לגבי האופן שבו גוש השינוי רוצה לנהוג בהם. נגד בני גנץ יש קמפיין ולחץ לפרוש, אבל בינתיים אין קמפיין חריף כזה ביחס לזליכה ולהנדל. יכול להיות שמחכים לראות אם הם בכל זאת מתייצבים, ואז ייתכן שנראה שינוי כיוון גם ביחס אליהם מצד ראשי גוש השינוי.

חשוב לזכור, מדובר בסקר ראשון שאחרי סגירת הרשימות. זה כבר לא תרחישים, אלא הדבר האמיתי. ובכל זאת, ישראל יוצאת עכשיו ל"פגרת חגים" עם ראש השנה, יום כיפור וסוכות. מערכת הבחירות הזו, שנשאר לה בסך הכול חודש וחצי, חצי ממנה תתנהל די בסטגנציה. היא תתחדש במלוא עוזה ב-7 באוקטובר, שלושה שבועות בדיוק לפני יום הבוחר. רק אז אנחנו נראה את כל המפלגות נותנים את כל מה שיש להם.

מפלגתו של עופר וינטר מתחזקת ומתייצבת, וזה קורה ככל הנראה בגין המתקפות עליה מצד הליכוד, ומצד סמוטריץ'-פייגלין. לגבי השניים הללו, לפי הסקר הם נחלשים, כי הרי החיבור הוא בסך הכול גימיק - יותר חיבור בין תעלול לפעלול, והתוצאה היא נראית בסקר בהתאם.

לגבי בן גביר, הוא למעשה הרכיב רשימה שעוזב אותה צבי פוגל כי הוא ממלכתי מדי, אבל הוא לא צירף עוד וסרלאוף אלא טלי גוטליב, חנמאל דורפמן, צח אליהו (אחד עם קעקוע של כ"ך על היד, וכנראה גם התנהגותו תהיה בהתאם). בן גביר אמר בזמנו לבג"ץ ולשופט סולברג, שהוא לא מה שהיה בעבר. כלומר, מתעדן גם ברשימתו וגם בהתנהגותו. לפי שעה, לא ניכר עידון.

לגבי המפלגות שנמצאות מתחת לקו האפס. המפלגה היחידה שיש לה הצדקה היא מפלגת "הציבור החרדי". זו הצהרה, אמירה, זה דגל לעתיד. זו מפלגה חרדית-כלל ישראלית, עם נשים, ואומרים לי שחרדים מתכוונים להצביע לה, אבל הם לא אומרים את זה לסוקרים.

לגבי מפלגת המילואימניקים והכלכלית, ומפלגתו של בני גנץ. לפי הסקרים, הן קוברות בין ארבעה לחמישה מנדטים מתחת לאחוז החסימה. זה למעשה שיבוש או הטיה של תוצאות הבחירות. ובניגוד למרצ, שלא עברה בפעם הקודמת, במקרה הזה אם הן לא תעבורנה - הזעם יהיה משני הצדדים.

כדאי להסתכל על השריונים של נתניהו מהמקום שבו נתניהו פנה לפני כמה חודשים למוסדות הליכוד ואמר להם שרשימת הליכוד לא טובה ומבריחה מנדטים. נתניהו ביקש מהם שמונה שריונים במקומות הריאליים כדי שהוא יוכל "לתקן" שאנשי הליכוד וחברי הכנסת גרמו לתדמית בקדנציה האחרונה.

דרך הפריזמה הזאת, בואו נבחן מי המשוריינים: אז ישנם חיים כץ וישראל כ"ץ, אבל לא מדובר בדיוק ב"צלופן" נוצץ במיוחד. ישנו גדעון סער מתקווה חדשה שהזיגזגים שלו לא פחות מביכים מאלי גולדשמידט המשוריין (וסער נמצא במקום 7).

ברדוגו אומנם מושך המון תשומת לב, וכל אחד יש דעה עליו מן הטעם הפשוט שהוא לא ממש נחבא אל הכלים, כזה שמשאיר את הסביבה אדישה אליו. ישנו אלישע מדן, בן אדם משכמו ומעלה, טליק גואילי ועוד.

כעת נותר לשאול את השאלה הפשוטה: האם התמהיל הזה של משורייני הליכוד, שמשתלב יחד עם התמהיל שנבחר לפני כשבועיים בפריימריז של הליכוד, יהפוך את הליכוד מאותו מצב בעייתי שהיה בו כפי שנתניהו תיאר, או שכעת מדובר בגוף אטרקטיבי שפונה לקהלים חדשים ויכול להגיע למספרים שאנחנו לא רואים אותם כרגע בסקרים? להערכת, התשובה היא לא.

נתניהו בשריונים שלו ביצע שני מינויים שונים לחלוטין: אלישע מדן, טליק גואילי ואחרים משקפים רצון לרכך את התדמית של הליכוד. מן העבר השני, ברדוגו זה לא רק סיפור של "הליכה לבייס", אלא גם סטירת לחי שנייה ברציפות שראש הממשלה מעניק, עם הצד המעליב של היד, לבכירי הליכוד.

שמענו כולנו מה ברדוגו אמר על נתניהו, על הרמטכ"ל אייל זמיר. יחסיו של ברדוגו עם שר הביטחון ישראל כ"ץ לא בדיוק טובים. הוא תקף אותו בחריפות בשידור על זה שכ"ץ מינה את הפרקליט הצבאי הראשי הנוכחי. יש לו גם עימות מאוד מתוקשר עם השרים מיקי זוהר, יריב לוין ושלמה קרעי. לוין אף טען שברדוגו מנסה לסחוט אותו. אז נתניהו בעצם משריין את ברדוגו וכופה עליהם לקבל אותו.

לכן, אני חושב שהאירוע לא ייגמר כשריון לחבר כנסת. ברדוגו אמר שהוא הולך להיות שר המשפטים הבא, ואני מציע להאמין לו. כי מי שלא מאמין לו, צריך להסביר לעצמו - מה בעצם ההבדל בין לשריין אותו כדי להיות חבר כנסת לבין למנות אותו לשר משפטים. ייתכן שבקרוב כבר יהיו מי שיתגעגעו לימים ה"מתונים" וה"נעימים" של יריב לוין כשר המשפטים.

ברור לגמרי שנתניהו עושה עם השריונים הללו מהלך כפול. הוא בראש ובראשונה מנסה להרחיב את הלגיטימציה בנושא של 7 באוקטובר. לנתניהו לא טוב שהבחירות יהיו על הנושא הזה, אבל איכשהו השיחה, מה לעשות מבחינתו, חוזרת תמיד לשם. כשטליק גואילי בליכוד, כשאלישע מדן בליכוד, הוא מגיע לנושא הזה עם יותר לגיטימציה - הינה, האנשים האלה ששילמו במלחמה הזאת מחיר כבד והם בליכוד. לא תוכלו להגיד ש"הליכוד" זה מותג רעיל.

במקביל, הוא גם חופר עמוק פנימה לתוך הבייס, ולכן הוא מביא חבורה שמזוהה מאוד עם ערוץ 14, ושמזוהה מאוד עם האגף היותר רדיקלי של הליכוד, יעקב ברדוגו, דוד פטר, בעיניי גם איציק בונצל (שאומנם קשור ל-7 באוקטובר אבל הטקסטים שלו הם בעומק הבייס של נתניהו). זה מהלך כפול שנועד לדבר לקהלים שונים. השאלה היא אם לא מדובר פה בשני זרמים שמבטלים אחד את השני.

נתניהו יצא לדרך עם השריונים הללו מפחד מפני טלי גוטליב. הוא רצה למלא את הרשימה כדי שהיא לא תהיה בעשירייה הראשונה, והיא כבר לא בליכוד. אחר כך הוא רוצה לשמור אותם למקרה שיצטרך לאחד בין וינטר לסמוטריץ' וגם זה לא קרה. אז נתניהו מצא את עצמו עם הרבה שריונים. הוא קיבל הרבה סירובים. לא כולם רוצים לבוא. במיוחד בגלל ההערכה שהבחירות הללו עלולות להסתיים בחוסר הכרעה.

היו שני קווים ולדעתי הם כבר שנים מלווים את נתניהו - האם הדרך לניצחון בבחירות עוברת בפנייה למרכז (לא מרכז מדיני, אלא יותר ממלכתי, מרוכך, מנומס, בקונצנזוס), ועל פניו השריון של אלישע מדן וטליק גואילי ממש שם, או לבין האמירה שהדרך לניצחון בבחירות כמו ב-2015 עוברת בלהסביר לבוחרים של הליכוד שה"שמאל עלול לעלות לשלטון", ואז אנשים כמו ברדוגו הם האנשים המתאימים.

אני חושב שההכרעה הייתה בסופו של דבר - גם וגם.

סקר המנדטים של חדשות 12 שפרסמנו הערב (שני) ב"מהדורה המרכזית", בתום יומו הראשון של סגירת הרשימות לכנסת ה-26 מעלה כי אם הבחירות לכנסת היו נערכות היום, מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט הייתה המפלגה הגדולה ביותר עם 25 מנדטים, מנדט אחד יותר מאשר בסקר הקודם. לפי הסקר, גוש השינוי נחלש בשני מנדטים ועומד על 68 מנדטים.

יש חוסר אמון של הציבור בשיטת הבחירות, ולכן חייבים לשנות אותה. הבחירות בישראל למעשה מתחילות למוחרת יום הבחירות, וזה אינטרס של המפלגות הגדולות באופוזיציה ובקואליציה. בגלל אחוז החסימה הנמוך בישראל, רצות כל המפלגות ששורפות קולות בהמוניהן.

הרשימה של גדי איזנקוט היא שמרנית, לאו דווקא ימנית, משום שהחלוקה בארץ היא של שמרנים וליברליים, לא ימין ושמאל. הרשימה שמרנית, דתית, ואלמונית. זו בשורה טובה לבנט ולפיד, בשורה עוד יותר טובה ליאיר גולן.

וגם נתניהו יכול להביט על הרשימה הזאת עם חמדה, משום שיש שם כל כך הרבה אנשים אנונימיים אז הוא יכול לומר לעצמו - יהיה על מי לעבוד. אני לא יודע מה המחויבות של האנשים האלה לגוש השינוי, אני מקווה שגדי איזנקוט יודע.

לפי הסקר שפרסמנו הערב, אין באמת קונים לסחורה של גוש שלישי. הגוש השלישי הוא פוליטיקה בדיונית. מהמילואימניקים ועד המפלגה הכלכלית - אף רשימה לא עוברת את אחוז החסימה. לגבי גנץ, שאותו אני מעריך, יש מספיק אנשים חכמים לידו שצריכים להציל אותו מעצמו.

בנוגע להתאמה לראשות הממשלה - איזנקוט מוביל על נתניהו בפער ניכר ולאורך זמן. אולי הגיע הזמן שראשי הגוש יכריזו עליו כמועמד שלהם לראשות הממשלה.

עופר וינטר עשה הכול כדי לקצר את הזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו יכול להפעיל עליו לחצים. הוא הגיש את הרשימה כבר היום, אחרי שהכריז על השקת הקמפיין לפני 12 ימים בלבד. זה זמן קצר מאוד.

בניגוד לימין, גוש השינוי מגיע לשלב של הסכמי העודפים במספר זוגי של 4 מפלגות. בגוש של נתניהו, אם לא סופרים את וינטר בפנים, אז המספר הוא אי-זוגי. ולכן הסיפור שם הוא סיפור מאוד מעניין.

המפלגות החרדיות יחתמו על הסכמים זו עם זו - ש"ס עם יהדות התורה. אם סמוטריץ' יחתום עם בן גביר למשל, אז הליכוד יוכל לחתום רק עם וינטר. אם וינטר יחתום עם סמוטריץ', אז הליכוד יאלץ לחתום עם עוצמה יהודית.

הרשימה של וינטר היא בחינה מחודשת של הסטטוס מול נתניהו, שתקף אותו מתחילת הקמפיין. אם עד עכשיו דיברו על הסיכון שלו לגוש, היום מדברים על הסיכוי. בסקרים האחרונים גוש הימין גדל, בזכות המעבר של וינטר את אחוז החסימה. לכן, הדילמה של נתניהו היא דילמה מאוד מורכבת - הוא אוהב גוש מאורגן יותר, אבל יכול להיות שהוא יצטרך להמר על הדבר הזה.

עבאס לא יעבור? אולי זה טוב לגוש השינוי

מה יקרה אם עבאס לא יעבור את אחוז החסימה? בסקר שפרסמנו הערב, רע"ם עומדת על 4 מנדטים, וזה אזור מסוכן. כשמפלגה נופלת מתחת לאחוז החסימה, חלוקת המנדטים לגושים היא בדרך כלל של שני מנדטים לכל צד. בתרחיש מוזר, שבו עבאס לא עובר את אחוז החסימה, לא בטוח שמדובר בחדשות רעות לגוש השינוי.

נפילה של עבאס מתחת לאחוז החסימה עשויה לקרב את גוש השינוי ל-61 חברי כנסת ציוניים, שזה החלום שלהם.

היו כבר סגירות רשימות דרמטיות. הבולטת שבהן בדור שלנו זו כמובן הקמת "כחול לבן" ב-05:00 לפנות בוקר ביום שבו הרשימות נסגרות. נגיד בזהירות שלא נראה שזה המצב עכשיו. מי שהולך לאיחוד גדול לא מחזר במרץ - אני מדבר גם על בנט וגם על איזנקוט - אחר חילי טרופר, שזה מה שנקרא "אורנים קטן". גם בגזרת עופר וינטר כרגע לא נראה שיש שם איזה שינוי דרמטי.

אנחנו כל הזמן מסתכלים על המציאות מהצד של איך נתניהו מסדר ומהנדס את הדברים. לכן, אני רוצה להציע הסתכלות אחרת - על איך גדי איזנקוט סידר את מחנה המרכז כרצונו בבחירות האלה.

מבחינת איזנקוט - כל חיבור במרכז היה סכנה גדול

קודם כול, מבחינת איזנקוט, כל חיבור במרכז היה סכנה גדולה, כי אלה אנשים שלא מתחייבים. כלומר, הם לא פוסלים את נתניהו. אז כשיועז הנדל ובני גנץ על סף חיבור, הוא שולף את הנדל ואיכשהו חובר לחילי טרופר. אחר כך, כשהנדל וטרופר ככה לא מסתדרים, הוא לוקח את טרופר אליו ברגע האחרון, משאיר את המרכז פחות או יותר מרוסק, ושולח את יועז הנדל, שעליו צריך לכתוב את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", כי פשוט אין מפלגה חוץ מרע"ם ותע"ל שהוא עוד לא היה בה.

דבר נוסף הוא הפערים בין הרשימות. בנט יצא לדרך לפני שנה כשהוא אומר "אני מפלגה של ימין ושמאל", הוא מסיים היום כשהוא הדתי היחיד במקום ריאלי ב-20 הראשונים והיחיד שמצהיר על עצמו כימני, אולי חוץ מלירן אבישר בן-חורין. זאת לעומת זאת גדי איזנקוט, שחמישה מהעשירייה הראשונה שלו הם דתיים: יורם כהן, מתן כהנא, אורית פרקש, ועכשיו חילי טרופר ושירה שפירא. ככה נראה מאמץ מכוון לתפוס את הכיוון הזה.

השאלה אם וינטר עובר או לא מסתמנת כשאלה הקטנה הכי גדולה של מערכת הבחירות

סיפור עופר וינטר הוא בפרספקטיבה יותר רחבה, סיפור שילווה אותנו ככל שהוא רץ לבד ב-51 הימים שנשארו. השאלה אם וינטר עובר או לא מסתמנת כשאלה הקטנה הכי גדולה של מערכת הבחירות. אם הוא נופל קצת מתחת לאחוז החסימה - איזנקוט יכול לחגוג את ראשות הממשלה. אם הוא עובר את אחוז החסימה - איזנקוט למעשה יכול להיפרד ממנה. זה עד כדי כך קטן ועד כדי כך בעל השלכות גדולות.

השאלה הגדולה של נתניהו

השאלה הגדולה של נתניהו, גם בשעה הזאת ובערב הזה, היא אם הוא משליך מהרשימה את השר ניר ברקת, שיזם נגדו פוטש. יש לו יכולת תקנונית להכניס במקום שלו את מישל בוסקילה, איש "תקווה חדשה", ובכך להיפרד לשלום מניר ברקת. עכשיו נתניהו מתלבט. אני הכרתי את נתניהו לא כאדם שלא חושש שחותרים תחתיו ולא כאדם שלא שמח לסגור חשבונות, אז אני שואל את עצמי מה יכול לגרום לנתניהו להתלבט. נחכה להחלטה.

החיים לימדו אותי לא להיות נחרץ מדי כשיש עוד כמה עשרות שעות, אבל הסיכוי שאיזנקוט ובנט יתחברו ברגע האחרון הוא נמוך מאוד. הוא לא אפסי, הוא נמוך מאוד. קודם כול, אני לא בטוח בנחרצות שאם וינטר לא עובר את אחוז החסימה אז נתניהו ראש ממשלה ולהפך. יש לנו גם את סמוטריץ' ופייגלין - גם הם יכולים לא לעבור את אחוז החסימה.

לכן, הסיכון של נתניהו בגוש שלו כפול. איזנקוט, לעומת זאת, הצליח בערך לסדר את הצד שלו: חילי טרופר חולץ, בני גנץ בודד. אולם, ירון זליכה ויועז הנדל זה דבר שהוא טעון שיפור וסימן שאלה גדול.

נתניהו לא מצליח לאייש לפחות חמישה מקומות פתוחים

כדאי רגע להתמקד בנתניהו. אנחנו נמצאים כ-50 שעות לפני המועד להגשת הרשימות, ישנם שבעה שריונים לא מאוישים. אני מבין ששניים או שלושה סגורים, אבל אלה לא שמות מפתיעים - מדובר על דוד פטר ועל קרן אסייג. יש עדיין לפחות חמישה מקומות פתוחים במקומות יחסית ריאליים שהוא לא מצליח לאייש. יש לו הרבה מאוד שמות פוטנציאליים, אבל בינתיים, יש הרבה מאוד אנשים שאמרו "לא" לשריון במפלגת השלטון

בליכוד מחכים די במתח לשמות שנתניהו ישחרר, וכמובן, ניר ברקת זה השם - יהיה או יחדול. לזכותו ייאמר שהוא כבר בכלל לא נחשב ליריב של נתניהו, כלומר, אפילו לקפד את ראשו כבר אין לזה ערך.

הערת אזהרה: יכול להיות שכן יהיו הפתעות בסדר גודל בינוני בזמן שנשאר עד סגירת הרשימות - שריון כזה או אחר, לא יותר מזה.

זה הפרק היותר פרסונלי של מערכת הבחירות, הוא תמיד מעניין יותר מבחינת ההתרחשויות. החשוב יותר מגיע אחר כך. ובכל זאת, אם אנחנו צריכים לתת ככה כותרת לפרק הזה שמסתיים - אגב, יחסית דל באירועים ביחס הפוך לציפיות ממערכת בחירות דרמטית - זה שההחלטה של איזנקוט לצרף את חילי טרופר מורידה את הסיכויים שלאחר הבחירות תקום ממשלת מיעוט בהישענות על ההימנעות של המפלגות הערביות.

אם טרופר היה מצטרף לבנט - זאת הייתה סכנה גדולה עבור איזנקוט

הצירוף של שירה שפירא, של אליסף פרץ, וגם של חילי טרופר עצמו - שלושה שהתבטאו נגד העניין הזה - אני לא אומר שהוא סוגר את הדלת, אבל גם ככה הסיכויים לכך לא היו מאוד גבוהים. גם ככה ליברמן - נכון שגם ב-2021 הוא אמר "אני לא אצטרף עם רע"ם" ואז כן הצטרף, אבל בנסיבות שונות לחלוטין.

עדיין לא ברור איך מרחיבים פה את המעגל, גם משביעים ממשלה עם פחות מ-61 מנדטים, גם עושים את זה בהימנעות של המפלגות הערביות, גם שתי המפלגות הערביות ביחד כשעבאס רוצה להיות בפנים, וחד"ש לכל היותר בחוץ, וגם כאשר ליברמן עצמו ובנט רוצים להיות ראשי ממשלה - הצירוף הזה הוא חשוב מאוד לאיזנקוט. זה המשחק על 6 נקודות. אם הוא היה מצטרף לבנט, זאת הייתה סכנה גדולה עבור איזנקוט. המחיר מבחינתו הוא הורדת הסיכויים להתרחשות הזאת.

לכן לא נותר לו אלא לעבוד קשה מאוד כדי לקוות שטרופר עצמו יביא לו את המנדט ה-61, ויחסוך ממנו את הצורך בכל התרחישים המסובכים האלה.

ידענו שהרגע הזה יגיע: לא מעט שחקנים פוליטיים הגיעו לשלב שבו הם חייבים לקבל החלטות, אחרת הם יתנגשו בקיר. ההודעות שיוצאות כעת בזו אחר זו מתחילות לסדר את המערכת הפוליטית כפי שתהיה בבחירות הקרובות.

החיבור של חילי טרופר לגדי איזנקוט מגיע לאחר שגם נפתלי בנט חיזר אחרי טרופר. השניים נפגשו בסוף השבוע, אבל בסופו של דבר טרופר הסתייג מהצירוף בעיקר בגלל החיבור של בנט עם לפיד.

תוספת מעניינת היום לרשימה של איזנקוט - עדי אלטשולר, מייסדת תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" ו"זיכרון בסלון", מישהי שכבר שנים מחזרים אחריה במערכת הפוליטית. רק לאחרונה היא הקימה רשת של בתי ספר וגנים. היא אמורה להיות המועמדת של איזנקוט לתפקיד שרת החינוך.

הנדל מצידו ממשיך במרוץ. מתקיימים מגעים בינו לבין בני גנץ, איילת שקד, יולי אדלשטיין עליזה בלוך ושחקנים נוספים בגוש השלישי. הם נשארים מי שאמורים להרכיב את מפלגת האמצע המרכזית על המגרש.

אנחנו צפויים לראות עוד הכרזות ועוד שינויים בשעות הקרובות. המגעים מגיעים לישורת האחרונה. היום (ראשון) בנט וליברמן צפויים לחשוף את רשימתם המלאה. מחר זה יקרה אצל הליכוד וגדי איזנקוט.

אני מציע להאמין לאותנטיות של החיבור בין יואב סגלוביץ לבין מנסור עבאס. זו ההתפתחות הכי מעניינת בבחירות הללו, שמידת הדרמטיות שלהן עומדת ביחס הפוך לכמות החדשות.

ועם זאת, צריך להזכיר שהבעיה צפויה לא מכיוון מנסור עבאס אלא מצד רע"ם. ההצבעה על צירופו של סגלוביץ ברע"ם לא עברה פה-אחד. היו מתנגדים, אנשים שמבחינתם קשה מאוד לבלוע ניצב במשטרה, ציוני. לכן, כל הפרויקט של מנסור עבאס, שמתנהל כבר שש שנים, שבצעד הבא שלו לדעתי גם עבאס עשוי להיות שר בממשלה (וסגלוביץ הפרויקטור), יכול לעמוד בפני קושי אמיתי. כשמנסור עבאס לא אמר במשך חודשים שחמאס הוא ארגון טרור, זה בין היתר בגלל ההיכרות שלו עם הנפשות הפועלות ואולי גם קצת מחשש.

לכן, האתגר של עבאס יכול להגיע דווקאמ שם, במעלה הקדנציה, ככל שרע"ם תהיה בקואליציה. ליברמן ובנט עדיין מבטיחים שדבר כזה לא יקרה, אבל כולנו יודעים שבחירות ואחרי בחירות זה עולמות שונים לחלוטין.

במקרה של מנסור עבאס ויואב סגלוביץ, אני שם בצד את הציניות ואת הספקנות. במקום זה כדאי שנרגיש התרגשות והתפעלות. דווקא אם רע"ם הייתה מצביעה פה-אחד על צירוף סגלוביץ, הייתי מודאג שיש פה איזה תרגיל. זה נכון - מנסור עבאס מנסה לקחת את עצמו וגם את רע"ם כולה לתוך חזון השילוב. לכן, הוא מבחינתי כמו אנואר סאדאת, שגם עליו איימו בהתנקשות וגם רצחו אותו בסוף. נקווה מאוד שפה זה ייגמר אחרת. סגלוביץ מצידו קיבל החלטה אמיצה, יהודית וציונית - ניצב במשטרה שהולך למפלגה ערבית.

כדאי להזכיר לכולם, לא קרה שום דבר רע מבחינה ביטחונית בגלל שמנסור עבאס היה בקואליציה. 7 באוקטובר קרה בזמן כהונה של קואליציה אחרת, ימין מלא-מלא. כל עוד אנחנו יודעים שמפלגה ערבית לא משפיעה על נושאים ביטחוניים - אז הסיכון הוא לא שלנו. יש רק תקווה.

אנחנו קצת שכחנו לבנימין נתניהו נותרו עוד 7-6 שריונים לאייש. הוא שמר אותם כהרגלו בקודש לאיחודים. כעת מתברר שפייגלין וסמוטריץ' התאחדו והם לא צריכים את זה, בן גביר לא מוכן להתאחד אז לא צריך לשלם לו, עופר וינטר לא מגיע בכלל למשא ומתן. לכן נתניהו כרגע מבצע שורה של ישיבות מרתוניות כדי לראות איך הוא ממלא את השריונים, כולל במקומות מאוד אטרקטיביים ברשימת הליכוד (כולל שניים בעשירייה הראשונה, ושניים בעשירייה השנייה). הוא פנה לתא"ל במיל' צ'יקו תמיר, אחד מאדריכלי המתקפה בעזה וגם בצפון, שהיסס וחשב ובסוף נתן תשובה שלילית. אבל לאזורים הללו מכוון נתניהו. מה הוא יקבל בסופו של דבר, קשה לדעת.

צריך לזכור: בימים הקרובים ייקבע גורלם גם של שני שרים בליכוד: ניר ברקת וגילה גמליאל. האם נתניהו ישתמש בטריק התקנוני שיש ברשותו כדי לדחוק אותם? יש לו אפשרות לעשות את זה עם שניהם, ובקרוב נדע אם הוא הולך על זה.

האירוע בגזרת בנט-איזנקוט הוא שיש לחצים בגוש להתאחד מתוך ההנחה שהדבר הזה טוב לכולם. אבל יש ספק אם האיחוד הזה באמת טוב: הסקרים מראים שהוא לא מעלה את מספר המנדטים של הגוש. יש חלק שאומרים שהוא גם לא מוריד, חלק אחר אומר שהוא מוריד מעט - אבל כמובן בבחירות כה דרמטיות גם "מעט" זה קובע.

לכן, אני מציע להסתכל על שני דברים. אחד, רף הלחצים. אם מסתכלים למשל על בחירות 2019, הלחצים אז על גנץ ולפיד להתאחד היו לאין-שיעור יותר גדולים ממה שעל איזנקוט עכשיו. הדבר השני הוא שיש ניסיון רע מאוד עם איחוד רק לא מזמן, במערכת הבחירות הזאת. בנט ולפיד איחדו כוחות ונחלשו. אפשר להתווכח עכשיו אם זה בגלל לפיד, או בגלל בנט, או בגלל האיחוד. אבל כך או כך, ברור שאחד המרכיבים נמצא גם, או יימהל גם, באיחוד הזה.

לכן, כיוון שהמודיעין שלי לפחות, ואולי אני טועה, מלמד שבנט ולפיד כרגע עובדים צמוד והם לא ייפרדו, אז לדעתי הסיכוי שאיזנקוט יחבור לבנט ולפיד נראה כרגע, אם לא יכול שינוי של הרגע האחרון, יותר נמוך מכפי שהיה נדמה לפני כמה ימים.

רוב הסיכויים שלא יהיה איחוד בין גדי איזנקוט לנפתלי בנט. הנטל שלו יותר גדול מהנכס והסיכון יותר גדול מהפוטנציאל. אפשר גם כבר להגיד כמעט בבירור שהאיחוד של בנט ולפיד הוא זה שמנע מלכתחילה איחוד גדול עכשיו בין בנט ואיזנקוט. ההיסטוריה תשפוט את גודל השגיאה שעשה אז נפתלי בנט ברצונו לקבע את מעמדו כמנהיג הגוש.

יומיים, אגב, לפני סגירת הרשימות זה נצח - יכולים לקרות דברים מעניינים ומפתיעים עד הרגע האחרון.

51 ימים לבחירות: היום (ראשון) ישיקו "ביחד" של נפתלי בנט ו"ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן את רשימותיהם לכנסת. למה כדאי לשים לב:

אצל בנט - מהו מפתח השיבוצים של אנשי "יש עתיד". מדובר בכ-40 אחוזים מהרשימה, אבל על רקע המצב בסקרים כל מקום קובע. לפי מה שצפוי כרגע, ללפיד יהיו ארבעה נציגים בעשירייה הראשונה, וחמישה בשנייה.

אצל ליברמן - הוא צירף למפלגתו עשרות אנשים, הרבה מעבר למספר המנדטים שצופים לסיעתו. היכן ישובץ למשל דן אילוז שפרש מהליכוד? האם עוד ח"כים מכהנים ייפלטו מהרשימה, בנוסף לשרון ניר?

אחרי פרישתו של גלעד ארדן מהמרוץ, הדילמה הגדולה של חילי טרופר מתחדדת. נותרו בידיו כמה אפשרויות:

אפשרות ראשונה - לבד: לנסות לרוץ עצמאית ולקוות שהקולות מארדן יחזרו אליו ויעזרו לו לעבור את אחוז החסימה.

אפשרות שנייה - איזנקוט: אם חילי ויתר חברי מפלגתו ילכו למהלך הזה הם יצטרכו להסביר לציבור איך הבטיחו "ממשלה רחבה" ככל האפשר, אבל כעת בוחרים ללכת עם איזנקוט - שלא שולל השבעת ממשלת מיעוט כשהסיעות החרדיות הן "שחקנים חופשיים", שכל צד רב עליהן, בהינתן שאין 61 מנדטים.

אפשרות שלישית - בנט: לטרופר יש הערכה לבנט (אני זוכר מממשלת השינוי שדיבר עליו תמיד לטובה), אבל נראה שאיזנקוט יכול להציע מעט יותר בסיטואציה הנוכחית, מתוקף היותו המפלגה הגדולה שמובילה את הגוש.

במה יבחר טרופר?

במפלגתו של איתמר בן גביר קוראים לחיבור בין בצלאל סמוטריץ' למשה פייגלין "מפלגת כביש 60" או "מפלגת ציר 60" - כינוי שמתאר אותם כמפלגה של נציגי השטחים בלבד, ללא שום ייצוג לדרום, לצפון או לפריפריה בכלל, כאשר גם התקציבים זרמו בהתאם.

אצל בן גביר מדגישים את ההבדל: אצלם ישנו יצחק וסרלאוף כנציג מובהק של הפריפריה בצפון ובדרום. בן גביר עצמו יספר שהסתובב היום בשוק מחנה יהודה לצד טלי גוטליב וזכה לקריאות תרועה של "הינה ראש הממשלה הבא" - בעוד עופר וינטר הסתובב שם ואף אחד לא הכיר אותו. לשיטתם, סמוטריץ' ופייגלין צריכים לאמץ לעצמם את אחד משני השירים: או "שני משוגעים" של עומר אדם, או "בית משוגעים" של רן דנקר.

ארבעה ימים בלבד נותרו עד לסגירת הרשימות, ובמערכת הפוליטית יש תזוזה גדולה. זוהי ממש תקופת ההעברות, כמו בכדורגל, עם הרבה מאוד עדכונים שמלמדים על מפת הכוחות המשתנה.

בנט ואיזנקוט: ההחלטה תתקבל ברגע האחרון

בנט ואיזנקוט ממשיכים לבחון אפשרות של חיבור ביניהם, אך כרגע זה עדיין לא מבשיל. אצל איזנקוט מצד אחד רוצים את אפקט המפלגה הגדולה, וכך להכריע את הקרב הפנימי מול ליברמן. מצד שני, ראו מה קרה לבנט אחרי החיבור עם לפיד, ולכן ההחלטה תתקבל ברגע האחרון. כרגע החישוב הפוליטי מראה שאחד ועוד אחד שווים פחות משניים - וזו הסיבה שזה עדיין לא קורה.

הקריסה ביש עתיד: "מוצא של כבוד" לבכירים

ביש עתיד מדובר ממש בקריסה. עזיבתה של מיכל שיר היא כבר הפרישה השמינית מהרשימה, ויכול להיות שזה גם לא הסוף. בכירי המפלגה שעזבו - מאיר כהן, מיקי לוי, קארין אלהרר, ועכשיו מיכל שיר.

צריך לומר ביושר: הח"כים מודיעים שהם עוזבים, אבל האמת היא שפשוט נותרו אולי ארבעה-חמישה מקומות ריאליים אחרי החיבור עם בנט. בפועל, אין להם מקום ברשימה שהצטמקה, והם מבינים שלא יהיו בפנים - לכן פשוט נותנים להם מוצא של כבוד.

כחול לבן מחפשת שחקנים פנויים

בעקבות הפרישה של ארדן, כחול לבן מודיעה שהיא תרוץ עד הסוף, ותנסה לחזר אחרי השחקנים הבודדים שנשארו על המגרש. אותם שחקנים כבר אומרים שכנראה לא יחברו למפלגה, אך מדובר על אדלשטיין שפנוי כתע, ועל עליזה בלוך. במקביל, אם חילי טרופר יחבור לאיזנקוט, יכול להיות שגם יועז הנדל יתפנה ויהיה בקלפים.

כחלון ממתין, גוטליב שוריינה

משה כחלון, שחוזר על ידי כל המפלגות וקיבל הצעה לשריון בליכוד ובמקומות אחרים, לא צפוי להצטרף לפוליטיקה בסבב הזה. כפי שזה נראה כרגע, הוא נשאר בחוץ ויהיה מאלה שימתינו ליום שאחרי.

בימין, בן גביר הודיע שטלי גוטליב תהיה מספר שתיים ברשימה שלו - כשגוטליב כבר הודיעה שזו הסיבה, והיא פשוט רוצה מקום בטוח. לגבי האפשרות של מאי גולן, ההערכה היא שזה פחות יקרה, אלא אם השר לביטחון לאומי רוצה להפוך את הרשימה שלו לעיר מקלט למי שיש לו כתב אישום. מאי גולן תהיה כבר צעד אחד יותר מדי.

ההצהרה הערב (רביעי) של עופר וינטר היא ניסיון לשחרר לחצים בכמה אופנים. אחד, וינטר מנסה להעלות עצמו על עץ שממנו לא יוכל לרדת, גם לא עם סולם. זה מה שבעצם וינטר עשה הערב. הוא יודע איך זה יראה אם בעוד שישה ימים הוא יחבור לסמוטריץ' או לליכוד, או לפי ההצעה האחרונה גם וגם - שני משוריינים פה ושני משוריינים שם. כרגע הוא נועל את עצמו להצהרות.

הדבר השני הוא תרופת הרגעה. וינטר אומר לימין, מעבר להבטחה להמליץ על נתניהו, שהוא גם לא מתכוון לשבת עם ליברמן ובנט. זו התקדמות לעומת מה שכבר אמר בהצהרה האחרונה שלו. הוא מנסה להבהיר לבוחרים שהם לא מבזבזים את הקול שלהם עליו.

הדבר השלישי, וינטר מדבר על חיבורים חדשים. וכאן, כמו דיווחנו אתמול, הכוונה היא לירון זליכה ולמפלגת הציבור החרדי. לא מדובר בהמון קולות, אבל אלו קולות שאחרת ילכו לפח בכל מקרה.

האם כל זה אומר שנתניהו נרגע? ממש לא. הלחץ יימשך בכל עוז כדי לנסות ולמזג את וינטר. ובכל זאת, יש מעל זה סימן שאלה גדול. הנחת העבודה אצל הליכוד לאורך השנה האחרונה הייתה שלא אפשר יהיה לנצח בבחירות בלי "זרוע" חדשה שלא הייתה חלק מהקואליציה האחרונה. עכשיו מה שגובר הוא הפחד שווינטר ילך עם ליברמן ובנט (לדעתי מופרך), והפחד שווינטר ישרוף קולות (לדעתי קצת פחות מופרך).

אני לא בטוח שאני מבין מה בנימין נתניהו משיג ממהלך שיעביר את טלי גוטליב למפלגה אחרת. הוא כבר הצליח לדחוק אותה לירכתי רשימת הליכוד לכנסת. אם היא תעבור לבן גביר ותקבל ברשימתו את המקום השני או השלישי, היא עוד עלולה לחזור לנתניהו כשרה בממשלה. אלא אם כן ישנם סיכומים חשאיים בין השניים. כל עוד טלי גוטליב בליכוד, הוא יכול לשלוט על האירוע. כשהיא עוברת למפלגה אחרת - זה כבר סיכון. גם גוטליב וגם בן גביר הם לא בדיוק אנשים צפויים.

אני לא בטוח שהברית בין בצלאל סמוטריץ' למשה פייגלין היא "כשרה" - הרבנות לא הייתה נותנת לזה אישור. מדובר בשני עולמות שונים: סמוטריץ' בעד מקסימום כספי מדינה, למגזר שלו ובעיקר למגזר שלו. ואילו פייגלין הוא איש שוק חופשי, שוק פראי - לא משרדי ממשלה, לא סובסידיות, לא קצבאות. גם בנושא הכפייה הדתית, סמוטריץ' בעד כפייה דתית-חרד"לית בחקיקה, במערכות החינוך ובתקציבים. אצל פייגלין הכול פתוח - הוא רוצה חינוך בוואוצ'רים כך שכל הורה יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה. לגבי חיי משפחה - סמוטריץ' בעד שמרנות קיצונית, ואצל פייגלין כל אחד יעשה כלבבו, אפילו קנאביס. הם גם פונים לקהלים שונים: סמוטריץ' אצל המגזר שלו, ופייגלין זה בכלל להיפסטרים, חילונים, "אנרכיסטים" במובן החינני של המילה (לא כמו האנרכיסטים של סמוטריץ' במובן של נוער הגבעות). תהום של ממש פעורה בין השניים.

אנחנו נמצאים ימים בודדים לפני סגירת הרשימות, שמונה בספטמבר זה המועד האחרון בהחלט, ועד אז הרבה מפלגות יצטרכו לקבל החלטות. לכל אחת מהן יש איזו פנטזיה שהיא תגדל בזמן הזה, שברגע האחרון היא תביא את הזינוק ואז תגיע למשא ומתן מעמדה טובה יותר. אבל לפי סקר חדשות 12, וגם לפי פילוח המתלבטים - כבר אין כמעט מתלבטים. בין הגושים מדובר על פחות מאחוז של אנשים שמתלבטים בין מפלגה בגוש אחד לבין מפלגה בגוש אחר.

נבדק גם מה אחוז האנשים שמתלבטים בין מפלגה בגוש נתניהו לבין המפלגה של עופר וינטר. היינו מצפים שהמספרים יהיו קצת יותר גבוה. אז גם כאן מדובר על 1.1% בלבד. לגבי מפלגות בגוש השלישי - יש אולי אחוז וחצי ששוקלים לעבור למפלגות הללו. כלומר, כפי שזה נראה כרגע, אלא אם יקרה אירוע חיצוני דרמטי, שינויים גדולים לא יקרו, ואיחודים לא יספיקו לאותן "מפלגות אמצע". ייתכן שיהיה דרוש איחוד משולש כדי לצלוח את אחוז החסימה.

התמונה בימין מתבהרת, ועכשיו רק נשאר לקבל החלטות.

יש תרחיש אחד בעקבות סקר חדשות 12, שהוא התרחיש הריאלי יותר - ואלו חדשות רעות לעופר וינטר. הוא לא עובר את אחוז החסימה. זה הסקר השלישי בתוך יממה בערוצי הטלוויזיה שבהם ווינטר לא עובר. וצריך להביא בחשבון מתודולוגיות שונות, סוקרים שונים, כל זה חמישה ימים בלבד אחרי שווינטר הכריז על ריצה, ושמונה ימים בלבד לפני סגירת הרשימות. לכן, לוינטר יש שלוש אפשרויות כרגע לפי הסקרים:

הראשונה היא להמשיך בדרכו. במקרה הזה, הביקורת העיקרית שתהיה כלפיו היא לא מה שנשמע עד עכשיו מצד נתניהו, שזה כמו בנט 2019 - אלא כמו גאולה כהן ב-1992. כלומר, רסיסי מפלגות שמבזבזים קולות, וזה אמור להפחיד את הציבור.

• סקר המנדטים של חדשות 12: וינטר עובר, סמוטריץ' בחוץ

האפשרות השנייה היא להודות בחוסר הצלחה ובחוסר היכולת לגבור על הליכוד, הציונות הדתית ופייגלין. הסיכוי לזה לא נראה כרגע מאוד גבוה. האפשרות השלישית היא שהוא ינסה לעשות סוג של חיבורים.

בכל מקרה, מדובר באתגר קשה מאוד לעופר וינטר. חמישה ימים אחרי שהוא הכריז, כשבוע לפני שהוא צריך להגיש את הרשימה. ובאמצע - שאלה גדולה.

הסקר הזה הוא כנראה הסקר השני בחשיבותו במערכת הבחירות, מכל שלל הסקרים שמתפרסמים לאורך הבחירות. בעיניי, הסקר החשוד ביותר זה אותו סקר שנמצא בפוטו-פיניש, ממש לפני שלושת הימים שבהם אסור לפרסם סקרים לפי ההליכה לקלפיות. הסקר האחרון ממה מעצב את המשא ומתן בין כל המפלגות, כשהן מגיעות לדון אם ואיך להתאחד. כל מנדט וכל נתון חשוב מאוד מבחינתם.

אבל כדאי לעשות זום-אאוט ולהסתכל על כל רסיסי המפלגות מתחת לאחוז החסימה. לפי תרחיש הבסיס שלנו כרגע בסקר, כמעט 11 אחוזים מהקולות הכשרים בישראל נותרים מתחת לאחוז החסימה. זו כנראה לא תהיה תמונת המפלגות שהבוחר ייתקל בה בסופו של דבר, אבל זה מראה את המצב הסופר בעייתי שהמערכת הפוליטית הגיעה אליה - בעיקר בגלל אחוז החסימה הגבוהה שמגן על המועדון.

בעיניי, אגב, האדם שמסתכל על הסקר ורואה בעיה גדולה הוא פחות עופר וינטר ויותר בצלאל סמוטריץ'. לפי המספרים, הוא מתגלה כרעיל. בתרחיש שהוא מצטרף לליכוד - הוא מוריד מנדטים לליכוד. זה מחזק עוד יותר את הנרטיב של בן גביר, שמסרב לסחוב על גבו את מה שאף אחד לא מוכן לקחת.

לפי הסקר, כשמושיבים את בצלאל סמוטריץ' על הברכיים של משה פייגלין - הוא פתאום מביא חמישה מנדטים. סמוטריץ' הוא פצצה מתקתקת בכל רכב שייסע בו. סמוטריץ', שכינה את חמאס כנכס (מה שלא נכון), מתגלה כנטל. גם הרכב של בני גנץ, דדי שמחי, חילי טרופר, יועז הנדל, איילת שקד - בקושי עובר.

לגבי עופר וינטר, כדאי להזכיר לצורך הפרופורציות: רון חולדאי השיק מפלגה בלי מסיבת גאלה ובלי צעקות וצלצולים - שהביאה בתחילה שמונה מנדטים. כשהסקרים דגמו את יוסי כהן, שלא ביקש ולא הודיע על ריצה, הוא הביא חמישה מנדטים. עופר וינטר מביא כרגע בין אפס לארבעה מנדטים.

אז אפשר לציין זאת כך - כאשר אתה מדבר על הגירה מעזה ועוד מאמין שתשכנע את העולם באמצעות יוסף חדאד ופלר נחום, וכאשר אתה מקים מפלגה שכל הקמתה בגין 7 באוקטובר והיא נגד מדיניות 7 באוקטובר, אבל מתחייב ללכת רק עם ראש ממשלת 7 באוקטובר, אז זה לא רציני.

איך החבר'ה בצבא היו אומרים לעופר וינטר בנסיבות כאלו? עופר, תתאפס על עצמך.

לפני שמונה חודשים, שכמנסור עבאס דיבר על המהלך הזה - אני לא האמנתי שזה יבשיל. גם בגלל הקשיים בתוך רע"ם, גם בגלל כל מה שקרה בכלל בחברה הישראלית בארבע השנים האחרונות. זו הפתעה גדולה, ויש כאן אירוע משמעותי. הרשימה הערבית המאוחדת הופכת להיות מפלגה ערבית-יהודית. כלומר, נוסדה מפלגה יהודית-ערבית חדשה שהייתה בעבר מפלגה איסלאמית, התנתקה ממועצת השורא. מנסור עבאס מכניס לראשונה מועמד יהודי לתוך המפלגה.

ייתכן שהחיבור יהיה טכני בלבד, זה מה שרע"ם דרשה וזה גם מה שסגלוביץ רוצה. בסוף, הוא לא רוצה להיות חבר מפלגת רע"ם, אבל הוא כן רוצה להיות חבר סיעת רע"ם. אבל יש כאן מהלך יותר גדול: מנסור עבאס רצה את החיבור עם סגלוביץ כדי שזה יעזור לו בתוך רע"ם לקחת את המפלגה למקום אחר - לשירות לאומי חובה לכל האזרחים הערבים, למהלכים אחרים שהוא מתכנן גם במהלך הקדנציה הבאה אם ייתנו לו להיות חלק מהקואליציה. אין ספק שיהיו עוד הרבה אתגרים בדרך, אבל זה הצעד הראשון בדרך למטרה: להיות בקואליציה הבאה, ולהוביל מהלכים מרחיקי לכת.

החברה הערבית פוסט 7 באוקטובר, אם יש משהו שמאפיין אותה, זו תחושת ההדרה. הדרה של ממש מהמשחק הפוליטי ומהמערכת הפוליטית. החיבור של עבאס וסגלוביץ, בעיניי, הוא צעד סופר מעניין, אפילו דרמטי, של מנסור עבאס, שהולך בדיוק הפוך מהכיוון של תחושת ההדרה. התחושה שלי היא שמה שאנחנו רואים בקרב רבים מאוד בחברה הערבית זו התרוממות רוח. ויש לכך שני טעמים.

הנקודה הראשונה היא התחושה האמיתית של שיתוף פעולה יהודי-ערבי, ממש כך, שנוצר במהלך הזה. הנקודה השנייה, ולא פחות חשובה, זה הנושא שמטריד כל אחד ואחת מהציבור הערבי בישראל, וזה נושא הביטחון האישי. זה אולי הנושא הכי חשוב בחברה הערבית כיום. העובדה שאתה יוצא מהבית ולא בטוח שתחזור אליו בחיים בגלל השתוללות של פשיעה וכיוצא בזה.

וכעת, עומד אדם, ניצב במשטרה, עם קבלות, יודע איך להילחם בפשיעה מאורגנת, אדם שעשה את זה בעבר, אדם שיש לו חזון והוא רוצה להיכנס לשם. בין היתר, הטיקט בכניסה שלו לרע"ם זה בדיוק הדבר הזה, דבר שהוא חשוב בצורה יוצא דופן - לטפל ב"חיים עצמם" של ערביי ישראל. יואב סגלוביץ עבור רבים נחשב למי שעשוי לקדם פתרון. לכן לדעתי יש בחברה הערבית תחושה של התרוממות רוח.

נתניהו עדיין לא אמר נואש מהניסיון להפעיל לחץ על בן גביר, והוא שואב עידוד ממשבר הרווחים הכלואים. אז ניסה בן גביר לדחוק את נתניהו לפינה, ובמהלך המשבר אף הגיע ראש הממשלה חולה למליאה. לאחר מכן בן גביר נפגע במשך תקופה ממושכת בימין בעקבות הטענות שכמעט הביא להפלת הממשלה. זה בדיוק הלחץ שנתניהו מנסה להפעיל עליו גם כעת.

אלא שהפעם נתניהו נמצא במרוץ נגד הזמן. נותרו שמונה ימים בלבד, ובזמן הזה צריך לבחון גם אפשרות לחיבור בין סמוטריץ' לפייגלין ולראות אם יש לו סיכוי. ההערכה היא שנתניהו ינסה בתוך יום-יומיים לגבש תמונת מצב, ואם האפשרות הזו לא תצלח - עשויה לעלות האפשרות של שריונים בליכוד. הזמן הולך ואוזל, ונתניהו יצטרך לקבל החלטות במהירות.

מעכשיו נתניהו צפוי להגביר את הלחץ על בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, כשהמסר יהיה ברור: אם לא יתאחדו, גוש הימין עלול להפסיד בבחירות. נתניהו צפוי להפעיל את טיעון ה"געוואלד" ולנסות לשכנע את השניים שהליכה נפרדת עלולה לפגוע בגוש כולו.

להערכתי, בסופו של דבר יימצא פתרון: סמוטריץ' עשוי לקבל שני שריונים במקומות ריאליים בליכוד ואחד אצל בן גביר. כל זה קורה בזמן שמשה פייגלין עשוי להתאחד עם סמוטריץ'. פייגלין כבר התמודד בעבר בפריימריז בליכוד וסיים במקום ה-15. בשורה התחתונה, ההערכה היא שהצדדים יתאחדו.

שנים הייתה ידועה בישראל תורת הגושים. נתניהו הוא שליט יחיד בגוש שלו, עושה כל מה שהוא רוצה, מחבר, מפריד - וכולם מתיישרים. בצד השני, כולם מחוברים אבל לא לבן אדם, אלא לעיקרון ושמו "רק לא נתניהו". מדובר בעקרון ברזל שהחזיק כבר שורה של מערכות בחירות. בזמן האחרון אנחנו מבינים שהסיפור הזה ייגמר אחרי נתניהו, וכבר עכשיו אנחנו רואים את הבלוקים "נמסים".

בימין, זה התחיל עם גולדקנופף ובבצ'יק, שפשוט הודיעו שהם עוזבים את הגוש והכריזו שלא ימליצו על נתניהו לראשות הממשלה. זה המשיך עם הרב לנדוי בחודש מאי האחרון וגם בגפני השבוע, שלמעשה טוענים שהם כבר לא חלק מהגוש - והם עומדים למכרז. זה המשיך בעופר וינטר, שאומר שהוא ממליץ על נתניהו אבל מסמן שהוא ממש לא עובד אצלו.

הכי מדהים זה בן גביר. לפני שש שנים, נתניהו, בהחלטה של הרגע האחרון, כי הוא בעל הבית, זרק את בן גביר מאיחוד מפלגות הימין. בן גביר הגיע לרב פרץ, וזה בכה, ובסופו של דבר לא ענו לבן גביר וגירשו אותו - כי נתניהו החליט. עכשיו בן גביר הוא זה שלא טורח בכלל לבוא לפגישה עם נתניהו. זו מציאות חדשה ומדהימה.

נתניהו מבין, לפחות בשלב הזה, שיהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לשכנע את עופר וינטר להתאחד עם אחת המפלגות. וינטר עצמו נחוש בדעתו לרוץ עד הסוף לבדו. אז המאמץ של נתניהו כרגע מתמקד בבן גביר וסמוטריץ'. גם במקרה הזה, צריך לומר, הסיכויים של נתניהו קלושים. בעיקר בשל התיעוב הגדול של בן גביר כלפי בצלאל סמוטריץ'. הוא מרגיש שסמוטריץ' בכל הקדנציה האחרונה התנשא עליו, לא הפסיק לעקוץ ולתקוף אותו. לכן, לטענתו, הוא לא רואה סיבה להתאחד איתו. בן גביר גם טוען שיש לו סקרים שמראים שאיחוד כזה יפגע ב"עוצמה יהודית".

נתניהו צפוי להמשיך לתקוף את בן גביר בימים הקרובים, אבל המשא ומתן צפוי להמשיך. סמוטריץ', פייגלין ואבי מעוז נמצאים גם במשא ומתן שצפוי להתקדם, והתקווה בגוש היא שעד סגירת הרשימות בעוד פחות משבועיים השלושה האלו יצליחו להתאחד כדי למנוע מצב שאחד מהם לא עובר את אחוז החסימה ומביא למצב של בזבוז מנדטים לימין.

אני חושד שהעימות בין נתניהו ובן גביר הוא משא ומתן פיקטיבי לחלוטין לאיחוד, ויש לו מטרות הפוכות. המטרה של בן גביר, שמתעב את סמוטריץ' תיעוב עמוק מאוד, כמעט כמו זה של סמוטריץ' לבן גביר, היא כל הזמן לטפטף מסרים כמו ש"הוא בעייתי", הוא "מבריח קולות", הוא "מבריח מנדטים". מהצד של נתניהו, המטרה היא לגבות את מלוא המחיר האלקטורלי מבן גביר, על זה שהוא התנהג בחוסר אחריות. הרי נתניהו לא יכול לתקוף את בן גביר על שום דבר אחר - הוא קיצוני? אז למה הוא היה אצלך בקואליציה ארבע שנים? אז המיתוג של נתניהו, ורואים את זה בשורת הודעות, זה להגיד - בן גביר לא אחראי.

ואחרי הקמפיין הזה, או יותר נכון עוד לפניו, יש לנתניהו את כאב הראש המהותי. אז פייגלין וסמוטריץ' בדרך לאיחוד, כמו שדיווחתי אתמול (שישי) ב-N12. יוצעו לו המקומות 2, 8, 10 ו-11 (כמו שאתם מבינים, האופטימיות שם גבוהה לגבי המשך הרשימה). פייגלין יהיה במקום ה-2, בבלוק טכני.

עכשיו נשארת שאלת עופר וינטר. כאן נראה שדרך הטיפול של נתניהו תהיה כזו: אחת, הוא רוצה לראות מה קורה בסקרים של סוף השבוע הקרוב, אז תהיה לו תמונת מצב. כרגע הסקרים די מתעתעים, בין לא לעבור את אחוז החסימה לבין שישה, שבעה, שמונה מנדטים. גוברת ההערכה שזה יתייצב לקראת סוף השבוע. כדאי לזכור שגם חמישה או שישה מנדטים זה רחוק מלהיות בטוח כל כך הרבה זמן לפני הבחירות, מי שלא מאמין שיתקשר לבנט.

ובכל זאת, אם וינטר נשאר במרוץ ולא מתאחד, אז בחלק השני, לקראת 27 באוקטובר, אם הוא יהיה חזק אז לא ייגעו בו, ואם הוא יהיה חלש - אז נתניהו ינסה להשמיד אותו סופית.

אני חושב שנתניהו כבר יודע שבן גביר לא מתכוון להתאחד עם סמוטריץ'. יש סקרי עומק שנידונו בין שניהם ושניהם שמראים שסמוטריץ' יש לו משקל שלילי. כלומר, הוא מוריד מנדטים כשהוא מתאחד עם בן גביר, ולא מוסיף. נתניהו מבין את זה.

המציאות של נתניהו עכשיו זה שבניגוד לכל הפעמים הקודמות שבהן הייתה לו משימה, כלומר לאחד בין שני גורמים בגוש, עכשיו החזיתות שלו מפוצלות. ישנם פייגלין, בן גביר, סמוטריץ' וכל מיני נוספים. המערכה שלו לאיחודים לא ממוקדת - והוא נמצא בבעיה.

כדאי לרגע להתמקד לא בעופר וינטר, אלא במצביעים שלו ולהבין מהיכן הם מגיעים. המצביעים של מפלגת בנט, גם לפני שהוא חבר ללפיד, היו כאלו שבמובהק לא באים מגוש נתניהו. לפחות חלק גדול מהם הגיע דווקא מהגוש השני. אצל עופר וינטר, אחרי שהציג את עצמו כפי שהציג את עצמו (הגירה מרצון, ימין, לא ילך עם איזנקוט, ממליץ על נתניהו) - אפשר להניח מהיכן יגיעו המצביעים שלו.

זו אליה וקוץ בה. אליה - כי סוף סוף מבחינת נתניהו יש מן כליא ברקים לאותם ימנים משרתים שמסתייגים מהממשלה אבל מסתייגים גם מהאלטרנטיבה. והקוץ - גוש נתניהו מונה את הליכוד, המפלגות החרדיות, בן גביר והדרדלה של סמוטריץ' שלפעמים עוברת את אחוז החסימה עם 5-4 מנדטים ולפעמים לא. אז עכשיו מצפים שיהיו לפחות שמונה מנדטים, שיגיעו יש מאין, שיעבירו גם את סמוטריץ' וגם את וינטר? בסוף העוגה היא אותה עוגה, של מצביעי גוש נתניהו.

עופר וינטר הקים את המפלגה שנפתלי בנט רצה להקים, בטרם נפלה עליו בשורת איזנקוט. דתיים, חילונים, אפילו ערבים. מפלגה שהיא ימנית אבל ליברלית. בנט אז הפך להיות סוג של יש עתיד, ואז גם חבר אליהם. לכן, אני חושב שחד-משמעית יש צורך בתדר הזה של ימין שאינו ליכוד. מתקופת הפריימריז ועד עכשיו מדברים על זה.

הסיפור המרכזי הוא עניין ההמלצה. צריך לזכור - המלצה היא אליבי, היא לא פתרון לשום דבר. מה שמעניין את נתניהו זה לא מי ימליץ עליו, אלא מי יישאר איתו אם הוא לא יצליח להקים ממשלה. ב-2021 נתניהו קיבל יותר ממליצים, אבל לא הצליח להקים ממשלה. בסבב השני של הממליצים בנט ברח לו ונוצרה ממשלת השינוי.

וינטר לא מתחייב עדיין להישאר עם נתניהו במדבר, גם אם לא יצליח להקים ממשלה. דרעי אמר השבוע שאם נתניהו לא יצליח להקים ממשלה, הם יחזרו להתייעצויות ולא בהכרח יסכימו ללכת איתו לעוד בחירות. לכן, זאת צריכה להיות השאלה האמיתית שמעסיקה את נתניהו - לא מי ימליץ, אלא מי יישאר איתו אם לא יצליח להרכיב.

טרופר והנדל אינם עוברים כרגע את אחוז החסימה, ארדן ואדלשטיין עדיין לא הצליחו להתרומם, וגנץ נמצא על 0.4%. גם חיבור בינו לבין ארדן, שיכפיל לכאורה את הכוח, עדיין לא מביא אותם מעל אחוז החסימה.

באשר לעופר וינטר, הוא נתפס כקצין וכמי שמגיע עם תנופה, ולכן מבחינתו אין היגיון לעצור את המהלך בשלב הזה. בסקר הנוכחי הוא מחזק את בנט, שמתחזק גם הוא, מחזק את איזנקוט ופוגע באופן משמעותי בסמוטריץ'.

באשר לש"ס, מדובר בחולשה שמתקבעת כבר זמן רב, וזה עוד לפני האפשרות שמפלגת "הציבור החרדי" תתמודד עד הסוף. אם היא אכן תרוץ, היא עלולה לייצר קושי נוסף. גדי איזנקוט, מנגד, פותח פער ומבסס את מעמדו כמועמד המוביל לראשות הממשלה.

יש גם היבט כספי-פוליטי משמעותי סביב מפלגתו של בני גנץ. יחידת מימון של חבר כנסת עומדת על 1.835 מיליון שקלים, ובתוספת מענק מפלגה מדובר במפלגה ששווה כ-15 מיליון שקלים. במובן הזה, גנץ הוא אולי "החתן העשיר ביותר בעיר": רבים היו רוצים את הנדוניה, אבל מעניין שכרגע אף אחד עדיין לא מצרף אותו אליו.

וינטר עובר בסקר את אחוז החסימה עם ארבעה מנדטים, אבל זה לא בהכרח נתון טוב עבורו משני טעמים. ראשית, מי שמתחיל באזור של ארבעה מנדטים עלול להישחק בהמשך, וזה כבר אזור מסוכן. שנית, כשבודקים מהיכן מגיעים הקולות של וינטר, רואים שהוא לא לוקח אותם מאיזנקוט, מליברמן או מגנץ. גם מחילי טרופר ומיועז הנדל הוא לא לוקח קולות.

מקורביו של וינטר טוענים שהוא מגדיל את גוש נתניהו, אבל הנתונים כרגע לא מראים שהוא לוקח קולות מהמחנה שמנגד. לכן, אחת המסקנות המרכזיות מהסקר היא שאנחנו בדרך למיזוגים ולפרישות. מי שלא יתמזג עם מפלגה אחרת יתקשה מאוד לעבור את אחוז החסימה.

בנתונים האלה, גם לארדן ולגנץ כמעט שאין ברירה אלא לבחון חיבור. כך גם לגבי טרופר והנדל. בשבועיים הקרובים, עד סגירת הרשימות, צפויות כמה הודעות פרישה וכמה הודעות על מיזוגים.

עופר וינטר לא משיק במקרה את מפלגתו שבועיים לפני סגירת הרשימות. העיתוי נועד לצמצם את התקופה שבה ניתן יהיה להפעיל עליו לחץ לפרוש, ובמקביל לנצל את אפקט ההשקה, שמעניק בדרך כלל יתרון מסוים לפחות בסקרים הראשונים.

וינטר בונה על כך שבשבועיים הקרובים יישאר מעל אחוז החסימה. אם זה יקרה, הלחץ סביב "בזבוז קולות" לא יופנה אליו אלא לבצלאל סמוטריץ', שלא עובר כרגע את אחוז החסימה. מבחינת וינטר, במצב כזה סמוטריץ' הוא זה שיצטרך למצוא שותף לחיבור.

אפשרות אחת שכבר נמצאת על השולחן היא חיבור מחודש עם איתמר בן גביר. השניים כבר רצו יחד בעבר, ולכן מבחינת וינטר אין סיבה שלא יעשו זאת שוב. בהקשר הזה חשוב להזכיר שסמוטריץ' עצמו אמר בשבוע שעבר, לפי פרסום ב"מקור ראשון", שמי שמתמודד כשהוא אינו עובר את אחוז החסימה נוהג ב"הרפתקנות מסוכנת" וב"סכנת נפשות ממש". לכן, הקמפיין שיופעל נגד וינטר עלול לחזור בסופו של דבר דווקא אל סמוטריץ'.

נתון נוסף שעולה מהסקר הוא שווינטר כמעט שאינו לוקח קולות ממה שמכונה "הגוש השלישי". כלומר, הבוחרים מבינים שהוא משתייך לגוש נתניהו.

השאלה הבאה היא מה יקרה בין גלעד ארדן לחילי טרופר. לכאורה השניים פונים לקהלים שונים, אבל ייתכן שיש ביניהם חפיפה מסוימת. אם אחד מהם יפרוש, השני עשוי ליהנות מכך ולהתקרב לאחוז החסימה או לעבור אותו.

כאן כבר נכנסים האינטרסים של שני הגושים. לגוש נתניהו עשוי להיות אינטרס שארדן יישאר במרוץ, כדי להקשות על טרופר לעבור את אחוז החסימה ולהצטרף לאיזנקוט. מנגד, לגוש איזנקוט יש אינטרס לעודד את טרופר להישאר, כדי שלארדן לא תיווצר מפלגה שתוכל לסייע לנתניהו.

לנתניהו הייתה התלבטות זמן רב בנושא הזה. לנתניהו, היסטורית, חוץ מהפעם האחרונה בשנת 2022 שהייתה מאוד נדירה, יש יכולת להגיע לשלטון כשיש לו עוד מפלגה אחת שמשלימה לו ל-61 והיא לא לגמרי מתחייבת אליו. קחו לדוגמה את משה כחלון ב-2015, וגם אביגדור ליברמן בזמנו. לכן, הנטייה הטבעית של נתניהו היא שכן תהיה מפלגה באמצע שתגיד "כן נתניהו" או לא פוסלים את נתניהו, אבל מפלגה כזאת לא קמה עד עכשיו. אחת הסיבות היא החשדנות העמוקה של נתניהו שבמקום שייקחו קולות מהצד השני ויבואו אליו אחרי הבחירות, הם ייקחו קולות מהצד שלו וילכו לצד השני אחרי הבחירות.

העניין השני מבחינת נתניהו בסיפור של וינטר הוא בצלאל סמוטריץ'. הם ציונות דתית והוא ציונות דתית, הם מדברים על ריבונות והוא מדבר על ריבונות, הם מדברים על כיבוש עזה וגם הוא מדבר על כיבוש עזה. אז בא סמוטריץ' לנתניהו ואומר לו: וינטר לא יביא קולות מהצד השני, וכל מה שהוא יעשה זה יוריד אותי השותף הנאמן שלך - מתחת לאחוז החסימה. זו הסיבה שנתניהו החליט ללכת על הראש של וינטר.

מה תוצאת הלוואי? וינטר החליט לצאת לדרך כשמרחק הבלימה שלו, כפי שאומרים בשיעורי נהיגה, הוא מאוד מאוד קצר. סגירת הרשימות היא בעוד שבועיים ויום. למה? בדיוק כדי להימנע מהלחצים הללו להתאחד. נתניהו מאמין שהשבועיים ויום האלו מספיקים כדי או להוריד את וינטר מהתמודדות, או לחתן אותו בעל כורחו עם סמוטריץ' או אולי גורמים אחרים. זו האסטרטגיה, ויש לו 15 ימים כדי ליישם אותה.

נתניהו עדיין יכול להשתמש לפחות בחלק מהשריונים במקומות ריאליים שנותרו לו בתוך הליכוד כדי לנסות ולפשר בין עופר וינטר, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. לפחות לגבי עופר וינטר, ממה שאני מכיר, הוא מתכוון לומר מחר בצורה ברורה שהוא הולך רק עם נתניהו ולא בשום ממשלה בראשות איווט ליברמן או גדי איזנקוט או בכל ממשלת מרכז-שמאל. רק ממשלה בראשות בנימין נתניהו. השאלה אם נתניהו באמת יצליח להשפיע עליו להתאחד עם סמוטריץ' ובן גביר. וינטר מבחינתו רוצה ברשימה רק מועמדים חדשים, כאלו שלא היו בפוליטיקה.

הסקר בשבוע הבא יהיה חשוב ביותר לוינטר, כדי להבין אחרי ההכרזה אם הוא עובר את אחוז החסימה. בסקרים אחרים הוא מקבל כבר 5 מנדטים. אם הוא ימשיך במגמה וישמור על תוצאה של 6-5 מנדטים, לנתניהו יהיה הרבה יותר קשה גם לאחד אותו וגם להוריד אותו.

עופר וינטר היה שמח הרבה יותר להיות כיום מפקד פיקוד הצפון/הדרום/המרכז מאשר פוליטיקאי. מפקדיו החליטו אחרת, רצף של רמטכ"לים: גדי איזנקוט, אביב כוכבי והרצי הלוי. כולם חשבו שמקומו לא צריך להיות בצבא מעבר לדרגת תת-אלוף, בניגוד למה שהוא רצה.

הקריירה שלו הייתה קרבית במיוחד, מאוד מרשימה, גם כלוחם וגם כמפקד. וגם, צריך להזכיר, הסתבכויות שתייגו אותו כחלק מהמחנה שעכשיו הוא מצטרף אליו. ישנו המפגש עם נפתלי בנט ללא אישור של מפקדיו, מינוי למזכיר צבאי על ידי איווט ליברמן כדי לקרוץ לימין, בנט מקורבו שגם לוקח אותו כמזכיר צבאי. עופר וינטר תמיד ידע לשחק את המשחק הפוליטי, ועדיין אני די בטוח שוינטר היה מעדיף להיות בצבא ולהמשיך את הקריירה. בשדה הפוליטי יש הרבה יותר לא-נודע עבורו מאשר בשדה הצבאי.

ראש הממשלה נתניהו יכול להיות די מרוצה מרוב התוצאה הסופית של הפריימריז בליכוד, שמשקפת במידה רבה את רשימת החיסול הפוליטית שלו ושל אנשיו. טלי גוטליב, שנתניהו חשש מאוד שתהיה בחמישייה הראשונה, מתייצבת בסוף בעשירייה השנייה. נתניהו לא רצה להדיח אותה מהרשימה, אלא לשנמך אותה - והצליח. הוא מסתכל על דוד ביטן, שנדחק גם הוא לעשירייה השלישית וכמובן ניר ברקת עם ניסיון הפוטש שלו, גם ניסיון החיסול הפוליטי הזה הצליח ואנחנו רואים את ניר ברקת נאבק על מקום ריאלי. לנתניהו יש אף את האופציה להדיח אותו לגמרי מהרשימה, אם הוא ישריין שם נציג של תקווה חדשה במסגרת ההסכם עם גדעון סער.

צריך להזכיר, זה אומנם ניצחון של נתניהו בפריימריז, אבל הוא מקווה מאוד מבחינתו שזה לא ינקום בו ביום שאחרי. הוא מקבל שלושה חברי כנסת ממורמרים שעשויים לחפש איך לסגור איתו חשבון ביום שאחרי הבחירות. נתניהו גם סופג מכה לא קלה מבחינתו, כשקרן אטיאס המקורבת לדוד ביטן מנצחת את אסנת זוהר בקרב על האישה החדשה בליכוד.

אלי כהן נבחר במקום הראשון ומצליח לעקוף את כולם. איך זה קורה? זו לא רק עבודה לקראת הפריימריז, זו עבודה של שלוש השנים האחרונות. אני חושב שאין אירוע של חבר מרכז ליכוד או נכד של חבר מרכז ליכוד שאלי כהן לא הופיע בו. בסוף מדובר בעבודה שצריך לעשות ביום-יום, ולהשקיע בה. כנראה שהאחרים בליכוד לא הצליחו לעשות את אותה עבודה בצורה נכונה מול המתפקדים.

לגבי השריונים שנותרו לנתניהו: לנתניהו נותרו שלושה שריונים במקומות ריאליים, הוא מנסה להביא שמות מוכרים ומקובלים בקרב הציבור הימני כדי לנסות להחזיר את אותם מנדטים שהוא מאבד בסקרים מול כוחו הנוכחי בכנסת. אבל, צריך לשים לב, בעיקר בעקבות הסקר אתמול, סביר שנתניהו ינסה בכל כוחו לאחד בין בצלאל סמוטריץ' לעופר וינטר, וייתכן להשתמש בשריונים ברשימתו כדי לשכנע אותם.

אז נתניהו, אומרים, חייך הבוקר (שלישי) חיוך גדול. הרשימה הייתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה מבחינתו.

היו לנתניהו שתי בעיות: בעיה ראשונה, לפני הבחירות, מועמדים שמבריחים קולות. אגב, כמה רעש עשו לנו על טלי גוטליב. מי יחזיר לנו את כל נזקי השמיעה? לא אישה ראשונה, לא חמישייה ראשונה, לא עשירייה ראשונה - מקום 19 ברשימה הסופית. הדבר השני, אלו אנשים שעשויים לעשות לו פוטש אחרי הבחירות אם התוצאות באמת יהיו די עגומות כמו שהסקרים מראים עכשיו, שם קוד: ניר ברקת. ברקת כעת במקום הריאלי האחרון, מקום 24, אבל לנתניהו יש איזה טריק בתקנון שיכול להדוף אותו אל המקום ה-32 הלא-ריאלי ופשוט לזרוק אותו מהכנסת. תסמכו על נתניהו שיעשה את זה.

חוץ מזה, כשמסתכלים כנראה מי נפלט מהכנסת - חנוך מילביצקי עם החשדות האפלים נגדו על אונס, ומאי גולן, וששון גואטה שבגללו כולנו משלמים יותר על מוצרי חלב. כשרואים את כל הדברים הללו מבינים למה נתניהו התעקש כל כך על שריונים.

רשימת הליכוד אומנם לא תעבור ניתוח פלסטי כולל, אבל כן תעבור מתיחת פנים.

אז איך אפשר לסכם את הפריירמריז בליכוד? אלי כהן התברג במקום הראשון בזכות עבודת שטח מטורפת. אוחנה ולוין, שמזוהים עם המאבק במערכת המשפט, ישר אחריו.

• הפריימריז בליכוד: התוצאות, המנצחים והמאוכזבים

אופיר כץ, שכיהן כיו"ר הקואליציה, נותן את הזינוק הדרמטי ביותר למקום החמישי בפריימריז עם לא מעט חוקים חברתיים. גוטליב רק במקום ה-12 - פחות ממה שרצתה, אבל שרדה וכנראה תהיה בכנסת הבאה. אלמוג כהן הוא המתמודד החדש היחיד שהצליח להיכנס לרשימה הארצית, ועוד לעשירייה.

מבחינה אידיאולוגית או סגנונית, אין באמת הבדלים גדולים אל מול הפעם הקודמת. מבחינת נאמנות, לנתניהו נותרו כמה כיסי עצמאות ברשימה כמו דוד ביטן. למפקד החרדי יש כמה הצלחות נאות כמו ביסמוט וביטן, אבל מילביצקי בחוץ.

גילה גמליאל נדחקה, ברקת במקום ה-16 וייתכן מאוד שיידחק לעשירייה הרביעית אם נתניהו ישתמש בסמכות לקבוע את מיקומי אנשי "תקווה חדשה". אפי נוה זכה במשבצת של מחוז החוף - לא מקום ריאלי, אבל בהחלט אירוע שמלמד משהו על המפלגה והלך הרוח בה.

בשורה התחתונה - אין הרבה חדש תחת השמש בליכוד.

ניר ברקת יסיים כנראה במקום ה-24, המקום הריאלי האחרון למועמד ברשימה הארצית. אבל - לנתניהו יש היסטוריה ארוכה של טיפול במועמדים בעייתיים לשיטתו במקום הריאלי האחרון. ב-2009 הוא המציא פרשנות כדי לדחוק משם את משה פייגלין. כעת, למשל, הוא יכול לשריין במקום הזה את איש תקווה חדשה מישל בוסקילה, וכך להעיף את ברקת למקום ה-32.

זו לא חוקת ארצות הברית, זה תקנון הפריימריז.