נתניהו הוא הסיפור האמיתי שמאחורי המאבק על תקציב הביטחון

הצורך בתוספת תקציב למערכת הביטחון מוצג הרבה פעמים כמאבק בין משרד האוצר למשרד הביטחון. אבל האמת היא שמדובר בסיפור על היעדרו של מבוגר אחראי. מאז חודש ינואר 2025, כשוועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון הגישה את המלצותיה לראש הממשלה, לא התקבלה אף החלטה על בניין הכוח של צה"ל. הצרכים ידועים, אבל במקום סדר עדיפויות ברור - התקבלו רק החלטות טלאי על טלאי. זה מה שמוביל בסופו של דבר למצב הקשה בשטח, שעליו במערכת הביטחון מרימים דגל אדום.

ועדת נגל עצמה המליצה על תוספת מתונה יחסית: כ-130 מיליארד שקל על פני עשור, בעיקר לטובת מעבר מתפיסת הגנה לתפיסת מניעה. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט בעצמו, כפי שדווח ב-N12, על תוספת גדולה בהרבה - 350 מיליארד שקל לעשור הקרוב. בקיץ הוא כבר העלה את הדרישה ל-400 מיליארד שקל, בלי שנמצא מקור תקציבי אפילו לסכום המקורי.

התוצאה היא בדיוק התבנית שהתיאור מדבר עליה: דיונים שמתבטלים ברגע האחרון, החלטות שמתקבלות בלי הסכמה בין המשרדים, ותקציב שממשיך לתפוח. תקציב הביטחון שאושר לשנת 2026 עמד על 112 מיליארד שקל. תוך חודשים הוא כבר טיפס ל-183 מיליארד שקל, אחרי תוספת שנתניהו קבע לבדו.

מדובר בכסף גדול, כי מדובר במלחמה גדולה שעדיין פתוחה בכל החזיתות. לפי הערכת בנק ישראל, העלות הכוללת של המלחמה בשנים 2026-2023 הגיעה לכ-350 מיליארד שקל, כ-35 אלף שקל לכל אזרח. כשמוסיפים לכך את ההשתמטות של חרדים משירות, המחיר גדל עוד יותר. גיוס גדוד חרדי סדיר אחד חוסך גיוס של כעשרה גדודי מילואים בשנה. רק על דמי מילואים משלמים בתקציב הנוכחי 20 מיליארד שקל, וזה נתון שעדיין לא סופי.

תקציב הביטחון כבר גדול על תקציב המדינה. צריך לקבל כאן החלטות קשות, גם ביטחוניות וגם תקציביות. השאלה שנשארת פתוחה: איפה המבוגר האחראי?