משחק האשמות מושלם: בג"ץ פתר לקואליציה את התסבוכת

יאיר שרקי

ההחלטה של בג"ץ להקפיא את החוק לביטול המעצרים לעריקים חרדים הן בעיקר חדשות צפויות. אף אחד לא נכנס להלם כשראה את צו הביניים של בג"ץ. בקואליציה ידעו שהחוק הזה אינו שוויוני, ידעו שבהליך החקיקה שלו היו הרבה פגמים, שמעו את הייעוץ המשפטי של הכנסת מתבטא נגדו. לכן, זה טבעי שבג"ץ כבר ביום הראשון אומר שהחוק הזה לא נכנס לספר החוקים עד שכל הנושא לא יפורק לגורמים ואולי ייקבע שהחוק אינו חוקתי.

ובכל זאת, מבחינת הפוליטיקאים החרדים היה שווה ללכת למהלך הזה. השאלה המרכזית מול הציבור שלהם היא מי אשם במעצרים. בהתחלה, נבחרי הציבור החרדים היו אשמים. ארבע שנים הם היו בקואליציה ולא הצליחו למצוא הסדר של מעמדם של בני הישיבות. הציבור מאוד כעס עליהם על כך, אז הם באו לנתניהו ואמרו דבר פשוט: אנחנו דורשים את החוק הזה. בעצם, הם גלגלו אליו את האשמה. כעת זה לא בגלל שהפוליטיקאים החרדים לא דואגים לבחורי הישיבות, אלא זה נתניהו שלא נותן. עכשיו גם נתניהו נתן, אז בג"ץ הופך להיות האשם ולכולם יותר נוח.

בפועל, החוק הזה לא יעצור את מעצרו של אף עריק. אבל כעת הפוליטיקאים החרדים מסוגלים להגיע לבוחר ולהגיד להם: עשינו כל שביכולתנו - לפחות תצביעו לנו.

לגבי נתניהו, אני לא חושב שיש בישראל פורמליסט אחד שבגלל שנתניהו לא הרים את ידו בעד החוק, אז הוא פחות כועס עליו או פחות מטיל עליו את האחריות. בהקשר הזה, הכעס והפגיעה האלקטורלית כבר מגולמת באישור החוק. אני חושב שההיעדרות שלו מהמליאה בהצבעה קשורה למה שהאופוזיציה עשתה לו והקריאות שנשמעו, מן אובדן שליטה וניהול לא טוב של מי שהחליפה את יו"ר הכנסת בניהול הישיבה. לכן הוא יצא מהחדר, ראה שיש רוב ונתן לח"כים מהליכוד לעשות בשבילו את העבודה. אני לא חושב שבמהלך הזה הוא מציל משהו מהפגיעה האלקטורלית.

ירון אברהם

קראתי את צו הביניים לחוק שהוציא שופט העליון עופר גרוסקופף, שבו הוא גם אומר שבצוות מורחב של בג"ץ כמובן יידונו העתירות. רואים גם מה הנימוקים - השופט גרוסקופף כותב שהחקיקה הזאת לא הולמת את הפסיקה שניתנה בבג"ץ בכל מה שקשור לגיוס בני ישיבות וחרדים. הוא כותב שזה ברור לחלוטין שפטור ממעצרים לאוכלוסייה אחת על פני אוכלוסייה אחרת זה לא שוויוני, וגם כותב שהעתירות בעלות טיעונים כבדי משקל. במילים אחרות, וזה כן יוצא דופן באופן יחסי, אומר בג"ץ באופן ברור לעותרים שהעתירה שלהם כנראה תתקבל.

לגבי נתניהו, אני מציע לשים לב שנתניהו לא היה ברגע ההצבעה בגלל "שיחה מדינית חשובה". אני חושב שזה לא מקרי. נתניהו גם גיבש את הבלוק, גם הראה לחרדים דמי רצינות, והיה מוכן לקבל את הפגיעה האלקטורלית בגלל החוקים הללו, ויש פגיעה כזאת. הגוש זה הדבר הכי חשוב מבחינתו, ומי כמו נתניהו יודע. בסוף, הוא לא היה שם כדי להצביע. הוא יוכל להגיד שידו לא הייתה מעורבת, לפחות בראייתו, באישור החוק. אבל לכולנו ברור שאם הוא לא היה רוצה, ההצעה הזאת לא הייתה עוברת במליאה. במבחן הגוגל החשוב מבחינתו, בעוד כמה חודשים - אף אחד לא יוכל להגיד שנתניהו הצביע בעד. לנתניהו זה חשוב.

בג"ץ מוציא לממשלה את הערמונים מן האש, אבל יש עוד עובדה שחייבים לשים לב אליה: הליכוד, שר המשפטים, קרעי, אמסלם, אף אחד לא הוציא הודעה נגד בג"ץ. האם גם הם מבינים שבג"ץ פותר להם פה את הבעיה? אני חושב שכן.