ההיגיון שמנחה את נתניהו - וצריך להדאיג את גוש השינוי כבר עכשיו

ביום שבת עשו ראשי מפלגות השינוי את מה שרבים כל כך ציפו מהם לעשות והן התיישבו יחד, קיבלו אחריות והתחייבו לפעול כמי שמתכוונים להקים את הממשלה הבאה. אחרי כל המריבות, העקיצות והמאבקים על ראשות הגוש, המפגש וההסכמות שנחתמו בו הם בשורה חשובה. מגיעה להם מילה טובה, בלי הסתייגות ובלי חצי חיוך. הציבור שמייחל לשינוי זקוק לתקווה ולידיעה שמי שמבקשים את אמונו מסוגלים לעבוד יחד.

את המאמר הזה התחלתי לכתוב לפני שהתכנסו. כשקראתי את ההסכמות, מצאתי בהן חלק מהדברים שדרשתי כאן כמעט באותן מילים ושמחתי. הצלחת ההסכם חשובה הרבה יותר מכל ביקורת שכתבתי.

בחודש פברואר האחרון פרסמתי ב-N12 מאמר שכותרתו "התרגיל הישן של נתניהו ואיך אנחנו שוב משתפים איתו פעולה". קיוויתי שהפעם מפלגות השינוי יזהו את המלכודת. חלפו חודשים, והחשש שלי הולך וקורם עור וגידים. נתניהו מנהל מערכה על הרכבת הממשלה הבאה, ועד יום שבת יריביו הקדישו יותר מדי מזמנם לשאלה מי מהם יעמוד בראש הגוש.

להערכתי ולהערכת רבים, נתניהו הבין כבר לפני למעלה משנה שהקואליציה הנוכחית שלו לא תצליח להגיע ל-61 מנדטים, ולכן הוא פועל לפי היגיון אחר: אם אני לא אוכל להקים ממשלה - אדאג שגם אתם לא תוכלו. אין לו צורך לנצח בכל ויכוח; די לו בכך שגוש השינוי יגיע לקו הסיום בלי יכולת להרכיב ממשלה.

מול התוכנית הזאת, ההתחייבות להרחיב את ציבור המצביעים, להפסיק את ההתקפות ההדדיות ולהיערך יחד להרכבת ממשלה היא צעד חשוב. ההחלטה להקים בתוך 48 שעות קבוצות עבודה משותפות נותנת להסכם גם תוכן מעשי.

ואולם, המבחן האמיתי יגיע כשהאיפוק יהיה קשה. כשמראיין יציע לכם הזדמנות לעקוץ, כשסקר יראה שמפלגה סמוכה התחזקה על חשבונכם, כשמישהו במחנה יאמר דבר שיקומם אתכם. דווקא אז תצטרכו לנשוך שפתיים, לוותר על המשפט השנון, על העלבון שיביא כותרת ועל התענוג הקטן שבתקיפת מי שאמור לשבת לצדכם בממשלה הבאה. אני מכיר היטב את הפיתוי הזה. הוא נותן סיפוק לרגע וגובה מחיר מכולנו.

האחריות הזאת צריכה לחייב גם את חברי הכנסת, היועצים, הדוברים ואנשי הקמפיינים שלכם. חתימה של ראש מפלגה לא תועיל אם למוחרת אנשיו ימשיכו לעשות בשמו את מה שהתחייב להפסיק. ביכולת להבליג ולהמשיך לעבוד יחד אחרי מחלוקת תיבנה האמינות של ההסכם.

נתניהו מצידו ימשיך לנסות להסיט את סדר היום. הוא יאמר דבר אחד על מערכת המשפט, דבר שני על הביטחון ודבר שלישי על שותפיו. כל אמירה תזמין עוד ריאיון נזעם ועוד מריבה ברשתות. אסור לתת לו לבחור עבורכם על מה יתקיימו הבחירות.

הנושאים שנתניהו בורח מהם

יש שלושה נושאים שעליהם הבחירות האלה חייבות להתקיים: טבח 7 באוקטובר והאחריות למחדל; פרשת קטארגייט והצורך בבירור מלא שלה; וחוקי ההשתמטות בזמן מלחמה. ההסכמה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ועל השוויון בנטל חשובה מאוד. עכשיו צריך להעמיד אותם במרכז המערכה, ולצידם את הדרישה לבירור קטארגייט.

הפרסומים האחרונים בארץ ובעולם מחדדים את החובה להקים ועדת חקירה ממלכתית. לפי תחקיר "הארץ" והדיווחים על תחקיר "ניו יורק טיימס" ובעיתונים אחרים, נתניהו קיבל לפני הטבח אזהרה מנשיא איחוד האמירויות על כוונות חמאס, ולא העביר אותה לראשי מערכת הביטחון. נתניהו מכחיש, אבל אם הפרסומים נכונים, עולה אפשרות חמורה כי מי שטוען שהסתירו ממנו מידע, החזיק בעצמו באזהרה שלא הועברה למערכת הביטחון. בעיניי, החשש מבירור כזה מסביר את הפחד של נתניהו מוועדת חקירה ממלכתית. ועדה עצמאית תצטרך לברר מה ידע, מתי ידע ומה עשה בעקבותיו, ולבחון גם את מלוא אחריותה של מערכת הביטחון. איש אינו פטור מבדיקה, וראש הממשלה בוודאי אינו יכול לבחור לעצמו את השאלות ואת החוקרים.

אחרי שנים שבהן משפחות קברו את יקיריהן, חיילים נשחקו והציבור שילם מחיר כבד, אי אפשר לתת לאחריות להיעלם מתחת לערמת ספינים. מי שמבקש מאנשים להמשיך לשאת בנטל חייב להסביר מי נושא בו ומי פטור ממנו.

זה אינו קרב בין ימין לשמאל, וגם לא בין "ביביסטים" ל"קפלניסטים". לשם נתניהו תמיד ירצה לגרור אותנו, כי שם הוא יכול להפוך כל דרישה לאחריות למתקפה על הימין וכל ביקורת על כישלונו למלחמה במצביעיו. אסור לתת לו להסתתר מאחוריהם. הימין אינו עומד כאן למשפט; ההנהגה עומדת למבחן האחריות. אלה שאלות שכל אזרח חייב לשאול, בלי קשר לפתק שיניח בקלפי.

העלאת אחוזי ההצבעה, שעליה התחייבתם, היא משימה חשובה. לצידה נדרשת היכולת להגיע לאנשים שבמשך שנים הצביעו לימין וצריכים להשתכנע הפעם לבחור אחרת. בשביל רבים מהם זו חציית רוביקון פוליטית, משפחתית ולעיתים גם רגשית. כמעט כמו לבקש מאוהד מכבי תל אביב להתחיל לעודד את הפועל או להפך. הם לא יעשו זאת מפני שמועמד אחד העליב מועמד אחר במחנה השינוי. עליכם לתת להם סיבה כבדה מספיק ובעיקר לומר להם בכבוד ובבהירות שאפשר להישאר אנשי ימין ובכל זאת להחליט שהממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה.

כל מפלגה צריכה להציג את דרכה, את אנשיה ואת יכולתה למשול. העברת מצביע מבנט לאיזנקוט, או מאיזנקוט לליברמן, אינה מקרבת את הגוש אפילו בסנטימטר ל-61. ההסכם בגוש השינוי צריך לשחרר אתכם מהעיסוק זה בזה ולשלוח אתכם אל הציבור שעוד לא השתכנע.

מלכודת האחדות והחנינה

ועדיין, נותרה השאלה הקשה: מה יקרה אם גם אחרי כל המאמץ לא יהיו לגוש השינוי 61 מנדטים? במסמך אין התחייבות מפורשת שלא להצטרף לממשלה בראשות נתניהו ובעיניי, גם את הפתח הזה צריך לסגור.

רשמו לפניכם את התסריט שממנו אני חושש. אף צד אינו מצליח להקים ממשלה, ומתחילים לדבר על "אחדות", על "אתחול" ועל "ריפוי החברה הישראלית". הנשיא יצחק הרצוג, כך אני חושש, יעוט על ההזדמנות להציג חנינה לנתניהו כמעשה היסטורי של הצלת המדינה וסיום המאבק בין ימין לשמאל. שותפיו של נתניהו יבטיחו שהפעם הכול יהיה אחרת. תונח על השולחן רוטציה, חצי ראשון נתניהו, חצי שני למפלגה שזכתה ברוב המנדטים ובהמשך, אחרי החנינה, נתניהו גם יוכל להיות מועמד לנשיאות המדינה.

אני מתאר חשש, ולא עסקה שידוע לי שסוכמה. זה נשמע מופרך, אך חכו לרגע שבו יגישו לכם אותו עטוף בדגל ישראל, בשם האחריות הלאומית, ומי שיסרב יואשם בהפקרת המדינה לעוד מערכת בחירות ולהמשך הכאוס והשנאה. כך עלולה הדרישה להחלפת השלטון להסתיים בהכשר מחודש להמשך שלטונו.

כדי למנוע זאת, על ראשי מפלגות השינוי להסכים כבר עכשיו על דרך הפעולה. גם אם לצערי לא יגיעו ל-61 מנדטים, מוטלת עליהם החובה לפעול להקמת ממשלה. תחילה עליהם לפנות לליכוד ולהציע ממשלת אחדות, ממשלת ריפוי, ללא בנימין נתניהו ועם התחייבות להקמה לאלתר של ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט. אם המהלך לא יצליח, עליהם לפעול להקמת ממשלה בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות. בראש הממשלה יעמוד מי ממנהיגי מפלגות השינוי שמפלגתו תקבל את מרב המנדטים.

בתרחיש הזה יש לגבש רוב להחלפת יושב ראש הכנסת, להקמת ועדה מסדרת ולהקמת קואליציה וממשלה לשלושה חודשים. בזמן הזה תוקם ועדת החקירה לחקר אירועי 7 באוקטובר, ובכלל זה השאלה אם נתניהו הוזהר מפני המתקפה ולא העביר את האזהרה. הממשלה תקבע לוח זמנים לבחירות חדשות ותתחיל ביישום תוכניות עבודה להשבת הביטחון האישי ולמאבק באלימות ובפשיעה בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט, ולגיוס חרדים לצבא באופן סדור, מעשי והגיוני. על המשימות האלה צריך להסכים לפני הבחירות, כדי שתוצאות קשות לא יהפכו לעילה להתפרקות.

ביום שבת נתנו בגוש השינוי סיבה להאמין שאתם מסוגלים לפעול יחד. עליהם לשמור על ההישג הזה, לעמוד בפיתוי לתקוף ולעקוץ, גם כשהם בטוחים שהם צודקים. עליהם לדבר עם האנשים שעדיין לא חצו את הקו, להבטיח תשובות, ולהתחייב לתת אותן גם כשהתוצאות יהיו קשות וכשהלחצים יגברו.

אם הם יחזרו למריבות ויאפשרו להבטחת השינוי להסתיים בהצלתו של נתניהו, הוא יישאר בשלטון ויקבל הכשר לרסק עד תום את המבנה המפואר שהוקם כאן בדם, יזע ודמעות. זה האסון שעלול להתרגש עלינו, ועליכם מוטלת האחריות למנוע אותו. זה לא קרב בין שמאל לימין. זה מאבק על ההווה והעתיד של כולנו בארץ הזאת - לא פחות ולא יותר.