לא זיכוי ולא קריסה: מה באמת עובר בראש של השופטים במשפט נתניהו

המלצת הרכב השופטים לתביעה לשקול מחדש את המשך ניהול אישום השוחד בתיקו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עוררה שיח ציבורי סוער. בתוך שעות ספורות התמלאו אולפני הטלוויזיה, העיתונים והרשתות החברתיות בפרשנויות נחרצות – חלקן מבוססות, אך רבות מהן נשענו על אי-הבנה של סדרי הדין הפליליים ושל תפקידיהם השונים של בית המשפט, התביעה וההגנה. דווקא משום שמדובר במשפט בעל חשיבות ציבורית חסרת תקדים, חשוב להסביר לציבור מה באמת קרה באולם בית המשפט, מה משמעות ההמלצה, מה אין משמעותה, ומהן האפשרויות המשפטיות העומדות בפני הצדדים מכאן ואילך.

• "דרמטי מאוד": השופטים לא ירשיעו את נתניהו בשוחד?

ראשית יש להבהיר: בית המשפט לא זיכה את הנאשם מאישום השוחד, הוא גם לא קבע כי אישום השוחד קרס. ההרכב הביע התרשמות ביניים, לאחר שמיעת מרבית ראיות התביעה ועדות מר נתניהו, בעיקר לאחר חקירתו הנגדית בעלת החשיבות המרבית, כי קיימים קשיים ממשיים בהוכחת אישום השוחד, והציע לתביעה לשקול מחדש את עמדתה. זו איננה החלטה מחייבת אלא המלצה מקצועית חריגה, המעידה כי לדעת ההרכב קיימים סימני שאלה המחייבים מחשבה נוספת. דווקא משום שהמלצה כזו נדירה, אין מקום לזלזל בה. אולם, באותה מידה, אין לייחס לה משמעות שאין לה.

מיד לאחר פרסום הדברים, נשמעו פרשנים שטענו כי אם השופטים כבר סבורים שאישום השוחד בעייתי, עליהם לזכות את נתניהו כבר עתה. זו טעות משפטית מובהקת. המשפט הפלילי בישראל אינו מאפשר לבית המשפט לזכות נאשם בכל שלב שבו הוא מתרשם מקושי ראייתי. החוק קובע למעשה שתי תחנות בלבד שבהן ניתן להביא לסיום מוקדם של האישום מטעמים ראייתיים. הראשונה היא בתום פרשת התביעה, במסגרת טענת "אין להשיב לאשמה". אם בית המשפט מקבל טענה זו, הוא מזכה את הנאשם כבר באותו שלב. במקרה זה טענה כזו לא נטענה, וההליך התקדם לשלב פרשת ההגנה. משעה שהחל שלב זה, שוב אין לבית המשפט סמכות לזכות את הנאשם באופן חלקי או מוקדם מיוזמתו. מכאן ואילך עליו להמתין עד לסיום שמיעת כלל הראיות, שמיעת הסיכומים ומתן הכרעת הדין. החריג היחיד הוא אם שני הצדדים מגיעים להסכמה דיונית כלשהי, כגון תיקון כתב האישום או מחיקת אישום.

פרשנים אחרים הציעו כי אם בית המשפט סבור שאישום השוחד אינו מבוסס, עליו פשוט להורות לתביעה למחוק אותו. גם זו טעות. לבית המשפט אין סמכות לכפות על התביעה לחזור בה מאישום; ניהול כתב האישום הוא בסמכותה של התביעה בלבד. בית המשפט רשאי להמליץ, רשאי להעיר, ורשאי אף למתוח ביקורת – אך הוא אינו רשאי לנהל את שיקול דעתה של התביעה במקומה. דווקא שמירה על גבולות הסמכות היא אחת מאבני היסוד של ההליך הפלילי התקין.

ומה נכון שתעשה התביעה? העובדה שאין חובה לקבל את ההמלצה אינה אומרת שניתן להתעלם ממנה. כאשר שלושה שופטים, לאחר שמיעת עשרות רבות של ישיבות וראיות, מביעים קושי ממשי באישום מרכזי - מדובר באירוע מקצועי המחייב בחינה מחודשת. לכן, נכון שהפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה יקיימו בחינה עצמאית, מעמיקה, מקצועית ועניינית של מכלול הראיות הנוגעות לאישום השוחד בלבד. לא כדי לרצות את בית המשפט, ולא כדי להימנע מביקורת ציבורית, אלא משום שזו חובתה של תביעה ממלכתית, שכל תפקידה הוא לחתור לגילוי האמת ולעשיית צדק.

ומדוע נכון לקבל החלטה דווקא עכשיו? כיוון שההליך הגיע לצומת משמעותי. טרם נשמעו עדים נוספים מטעם ההגנה, טרם העידו הנאשמים האחרים, וטרם נשמעו מרבית עדי ההגנה. אם אישום השוחד יישאר על כנו, כל פרשת ההגנה תיבנה גם סביבו. אם יתברר מאוחר יותר כי האישום נזנח, ייתכן שחלק ניכר מן ההליך התנהל לשווא. לעומת זאת, אם לאחר בחינה מקצועית תחליט התביעה שיש בידיה בסיס מוצק להמשך ניהול האישום, עליה להמשיך בו בלב שלם, לאחר שהפעילה מחדש את שיקול דעתה.

גם מבחינת ההגנה - אין מקום לאופוריה. יש מי שסבורים כי ההמלצה מהווה כמעט סוף פסוק מבחינת הנאשם, אך זו מסקנה מוקדמת. אין ספק שהמלצת בית המשפט היא התפתחות חיובית מבחינת ההגנה, ואולם כל סנגור אחראי יסביר ללקוחו כי הדרך להכרעה הסופית עדיין ארוכה. ראשית, אישום השוחד עדיין קיים. שנית, יתר האישומים נותרו בעינם. שלישית, גם אם יוסר אישום השוחד, עדיין עשויות להיות לעבירות המרמה והפרת האמונים השלכות פליליות משמעותיות, לרבות אפשרות להטלת עונשי מאסר, בהתאם לנסיבות המקרה ולהלכה הפסוקה. כלומר, הסיכון המשפטי אומנם עשוי לקטון - אך הוא בוודאי לא נעלם.

אולי הטעות הנפוצה ביותר בשיח הציבורי היא ההנחה שאם השופטים המליצו לתביעה לשקול את אישום השוחד, פירוש הדבר שהם כבר גיבשו את הכרעת הדין. זו אינה דרך החשיבה השיפוטית. שופטים מקצועיים בוחנים כל שלב בהתאם לחומר המצוי בפניהם באותה עת. הם עדיין לא שמעו את כלל עדי ההגנה, הם עדיין לא שמעו את הנאשמים כולם, והם עדיין לא שמעו את הסיכומים. הם עדיין לא דנו באופן מלא במשקל הראיות כולן, והם בוודאי טרם הכריעו במשקלן של טענות ההגנה מן הצדק, לרבות הטענות שעלו במהלך המשפט באשר לאופן ניהול החקירה, להתנהלות רשויות האכיפה ולנסיבות נוספות שנחשפו במהלך שמיעת הראיות. כל אלה יצטרכו להשתלב בסופו של דבר לתמונה אחת כוללת. כך בדיוק נבנית הכרעת דין: לא באמצעות כותרות, אלא באמצעות מכלול.

ומה באשר לפרשנים הטוענים כי ממילא ניתן יהיה להטיל מאסר בגין מרמה והפרת אמונים? אכן, קיימים תקדימים שבהם הורשעו נאשמים בעבירות מרמה והפרת אמונים ונגזרו עליהם עונשי מאסר. אולם, אין זו יכולה להיות אבן הבוחן לשאלה אם יש למחוק את אישום השוחד. כל אישום חייב לעמוד בזכות עצמו. השאלה איננה איזה עונש ניתן יהיה להטיל בסופו של דבר; השאלה היא אם כל אחד מן האישומים בנפרד עומד ברף ההוכחה הפלילי הנדרש מעבר לכל ספק סביר. זו צריכה להיות נקודת המוצא היחידה.

לסיכום, המלצת בית המשפט אינה ניצחון של ההגנה ואינה כישלון של התביעה, והיא גם אינה מבשרת את תוצאת המשפט. מדובר באיתות מקצועי חשוב, המחייב את התביעה לבחון מחדש את דרכה, אך אינו מחייב אותה לשנותה. במקביל, היא מחייבת גם את הציבור להיזהר מפני מסקנות נמהרות. ההליך הפלילי טרם הסתיים, הראיות טרם מוצו, טענות ההגנה טרם נשמעו במלואן, והכרעת הדין תינתן רק לאחר שכל חלקי הפסיפס יונחו בפני בית המשפט. זהו כוחו של ההליך הפלילי, ולעיתים גם חולשתו בעיני הציבור: הוא מחייב סבלנות, איפוק ונכונות להכריע רק לאחר שהתמונה כולה התבררה. דווקא בתיק כה רגיש ומטלטל, מוטב לכולנו להניח בצד את הסיסמאות, ולהעניק להליך המשפטי את מה שהוא דורש מאז ומתמיד - זמן, מקצועיות, שיקול דעת, וכיבוד גבולות הסמכות של כל אחד מן הגורמים המעורבים.

>>> צבי סגל הוא שופט וסגן נשיא (בדימוס) בבית משפט מחוזי ירושלים, שימש כאב"ד הרכב פשעים חמורים וערעורים פליליים במשך כ-15 שנים