במרוץ להחלשת היועמ"שית ייפגעו כנזק אגבי גם צה"ל והמשרתים בו

במרוץ החפוז של הקואליציה להשלים את תהליך החקיקה של החלשת היועמ"ש לממשלה עוד טרם הבחירות, אחת הסוגיות שזכתה להתעלמות היא השפעת החקיקה על מערכת המשפט הצבאית, על צה"ל ועל המשרתים בו. אנחנו מבקשים להתריע כי ההשפעה הזאת עלולה להיות שלילית ומרחיקת לכת, וההתעלמות ממנה מעוררת קשיים חמורים הן מבחינת תהליך החקיקה והן מבחינת מהות הדברים.

הפצ"ר, שמתפקד כיועמ"ש הצבא וכמי שאמון על אכיפת הדין ועומד בראש התביעה הצבאית, נהנה ככלל מעצמאות בכל הקשור להחלטות מקצועיות בתוך צה"ל. עם זאת, בהיותו חלק מן השירות המשפטי הציבורי בראשו עומד היועמ"ש לממשלה, בנסיבות מסוימות רשאי היועמ"ש להתערב בחוות דעתו ובהחלטותיו. מדובר בעיקר במקרים שבהם ההשלכות חורגות מעבר לתחומי המסגרת הצבאית: למשל, קביעת מדיניות ביחס לשאיבת זרע מגופתו של חלל צה"ל, או החלטות ביחס למדיניות הפעלת כוח צבאית שעלולות להיות להן השלכות בין-לאומיות נגד ישראל בטענה שמדובר בהפרה של דיני הלחימה.

ההסדרים הקיימים ביחס לממשק בין היועמ"ש לממשלה לבין הפצ"ר, שנקבעו לפני עשרות שנים בפסיקת בית-המשפט העליון ועוגנו בהנחיות של היועמ"ש לממשלה, נועדו להגן על אינטרסים חשובים. למשל, זכויותיה של משפחה שכולה שיקירה נהרג בתאונה קטלנית אגב שירותו הצבאי, אשר נקבע כי רשאית לערער בפני היועמ"ש על החלטות הפצ"ר בתחום האכיפה, או הגנה על המפקדים והחיילים מפני סיכונים משפטיים בחו"ל, בדרך של קביעת בקרה אזרחית מקצועית על המערכת המשפטית הצבאית.

ההחלשה של היועמ"ש לממשלה שמקדמת הקואליציה, בין היתר בסמכות שתינתן לממשלה לפעול גם בניגוד לייעוץ המשפטי ובסמכות לאשר ייצוג חיצוני בהליכים משפטיים ולאסור התייצבות של היועמ"ש בפני בית-המשפט, מהווה בעקיפין גם החלשה של הפצ"ר ושל שלטון החוק בצה"ל, ותאפשר בדלת האחורית דריסת רגל פוליטית לממשלה בתוך צה"ל. המחיר יהיה בשחיקת הממלכתיות ומודל "צבא העם", ופגיעה בזכויות המשרתים.

יועמ"ש לממשלה מוחלש, שהממשלה עלולה לדרוס את העמדה המקצועית שלו, עלול לאמץ מראש עמדות משפטיות בלתי-חוקתיות או בלתי-חוקיות כדי לרצות את הממשלה, ועמדות אלה יחייבו את הפצ"ר מכוח כפיפותו ליועמ"ש. לחלופין, הממשלה יכולה לדחות את חוות דעתו ולהכתיב לצה"ל הנחיות בלתי-חוקיות. כך אפשר יהיה, למשל, להתיר פגיעה בזכויות הנשים המשרתות בצה"ל, או לאכוף באופן בלתי-שוויוני את חובת הגיוס הקבועה בחוק.

חשש אחר הוא שהממשלה – באמצעות היועמ"ש או ישירות – תכפה על צה"ל מדיניות מבצעית בשדה הקרב שהיא מחוץ לגבולות הפרשנות הסבירה של דיני הלחימה, או תמנע חקירות עצמאיות ואפקטיביות של טענות להפרה של דיני הלחימה. במהלך מלחמת חרבות ברזל, למשל, שרים בממשלה נתלו לעיתים בחוות דעת משפטיות חיצוניות התומכות בגישתם ביחס לפעולות מבצעיות שנויות במחלוקת, בניסיון להציב חלופה נגדית לייעוץ המשפטי הציבורי. חוות דעת אלו על פי רוב לא עמדו בסטנדרט מקצועי גבוה, וזכו לביקורת מצד מומחים בתחום בארץ ובעולם. ההשלכות הנובעות מכך הן דרמטיות. כיום מי שמפעילים אש אווירית, קרקעית או ימית עושים זאת בהנחה שהקואורדינטה שהם מקבלים ומתבקשים לתקוף היא של מטרה צבאית חוקית, שכן יועצים משפטיים עצמאיים ומקצועיים היו מעורבים בתהליך גיבוש המדיניות והתכנון המבצעי. האם יהיה להם הביטחון הזה גם בעתיד? האם הטובים והראויים ביותר ימשיכו לשרת בצה"ל בסדיר ובמילואים אם יחששו שהם מונחים לפעול בניגוד לדין, או עלולים לעמוד בפני הליכים פליליים בחו"ל?

העובדה שקולם של נציגי צה"ל ומשרד הביטחון אינו נשמע בדיונים בכנסת מעוררת דאגה שהשתקתם הוכתבה על ידי גורמים פוליטיים או שהחשש מפתיחת חזית נוספת עם הממשלה גזר עליהם צינון ושתיקה. שתי האפשרויות הללו אינן מעודדות. כך או כך, ההתעלמות של הכנסת מהשלכות הצעת החוק על הממשק בין היועמ"ש לממשלה לבין הפצ"ר צפויה לזרוע בלבול וחוסר ודאות. אם לא ילובנו כבר עתה השלכות אלה וייבחנו ההתאמות הנדרשות בהסדרים הקיימים, אזי כיצד יוכלו לעבוד מערכות המשפט האזרחית והצבאית?

הצעת החוק להחלשת היועמ"ש לממשלה מהווה הוכחה נוספת שהבעיה של ממשלת ישראל היא לא עם המשפטנים בשירות הציבורי, אלא עם עצם הרעיון של כפיפותה לחוק. אם תצליח הממשלה בתוכניתה, מדובר במהלך החמור ביותר במסע להפיכה משפטית בישראל. כנזק אגבי, ייפגעו גם צה"ל, מערכת המשפט הצבאית והמשרתים. אסור להשלים את תהליך החקיקה ללא שייבחנו באופן מעמיק ואחראי ההשלכות עליהם.

>>> השופט (בדימוס) האלוף (במיל') אילן שיף שימש בתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי והיה נשיא בית-הדין הצבאי לערעורים

>>> אל"ם (במיל') ד"ר ערן שמיר-בורר שימש בתפקיד ראש מחלקת הדין הבין-לאומי בפרקליטות הצבאית, כיום מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה