השכפ"ץ של הממשלה: לא משנה מה יקרה - האלוף תמיד אשם

נהוג לומר כאן שראש ממשלת ישראל הוא התפקיד הכי קשה בעולם. זו אומנם אמירה שלא עמדה במבחן אובייקטיבי, אבל די קשה להתווכח איתה - סך כאבי הראש וההחלטות הקריטיות שראש הממשלה הישראלי מקבל בשבוע אחד, בתחומים רבים ושונים, הוא בלתי נתפס. גם בצה"ל יש תפקיד שהוא הקשה מכולם, ועליו באמת כולם מסכימים: מפקד פיקוד המרכז. מי שעומד בראש פיקוד המרכז אחראי לשטח שלא שייך על פי החוק למדינה (שכן אף ממשלה, כוללת ממשלת הימין על-מלא, לא הכילה עליו ריבונות), ולכן הוא בעצמו הריבון שם, מה שמכניס אותו פעם אחר פעם לעימות ברור וצפוי עם הערבים, עם ארגוני שמאל זרים, אבל גם לעימות עם יהודים. מהשבוע, אל רשימת המוקשים הזו אפשר להוסיף גם תוכניות אולפן בערוץ 14, רגע לפני הפריימריז בליכוד.

• כ"ץ הודיע על החלפת מפקד פיקוד המרכז בשידור חי בטלוויזיה

בפיקוד המרכז כבר היו אלופים שתפסו הרבה תשומת לב ציבורית - עוזי נרקיס בששת הימים, גנדי בארץ המרדפים, יצחק איתן באינתיפאדה השנייה ויאיר נווה בזמן ההתנתקות. אבל כל אלו היו על רקע אירועים דרמטיים. בשנים האחרונות ההתעסקות הציבורית, בעקבות החיכוך המתמיד עם נוער הגבעות ותומכיו, היא כמעט אוטומטית. אם נעשה סקר שיבדוק מי האלוף המוכר מבין מפקדי הפיקודים, אבי בלוט יקדים בהרבה את רפי מילוא ויניב עשור, למרות ששני האחרונים מנהלים את חזיתות המלחמה.

זה לא שמפקדי פיקוד המרכז הם רודפי פרסום, פשוט הזירה שאותה הם מנהלים היא כל כך מורכבת והממשק שלהם עם האוכלוסייה הוא כל כך אינטנסיבי, כך שכמעט בכל יום יוצאת כותרת אחרת. כשאבי בלוט, בשר מבשרה של ההתיישבות והציונות הדתית, הותקף בתחילת כהונתו בזמן שעשה שבת-חברון על ידי עשרות צעירים שקראו לעברו קריאות גנאי, זה לא היה בגדר הפתעה. מה שקורה מול המח"טים ומפקדי האוגדות מגיע בסוף גם לאלוף, שבמקרה שלנו חלה בתקופתו ירידה במספר הפיגועים - אבל זה כמובן לא מעניין את ההזויים. כל מי שקיבל את המינוי הזה ידע שהוא עומד יום-יום למשפט ציבורי אכזרי.

העניין הוא שלא מדובר רק בנערי גבעות או אנשי שוליים. כמו יהודה פוקס ואחרים לפניו, גם בלוט סופג ביקורת מההנהגה: חה"כ לימור סון הר-מלך, שכרגיל שוכחת שהיא חברת כנסת בממשלת ימין על-מלא, אמרה לפני חודשיים: "מה ציפינו מאלוף שמבקש לתגמל את הרשות הפלסטינאצית ורואה בהם פרטנר? אדוני שר הביטחון - זה הזמן לפטר ולהחליף אותו". כמה קל להפיל את כל כשלי המדיניות על האלוף, ולא על הממשלה שאת חברה בה כבר ארבע שנים. עם כזו רוח גבית מההנהגה, אין פלא שהקיצוניים מרגישים שמותר להם הכול.

עשרות שנים סיקרתי את גבול הצפון, ותמיד מפקד הפיקוד שמר על קשר מסוים עם האוכלוסייה, בעיקר דרך ראשי המועצות והעיריות. בתקופות קשות ואחרי אירועים עם נפגעים עלו לפעמים דרישות להפעיל יותר כוח או להיות התקפיים יותר מול המחבלים, אבל מעולם אף אחד לא חשב להתעמת, ובטח שלא לתקוף את מפקדי הצבא הבכירים. גם בדרום, שם תושבים עברו עוד לפני 7 באוקטובר תקופות מאוד קשות, צה"ל נשאר בדרך כלל מחוץ לוויכוח. היו טענות קשות לממשלה, היו הפגנות ודרישות, אבל שמישהו יתקוף - מילולית או פיזית - את מפקד פיקוד הדרום? אין סיכוי.

מבחינתם של הקיצוניים ביהודה ושומרון, החטא הגדול של כל האלופים הוא אכיפה או ניסיון אכיפה של חוק וסדר מול האלימות של השוליים העברייניים. האירועים האלימים הבלתי פוסקים לא רק שמכתימים ציבור של מאות אלפי מתיישבים, הם גם פוגעים בנו מדינית וביטחונית. לכן, לאלוף אין בעצם סיכוי להעביר קדנציה בעיסוק מקצועי בלבד. מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה כיצד תפקיד מקצועי קריטי הופך למופע ריאליטי נמוך של פוליטיקה.

• ישראל כ"ץ, דברים שרואים מקרוב - רואים גם מרחוק | אמנון אברמוביץ'

דדו בר כליפא, וכל אלוף אחר שיכנס לתפקיד המאתגר הזה, צריכים לדעת כבר מהיום הראשון שלהם בתפקיד, שהם תמיד יהיו האשמים העיקריים, כי אם לא הם - אז עוד יצטרכו לבדוק למה הממשלה לא פועלת כמו שצריך, ואת זה אף אחד לא מוכן לעשות.