ישראל כ"ץ, דברים שרואים מקרוב - רואים גם מרחוק
הציבור והמטכ"ל מאוחדים ביחסם לשר כ"ץ, השר לביטחון פוליטי • אמנון אברמוביץ', דעה
השר ישראל כ"ץ צודק. כשאחד הפאנליסטים קרא לו להעיף את האלוף אבי בלוט, הוא אכן אמר, לא! כולם הבינו זאת אחרת, כולל הרמטכ"ל אייל זמיר, שמיהר לשגר הודעה לפיה לא יתבצעו מינויים לפני 2027. הבעיה של כ"ץ לא מתחילה בתוכנית טלוויזיה ולא נגמרת בה. רוב הציבור סבור שהוא פועל ממניעים פוליטיים. הסקרים, כולל הסקר שפורסם בערוץ 12, מלמדים, שכ"ץ מקבל ציונים מביכים, שכמוהם לא קיבל שר ביטחון, בטח לא בעת מלחמה. על כל ישראלי שחושב שהוא שר טוב מאוד, ישנם כמעט ארבעה שחושבים שהוא גרוע מאוד. בשביל שר ביטחון בזמן מלחמה זו כמו תחינה: אנא, תישאר בבית, בבקשה אל תופיע בקריה, כך נרגיש בטוחים יותר.
מאז הקמת הממשלה קיבל ישראל כ"ץ החלטה אסטרטגית אחת: להיצמד לנתניהו. הוא משוכנע שכאשר נתניהו יפרוש/ינוצח בבחירות/יורשע במשפט - הוא יירש אותו. הוא מקווה שמשהו מאלה או שלושתם יתרחשו מהר ככל האפשר. האסטרטגיה הזו מייצרת קירבה מלאכותית ומראית-עין נאמנה לנתניהו. הוא מאזכר אותו בנאומיו ובציוציו, מדבר על שניהם כזוג, אני וראש הממשלה. בבייס המשוער, באלקטורט המדובר, המתווה הפרטי הזה הולך כנראה עם מתווה ציבורי מקביל - פוליטיקה פריימריסטית שקופה, וולגארית. כזו המתעדפת את המתנחלים הקיצוניים, את נערי הגבעות ומבוגרי הגבעות, את הבדוקאים של השב"כ ואת החרדים כמובן. הצבא מתוח עד הקצה, שחוק עד דק, קורס לתוך עצמו כאזהרת הרמטכ"ל. לממשלה הזו לא אכפת ולשר שאחראי לצבא בפני הממשלה, גם לא אכפת.
לפני כל החלטה או צעד הוא מעמיד תפאורה של רמבו, השולט במערכת, בא לשכונה בחור חדש. כשצריך למנות מפקד לחיל האוויר או לחיל הים, הוא ימשוך את ההחלטה ויצור דרמה ומתח מיותר, כאילו יש מועמד חליפי שווה ערך לאלוף עומר טישלר או לאלוף אייל הראל. את האחריות לפיקוד המרכז העביר נתניהו לשר הביטחון המקביל בצלאל סמוטריץ', כשהפקיד בידיו את המנהל האזרחי ותיאום הפעולות בשטחים. בסביבת סמוטריץ' מתפארים שהוא שר הביטחון הראשי וכ"ץ המשני.
למשרד האוצר הוא הביא בזמנו כמנכ"לית את אשת אמונו קרן טרנר. לאחר חודשים אחדים היא נמלטה, מבועתת, כמעט פוסט-טראומטית, מאופן תפקודו. שאול מרידור, שהיה ראש אגף התקציבים, עזב תוך שהוא מטיח האשמות ומחשיד חשדות. משרד הביטחון איננו משרד האוצר. העובדים היו לפניו ויהיו אחריו. עשרות קצינים בכירים במטכ"ל ובשטח צופים בשר הביטחון, בכל שר ביטחון, ובוחנים אותו בשבע עיניים. "אין לו סקרנות, אין לו רצון ללמוד, הכול פוליטיקה מוחצנת", אומר קצין בכיר שעבר כמה וכמה שרים.
מעניין, ממש מעניין, להיווכח איך המטכ"ל שרואה אותו מקרוב והציבור שרואה אותו מרחוק, מתרשמים ממש אותו דבר. היו תמיד חילוקי דעות בין שרי ביטחון לרמטכ"לים. היו שרי ביטחון אזרחיים. לא זכור לי זלזול כמו בכ"ץ. הרוח במקרה של שר ביטחון אזרחי נושבת מבפנים, מהמשרד, החוצה. כשיבוא כ"ץ להתמודד על ראשות הליכוד, הוא ילמד שבמקרה הזה הרוח נושבת מבחוץ פנימה, מדעת הקהל הכללית אל הבוחרים, שכל חפצם להישאר בשלטון ובחירתם בהתאם.