ישראל רק עכשיו מתעוררת מהשקר שסיפרה לעצמה על קטאר

כמעט שלוש שנים חלפו מאז 7 באוקטובר, ורק עכשיו גילתה מדינת ישראל שאולי יש משהו בלתי סביר במכירת מערכות ביטחוניות לקטאר. בשבוע שעבר דווח בחדשות 12 שישראל החליטה לעצור באופן גורף את היצוא הביטחוני לנסיכות, לרבות מימוש חוזים שנחתמו בעבר. במערכת הביטחון, כך דווח, מתארים את קטאר כ"מדינה רעה" הפועלת נגד ישראל.

• הצעד הדרמטי של ישראל: איסור על כל יצוא ביטחוני לקטאר

השאלה הגדולה היא איך ייתכן שהחלטה כזאת מתקבלת רק עכשיו. קשריה של קטאר עם חמאס אינם תגלית מודיעינית. דוחא מארחת זה שנים את הנהגת הארגון, מעניקה לה במה באמצעות רשת אל-ג'זירה שבבעלותה ושלחה לה מימון נדיב לאורך שנים. קטאר הפכה את הקשר עם חמאס למכשיר להגדלת השפעתה האזורית והבין-לאומית, בעוד ישראל אפשרה לה לעשות זאת לפני המלחמה ובמהלכה.

קטאר אומנם קידמה את האינטרסים שלה מבחינתה, אבל הכישלון הוא ישראלי. במשך שנים ממשלות ישראל לא רק השלימו עם המעורבות הקטארית בעזה, אלא עודדו אותה. העברות הכספים מוסדו, מערכת הביטחון אישרה אותן וההסדר שרד ממשלות וסבבי לחימה - עד לבוקר 7 באוקטובר 2023. ישראל אף שכנעה את קטאר להמשיך במימון הרצועה, ובכירים ישראלים ביקרו בדוחא והפצירו בקטארים להמשיך בסיוע.

ישראל לא הוטעתה על ידי קטאר. היא בחרה במדיניות הזאת.

7 באוקטובר היה אמור להביא לקיצה המיידי של המדיניות, אבל אפילו הטבח לא הספיק. הקשרים הללו אינם תגלית חדשה: גם לאחר המלחמה, גם לאחר הטבח, נמשכו ככל הנראה מאחורי הקלעים קשרים מדיניים, עסקיים וביטחוניים, לרבות יצוא ביטחוני ישראלי לקטאר.

אפשר להבין מדוע ישראל זקוקה לערוץ עם דוחא. קטאר היא בעלת ברית חשובה של ארצות הברית, מארחת כוחות אמריקניים ומחזיקה ביכולת תיווך מול חמאס. לכן, מדיניות רצינית כלפיה אינה יכולה להסתכם בסיסמאות על "מדינת אויב". אבל יש הבדל בין לדבר עם יריב לבין לחזק אותו; בין להיעזר במתווך לבין למכור לו יכולות ביטחוניות.

ההחלטה לעצור את היצוא הביטחוני נכונה. דווקא משום כך היא תעודת עניות לממשלה ולמערכת שקיבלו אותה באיחור כזה. לפני שהממשלה תציג את האיסור כהוכחה לנחישותה, עליה להשיב על כמה שאלות פשוטות: מי אישר את העסקאות, מי החליט להמשיך לממש אותן אחרי 7 באוקטובר, מה בדיוק נמכר - ובעיקר, מה התגלה עכשיו שלא היה ידוע ב-8 באוקטובר 2023?

• אפשר להכריז עליה כ"מדינת אויב", אבל קטאר לא הולכת לשום מקום | פרשנות

קטאר מעולם לא הסתירה שהיא משחקת על כמה לוחות. זו שיטת הפעולה שלה. מי שהתעקשה במשך שנים לחיות בשקר הייתה ישראל. לכן, עצירת היצוא הביטחוני לקטאר אינה הישג מדיני. היא תיקון מאוחר של אבסורד שהיה צריך להסתיים בבוקר שאחרי 7 באוקטובר. אם נדרשו כמעט שלוש שנים כדי לבצע אפילו את התיקון המובן מאליו הזה, אין כאן סיבה לחגיגה. יש כאן עוד סיבה לוועדת חקירה.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית