האם המערב מסוגל להציב גבולות לאיראן?
איראן כבר הוכיחה שהיא מוכנה ללכת רחוק, תוך שהיא מנצלת את העובדה שהמערב הפסיק לתפקד כגוף מלוכד • מצר הורמוז יהיה המבחן האמיתי של מה שנותר מנחישות מדינות מערב אירופה וארה"ב • פרשנות


מצר הורמוז עומד פעם נוספת בלב הסערה הגיאו-פוליטית, אך הפעם נדמה כי כללי המשחק השתנו מהיסוד. מה שהיה בעבר נקודת חנק אסטרטגית, הפך כיום לזירת עימות שבה האנרגיה היא חלק מסל המטרות. המצר, שדרכו עוברת כחמישית מצריכת הנפט העולמית, משמש מדד ישיר למאזן הכוחות בין טהראן לוושינגטון. איראן כבר אינה מסתפקת באיומים מרומזים. היא מצהירה בגלוי כי המציאות במצר לא תחזור לקדמותה, ובכך מערערת את הסדר שהבטיח חופש שיט בעשורים האחרונים.
בתוך המציאות הזו בולטת חולשתו של האיחוד האירופי. ארצות הברית מצדה מנסה לאזן בין הרתעה לדיפלומטיה, אבל אירופה נראית כמי שנלכדה בין פחד להססנות. התלות ביציבות מחירי האנרגיה והחשש מהשלכות כלכליות וחברתיות גורמים לה להעדיף תגובות מוגבלות. גם כאשר מתקבלות החלטות עקרוניות נגד איראן, היישום בפועל נתקע. בפועל, המערב חסר כוח ימי מאוחד או מערכת סנקציות אפקטיבית באמת. בעיקר חסרה נכונות לשלם מחיר כדי לבלום את טהראן. כך נוצרת מציאות שבה איראן פועלת על סף ההסלמה, כשהיא מבינה שהתגובה המערבית תהיה מוגבלת.
ליבת העימות היא מלחמת אנרגיה בין ארצות הברית לאיראן. וושינגטון מבקשת לשמר שליטה בשוקי האנרגיה ובמערכת הפיננסית הגלובלית, בעוד איראן מנסה לשבור את הלחץ הכלכלי באמצעות יצירת אי יציבות. היא אינה צריכה עימות ימי ישיר כדי לפגוע. די בהעלאת הסיכון, בהקפצת עלויות הביטוח וביצירת תחושת איום כדי לגרום נזק רחב לכלכלה העולמית. האיומים על מערכות פיננסיות מוסיפים ממד חדש של לוחמה כלכלית היברידית, שבה הנפט הוא רק אחד הכלים.

עבור מדינות המפרץ מדובר באיום קיומי. סעודיה, איחוד האמירויות וכווית תלויות בזרימה חופשית של נפט. כל פגיעה במצר פוגעת ישירות ביציבות שלהן. הן נשענות על ארצות הברית, אך גם מבינות כי ההסתמכות הבלעדית עליה הופכת מסוכנת. לכן, הן מחפשות חלופות, משקיעות בתשתיות עוקפות ומהדקות קשרים עם שחקנים נוספים ובראשם סין. במציאות של עולם רב-קוטבי הן מבקשות לצמצם סיכונים, גם אם הדבר מחייב דיאלוג זהיר עם איראן.
ישראל ניצבת בפני סיכון ממשי - אבל גם הזדמנות. מצד אחד, חשיפת האיום האיראני והפניית תשומת הלב הבין-לאומית להתנהלותה משרתות את האינטרס הישראלי. נפתחת גם אפשרות לחזק את מעמדה כנתיב אנרגיה חלופי בין המפרץ לים התיכון. מצד שני, עליית מחירי האנרגיה והחרפת אי היציבות האזורית פוגעות בכלכלה ומגבירות את הסיכון להסלמה בזירות קרובות יותר.
מצר הורמוז הפך למבחן אמיתי לנחישות המערב. איראן כבר הראתה שהיא מוכנה ללכת רחוק יותר, תוך ניצול זהיר של הססנות בין-לאומית. השאלה שנותרה פתוחה היא לא רק מה תעשה טהראן, אלא אם המערב כולו יצליח להציב גבול ברור לפני שהמשבר יחריף עוד יותר.
>>> אלה רוזנברג היא מומחית לאיראן במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA), יועצת בכירה למניעת מימון טרור וחברת פורום דבורה
