שידור חוזר: שוב צעקות, שוב הרחקות ושוב מתווה הסכמות

מתווה הסכמות משודרג בין השר לבין היועמ"שית – לשם הולך כנראה תיק בן גביר. מדובר במתווה עם מנגנון אכיפה שבית המשפט יהיה מעורב בו, כי גם אם יש פגיעה בעצמאות המשטרה, העברת שר מכהונה היא צעד קיצוני. ולכן, לפני שמגיעים לקצה – בוחרים בתחנות ביניים.

אף אחד כבר לא הופתע כאשר הדיון בעתירה המבקשת מבג"ץ להורות על פיטורי בן גביר התחיל בהפרעות ובצעקות מצד נבחרי ציבור דווקא. הרבה צעקות. חברי הכנסת אלמוג כהן, טלי גוטליב ולימור סון הר-מלך הורחקו מהאולם, וכך גם השרה עידית סילמן, שצעקה לעבר הנשיא עמית: "מקווה מאוד שטראמפ יעזור לנו ויציל אותנו מההפיכה המשטרית שלך". עוד דוגמה מיותרת לניסיון להציג את השופטים כאויבי העם.

הסוגיה הראשונה שהעלו נציגי ראש הממשלה והשר בן גביר, שאלת הסמכות של בית המשפט לעסוק בנושא, ירדה מן השולחן מהר יחסית, וגם אותה נדמה שהוציאו השופטים מן האולם. עו"ד דוד פטר, המייצג את השר בן גביר, החל את דבריו בקריאה הרמה: "אין לכם סמכות לקבוע שיש לכם סמכות!". אבל דומה שהשופטים אפילו לא התרגשו ממה שכינה השופט אלכס שטיין "טענות של שנה א' או בתיכון".

אבל הסיפור כאן הוא לא עניין הסמכות, גם אם יהיו מי שינסו לטעון כך. השאלה היא שאלה של שיקול דעת. "מה קורה אם המשטרה הופכת למשטרה של הממשלה ולא של הציבור?", שאל הנשיא יצחק עמית את עו"ד דוד פטר, וזה לב העניין. במילים אחרות: האם ישנה סכנה המחייבת את התערבות בית המשפט, אף שנגד השר לא הוגש כתב אישום? תיק בן גביר "חורג" מהלכת דרעי-פנחסי, שם נקבעה כזכור ההלכה שראש הממשלה חייב להעביר שר מכהונתו אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה חמורה.

במקרה זה לא הוגש כתב אישום נגד השר בן גביר, ולכן כדברי הנשיא עמית, דרעי-פנחסי ועניין העבירה הפלילית הם משבצת אחת – אבל ישנן משבצות אחרות. למשל, קטגוריה של תפקוד שר כמו שהיה בפרשת אסון הכרמל, וכעת קטגוריה של הפרת שלטון החוק. כבר בתחילת הדיון ניכר היה כיוון הרוח: לא דיון חוקתי על הסכנה לדמוקרטיה הישראלית, אלא חזרה למתווה. למסמך העקרונות שנערך בזמנו בין היועמ"שית לבין השר, שלא מומש במלואו ולגביו טוענת היועמ"שית שהוא הופר פעמים רבות ושהשר עצמו לא עומד בו.

נדמה היה שהשופטים דוחקים בצדדים לנסות ולהגיע להסכמות על בסיס אותו "מתווה עקרונות", שיאפשר לשופטים סוג של "פתרון אמצע" או "פתרון ביניים", וימנע את הצורך בהכרעה בנקודת הזמן הזו. הם רומזים על מתווה כסעד ביניים לפרק זמן קצוב – אולי עד למתן פסק דין, או עד לבחירות – פתרון המתכתב היטב עם הזהירות המיוחדת שבית המשפט נוקט בכלל בתיקים מן הסוג הזה ובתקופת בחירות במיוחד.

השופטת ברק-ארז שואלת את נציגת היועמ"שית: "במסמך העקרונות היה חסר אלמנט של אכיפה. מה קורה אם משלימים את זה?". השופטת וילנר הוסיפה: "אם יהיה מנגנון אכיפה ויהיו ערבויות, פיקוח – האם זה מספיק? את מנגנון האכיפה אנחנו נקבע". המסר של השופטים נקלט היטב. "לא רוצים כאן הכרעה", אומרת נציגת הפרקליטות.

ברור שאם ישוב לחיינו מתווה העקרונות "המשופר", גם לתקופה קצרה, הוא עשוי לייתר את ההכרעה בעתירות. כדברי השופט שטיין, העברה מכהונה היא סעד קיצוני ביותר שלא קיים בשום מדינה אחרת. כיוון שכך, אולי אפשר ללכת בדרך אחרת. לדבריו, "A bad settlement is better than a good judgment".

אלא שההיסטוריה הקרובה שלנו מלמדת כי מתווים, הסכמות והסדרים, לא היו עד כה פתרון יעיל. השופטים בוודאי זוכרים את הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנדמה שהופר לא פעם; המתווה שהציע בית המשפט לשר יריב לוין בעניין מינוי פרקליט מלווה לחקירת פרשת הפצ"רית; ומתווה ההסכמות עם השר בן גביר שנידון כעת. נזכיר שהשר הרי הסכים למתווה, והינה למרות זאת, הדיון עסק בשלל הטענות להפרתו.

בימים של הפרת שלטון החוק כעניין שבשגרה, לא בטוח שיש עוד מקום להניח שהמעורבים יפעלו על פי המתווה וההסכמות. אולי מידת המעורבות של בית המשפט במקרה של הפרה עשויה לעזור, אולי. כדברי בית המשפט בתיק הגיוס מלפני שבוע, נדרשת כאן "מדיניות אכיפה אפקטיבית".

עד שתתקבל החלטה, היועמ"שית מבקשת להוציא צווי ביניים שיגבילו את השר בן גביר, ואחרי 10 שעות דיון אמר השופט עמית: "הדיון שהתנהל כאן היום נירמל מבחינה מסוימת התבטאויות קשות מאוד בלשון המעטה של השר בן גביר. שלא יהיו אי הבנות, כשאומרים על בג"ץ "אתה של ישראל?" זו לא ביקורת. זה משהו אחר. כשאומרים על שופטים שהם אויבי אומה - זה לא ביקורת. זה משהו אחר".

מתווה מפורט עם מנגנוני אכיפה הוא ניסיון נוסף להימנע מהכרעה תקדימית. נותר לראות אם תוצאותיו יהיו אכן שונות ממתווה ההסכמות הקודם.