המבוכה הדיפלומטית שישראל יכלה למנוע

ההתראות והידיעות הראשוניות על כך שספינה רוסית בשם Panormitis, ועליה טונות של חיטה אוקראינית גנובה שנקצרה בשטחים הכבושים על ידי רוסיה, מתקרבת לחיפה, התפשטו ברשתות כמה ימים לפני שהסיפור הזה התפוצץ בתקשורת הבין-לאומית. האוקראינים, שמנהלים מלחמה משפטית ותקשורתית נגד התופעה הזאת מאז חודש פברואר 2022, עוקבים בדריכות אחר האוניות הרוסיות שמובילות חיטה ברחבי העולם ומתריעים בפני המדינות השונות בכל פעם שהם מזהים מקרה חשוד. כך היה גם הפעם: שגרירות אוקראינה פנתה למשרד החוץ במה שנקרא "הערוצים המקובלים", התריעה על התופעה והציעה להציג את כל המסמכים המעידים על כך שאכן מדובר לא בחיטה רוסית (שלא נמצאת תחת סנקציות), אלא בחיטה שלפחות בחלקה נקצרה משדות אוקראינה באותו חלק שנכבש על ידי רוסיה בתחילת 2022.

אין בכלל ספק שלו במשרד החוץ היו מתייחסים לטענה של האוקראינים בכובד ראש, ניתן היה למנוע את המבוכה הגדולה שנגרמה לישראל בעקבות המקרה הזה. רק שבמשרד החוץ לא נאותו לשוחח עם האוקראינים והתפנו לעניין רק כאשר שר החוץ האוקראיני אנדרי סיביגה תקף את המדיניות הישראלית ברשת X. אז מצא שר החוץ גדעון סער את הזמן לתקוף חזרה ולהאשים את סיביגה בכך שהוא מנהל "מדיניות טוויטר". בפעם הקודמת, כאשר האוקראינים פנו למשרד החוץ והתריעו על כך שספינה רוסית בשם Abinsk ועליה חיטה אוקראינית גנובה כבר נמצאת בנמל חיפה ואף פורקת את הסחורה, במשרד החוץ התעלמו ורק כאשר הספינה עזבה עדכנו שכבר "מאוחר מדי לטפל בעניין".

ישראל לא הצטרפה לסנקציות של האיחוד האירופי על רוסיה ולא דאגה לחוקק סנקציות משלה (למרות שחלפו יותר מארבע שנות מלחמה, כלומר לכנסת היה מספיק זמן לעגון גם את העניין הזה בחוק). המוסדות הפיננסיים הישראליים דווקא דואגים להקפיד על הנורמות המקובלות באירופה ובארצות הברית ביחס להון רוסי ובנקים רוסיים – על מנת לא להיענש ולא לחטוף סנקציות שניוניות. יחד עם זאת, לישראל אין מנגנון נאות שהיה מסייע לה להתמודד עם מקרים של חיטה גנובה או סחורות אחרות שעלולות להיות בעייתיות, כמו שיש לאיחוד האירופי או לארצות הברית.

אז מדוע בישראל החליטו לא לחוקק את חוק הסנקציות? ככל הנראה, מדובר בחלק ממדיניות "ניטרלית" שמובילות ממשלות ישראליות מאז פברואר 2022. ישראל לא נענתה לבקשותיה של אוקראינה לספק לה אמל"ח והגנה אווירית כאשר רוסיה פלשה אליה, ועד כה לא מתקיים שיתוף פעולה הנדרש בתחום ההתמודדות עם הכטב"מים – למרות שאוקראינה הציעה זאת בכמה הזדמנויות. גם סנקציות נגד חברות רוסיות או בנקים רוסיים המעורבים בתמיכה במערך המלחמה באוקראינה – אין, זאת למרות שרוסיה משתפת פעולה עם איראן, חיזבאללה וחמאס. על פי טענתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, רוסיה אף העבירה מידע מודיעיני על אתרים אסטרטגיים בישראל לטהראן.

יחד עם זאת, גם ללא חקיקת הסנקציות ניתן היה לשתף פעולה עם הגורמים האוקראיניים ברמה מספקת על מנת לא לאפשר לחיטה הרוסית הגנובה להיכנס לישראל. הנושא הזה יותר מורכב ממה שהוא נשמע, כיוון שרוסיה משקיעה מאמצים כבירים בניסיון להסוות את צעדיה: היא מערבבת את החיטה האוקראינית בחיטה הרוסית, אנשיה מסלפים את תעודות היצוא ואת מסלולי הספינות. אך בחלוף השנים, האוקראינים הפכו לבלשים מיומנים והם יודעים להציג את השתלשלות האירועים ואת שרשרת הפעולות – עם תיעוד ומסמכים – על מנת להוכיח את טענתם. טועה מי שחושב שאוקראינה מחפשת דווקא את ישראל ורק את ישראל. מאז תחילת המלחמה, רוסיה הצליחה לשווק בעולם כ-15 מיליון טון של חיטה אוקראינית, שברובה הגיעה למדינות כמו מצרים, טורקיה, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, סוריה ואיראן. חלקן נמנות על בעלי בריתה של רוסיה ולא ניתן לדבר אל ליבן. אך במקרה של מצרים וסוריה, בקייב השקיעו מאמצים כבירים על מנת לגרום להן לוותר על התענוג (רוסיה מוכרת את החיטה הזאת בהנחה של כ-30-20% ממחיר השוק). רק לאחרונה, במהלך ביקורו של זלנסקי במצרים, הושגה הסכמה בינו לבין הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי על כך שמצרים לא תאפשר יותר לרוסיה לשווק לה את החיטה שמקורה באוקראינה. לסורים זלנסקי הציע חיטה בתמורה לפוספטים. בשני המקרים מדובר במדינות עניות שתלויות מאוד באספקת החיטה הרוסית.

השאלה היא מדוע ישראל, שלמרות הריבים המתוקשרים שלה עם אירופה, ועדיין מקפידה על התנהלות פיננסית נאותה על מנת לא לספוג סנקציות שניוניות, כל כך זלזלה בהתרעות של האוקראינים במקום לבדוק את הנושא בענייניות ו/או לא לאפשר לספינה לעגון בנמל חיפה (הפתרון הקל והמתבקש), או לאפשר זאת ואז להחרים את הספינה ואת הסחורה (מעשה נכון משפטית ומוסרית, אך גם יותר מורכב ובעל השלכות)?

בסופו של דבר, הספינה "Panormitis" לא נכנסה לנמל חיפה והיבואנית הישראלית ויתרה על הסחורה. יש לקוות שבעתיד גם חברות אחרות יהיו הרבה יותר זהירות ולו רק מהפחד להסתבך בעולם. בינתיים, משרד החוץ, שגם אכל את הדגים הסרוחים וגם גורש מן העיר, הספיק לרטווט את ציוצו של התסריטאי רועי עידן שקרא לזלנסקי "משפיען אנטישמי" והאשים אותו בשיתוף פעולה עם קטאר. כך נראית ההסתבכות הזאת ממעוף הציפור: אוקראינה משווקת כעת נשק נגד כטב"מים איראניים למדינות המפרץ הערביות ואף לפנטגון, ותורמת את חלקה למאמץ המלחמתי נגד איראן, למרות שנלחמת בעצמה בשיניים בפולש הרוסי. בינתיים, ישראל תוקפת את זלנסקי ומאשימה אותו באנטישמיות, ושותקת בעוד שרוסיה מספקת לאיראן מודיעין איכותי על מטרות מפרציות, אמריקניות ואולי גם ישראליות.

המדיניות של ישראל ביחס לאוקראינה ראויה לכל ביקורת: לא מדובר בקידום של איזשהו אינטרס ישראלי, אלא בקוצר ראייה אסטרטגי והרבה צביעות. גם כאן, כמו בנושאים מדיניים אחרים, דרוש תיקון קריטי. מהממשלה הנוכחית הוא לא יבוא, יש לקוות שהממשלה הבאה תלמד את הלקח ותפעל באופן שונה גם בזירה האוקראינית.

>>> קסניה סבטלובה היא מומחית לעולם הערבי, חברת כנסת לשעבר, מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי וחברה בקואליציה לביטחון אזורי