מלכודת ה"הבנות": כך טראמפ מובל לעסקה רעה עם איראן
ארה"ב וישראל ניצחו בשדה הקרב, אך המתווה המתגבש מול איראן מאיים להפוך את הניצחון למכה אסטרטגית • טהראן עלולה לקבל אוויר לנשימה, כסף, ואת הזמן לשקם את עצמה - מבלי לוותר על דבר שום דבר מהותי בתוכנית הגרעין או בטילים • התרחישים, התנאים הנדרשים מישראל והשאלות הקשות להמשך • פרשנות
הדרמה הלילית בוושינגטון לא באמת הייתה סביב חידוש המלחמה - היה ברור כבר אמש (שבת) שמתגבש מהלך מדיני מדאיג: ארצות הברית נמצאת במסלול מהיר לעסקה רעה, שלא רק שלא תמנף את ההישגים הצבאיים יוצאי הדופן של ישראל וארצות הברית בשדה הקרב, אלא תשאיר את המזרח התיכון עם משטר איראני נועז יותר ובטוח יותר בעצמו.
אל תטעו במכבסת המילים - לא מדובר בהסכם (Deal), אלא ב"הבנות" (Understandings). מתווה רב-שלבי שנועד להעניק לשני הצדדים סולם לרדת ממנו, אך משאיר את טהראן עם ידה על העליונה.
המתווה המתגבש מזכיר באופן מחריד את "שיטת עזה": קניית שקט באמצעות הבטחת סוף מוחלט למלחמה. הנוסחה הפשוטה הזו היא בדיוק מה שטהראן חתרה אליו – עצירה מוחלטת של הלחץ הצבאי והסרת ה"מצור הכפול". איראן תסכים לדיונים עמומים על "עקרונות הגרעין" והסרת הסנקציות, ניסוחים אמורפיים שניתן לפרשם בשני כיוונים מנוגדים.
כדי לרכך את הגלולה, האיראנים יציעו מחוות סמליות: חידוש ה"פתווה" המפורסמת נגד נשק גרעיני, דילול מבוקר של חומר (שאיש לא באמת יודע אם יוביל לאפס מוחלט), ואולי אף פירוק של כמה אתרי צנטריפוגות הרוסים.
גם לבנון עשויה להיות כלולה בהסכם, באופן שמייצר זיקה רעה לישראל בין הזירה האיראנית לבין זו הלבנונית, מבלי לדרוש דבר מאיראן בזירה זו. בתמורה, מצר הורמוז ייפתח, המצור הימי יוסר, והבטחה ל"כסף הגדול" - הזרמת מיליארדי דולרים והפשרת נכסים - תמתין להם ביום שאחרי.
ההסכמות המסתמנות רעות דווקא לאור הישגי ישראל וארצות הברית במלחמה: איראן שילמה מחיר גבוה מאוד - הבסיס התעשייתי שלה נפגע קשה, וגם ישנה הפגיעה הכלכלית במאות מיליארדי דולרים לכלכלה שמלכתחילה הייתה במצב לא טוב. בעיות המשטר הבסיסיות רק החריפו. ארצות הברית עשתה ניסוי כלים צבאי אמיתי לקראת האתגרים הגדולים שלה וישראל הוכיחה יכולתה לשמש כשותפה ביטחונית-ערכית. מערך ההגנה האזורי הוכיח יעילות מול האש האיראנית. יש בסיס לכוח אזורי פרו-מערבי על בסיס ארצות הברית, המפרציות ישראל, מצרים וירדן.
בפנינו שלושה תרחישים ל-סוף 60 הימים של ה"הסכמות":
- התרחיש הסביר: שני הצדדים לא מגיעים להסכמה על הוצאת כל החומר המועשר מאיראן ופירוק תוכנית הגרעין, אך לא חוזרים למלחמה. ארצות הברית מצהירה כי היא לא מורידה את הסנקציות ואפילו תגביר את הלחץ הכלכלי על איראן, לצד מעקב צמוד אחר תוכנית הגרעין ואיום שאם איראן תנסה לשקם את תוכנית הגרעין שלה, הנשיא מחויב לסכל זאת. תרחיש זה מצמצם את הסיכוי שאיראן תפרוץ לפצצה עד סוף כהונת טראמפ, אך מאפשר לה לשקם את תוכנית הטילים, תוך אתגור הגבלת חופש הפעולה הישראלי לפעול. כך איראן תגיע לסוף כהונת טראמפ כאשר שיקמה יכולותיה לאיים על ישראל והאזור, מול נשיא או נשיאה אמריקנים שככל הנראה צפויים להתנגד קטגורית להפעלת כוח צבאי נגד איראן. מדובר בסיום עגום של מלחמה שהוכרעה לחלוטין בשדה הקרב ותאפשר התאוששות איראנית על בסיס ההבנה כי בידיהם נשק מרתיע מול ארצות הברית והאזור - סגירת מצר הורמוז ואיום על התשתיות של מדינות המפרץ. במקרה זה צריך לחתור לכך שבשלוש השנים האלו המשטר האיראני ייפול, אך לא נראה שיש פרטנר אמריקני לכך.
- תרחיש ההסכם - הסכם רע: במהלך 60 ימי המשא ומתן ארצות הברית והמשטר האיראני מצליחים לתרגם את ההסכמות להסכם של ממש. בעקבות ההנחה כי איראן לא תוותר לגמרי על תוכנית הגרעין שלה - החשש הוא כי הנשיא טראמפ יוותר על דרישות היסוד בנושא הגרעין ויהיה מוכן להסיר סנקציות מהמשטר. זה יהיה למעשה הסכם רע שמגביל את ישראל ומאפשר למשטר האיראני תמונת ניצחון ואוויר לנשימה כדי לשרוד את תקופת ממשל טראמפ.
- תרחיש ההסלמה: בסוף 60 הימים ברור שהאיראנים לא מוכנים לממש את ההתחייבויות שנתנו לכאורה למתווכות בנושא הגרעין, וטראמפ מחליט לחזור למלחמה. הסבירות של תרחיש זה נמוכה - אם טראמפ לא הסכים לתקוף בשבועות האחרונים הוא לא צפוי לבחור בכך כאשר התנאים יהיו עוד יותר לרעתו (לאחר שחיקת הכוחות האמריקנים באזור או לאחר הסגתם, כאשר איראן שיקמה חלק מיכולותיה הצבאיות וממש לפני בחירות האמצע בארצות הברית).
מה הלאה?
בכיינות והיסטריה אינן בסיס למדיניות לאומית. על ישראל לעמוד על ארבעה תנאים מול ארצות הברית:
- הדגשה חד-משמעית כי ארצות הברית לא תוותר על הוצאת כל החומר המועשר מהמדינה או דילולו תחת פיקוח הדוק לאפס, פירוק אתרי הגרעין התת-קרקעיים, מסירת או פירוק הצנטריפוגות המתקדמות והחלת המגבלות לצמיתות. המניעה מאיראן להפוך למדינת סף בעתיד חייבת להיות קבועה - ללא סעיפי שקיעה (Sunset).
- ערבויות מדיניות ורשת ביטחון לישראל: מתן ערבויות חסרות תקדים לירושלים מול האיום האיראני, כולל הבהרה מפורשת כי "הבנות" אלו לא יכבלו את ידיה של ישראל מלפעול באופן עצמאי מול תוכנית הגרעין והטילים האיראנית, אם טהראן תפעל לשקמן.
- ארכיטקטורה אזורית מדינית ואופציה צבאית אמינה: מינוף המהלך המדיני להרחבה וחיזוק של "הסכמי אברהם" לכדי ברית הגנה אזורית-אמריקנית רשמית. במקביל, הממשל יצטרך להצהיר כי הוא מנצל את ההפוגה כדי לבנות ולהכין אופציה צבאית אמינה, קטלנית ומוכנה בהרבה לפעם הבאה, הכוללת גם שמירה על מצר הורמוז פתוחים מהרגע הראשון.
- בלבנון: חופש פעולה צבאי לישראל, ללא זיקה למשא ומתן מול איראן, ותיאום מדיני להסרת איום חיזבאללה מצפון.
שאלות קשות להמשך - כשיתבהרו פרטי "ההסכמות"
כדי לתרגם את הערכת המצב הזו לתוצאות בשטח, דרג מקבלי ההחלטות בישראל ובארצות הברית חייבים לתת מענה לחמש שאלות מפתח:
- פירוק מנופי הלחץ: כיצד ניתן להוציא מידי האיראנים את שני המנופים המרכזיים שלהם - החזקת האורניום המועשר והיכולת לחנוק את נתיבי השיט במצר הורמוז - כאשר הממשל האמריקני כבר מאותת על נכונות לפשרות?
- נוכחות אמריקנית באזור: האם ה"הבנות" הללו הן הצעד הראשון בדרך לעזיבה מוחלטת של הכוחות האמריקנים מהמזרח התיכון, או ש"סנטקום" ינצל את ההפוגה כדי להגיע מוכן, ומדויק יותר לפעם הבאה שבה האש תתפרץ, בעיקר בסוגיית מצר הורמוז?
- שחיקת האופציה הצבאית: האם במצב שבו נחתם "מזכר הבנות", נותרה עוד אופציה צבאית אמינה (אמריקנית או ישראלית) על השולחן, או שהרתעה זו הפכה למילים ריקות?
- חידוש מלאי החימוש: על ישראל וארצות הברית להיות מוכנות לסיבוב הבא עם מלאי חימוש הגנתי והתקפי, בדגש על פצצות חודרות בונקרים, שינטרלו האיום האיראני.
- שינוי משטר/התנהגות המשטר: האם יש עוד סיכוי להביא לשינוי משטר באיראן באמצעות לחץ, כאשר העסקה הנוכחית מנשימה אותו כלכלית? מי הם מקבלי ההחלטות האמיתיים באיראן ומה מנחה אותם?
>>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL