בחסות ארה"ב ואיראן: ישראל שונמכה לדרגת חיזבאללה

אין דרך לייפות את זה. אם הפרטים שפורסמו בבלומברג משקפים את כיוון ההסכם המתגבש, זה הסכם גרוע. אמריקה של טראמפ אומרת לאזור: אין לי כוח אליכם. אני חותכת הפסדים. אני נותנת פה חבילה גדולה לאיראן כדי שהיא תתחייב שלא תעשה פרויקט גרעין צבאי. יש לנו 60 יום לסגור את הפרטים. שיהיה לכולכם בהצלחה. זו בעצם הנקודה: איראן כבר מקבלת עכשיו חלק גדול מהתמורה, בזמן שהשאלה היחידה שבאמת מעניינת - מה קורה עם האורניום, הצנטריפוגות ואתרי ההעשרה - נדחית לשלב הבא.

אז איך זה נראה בגדול? קודם כול, עוצרים. איראן וארצות הברית מפסיקות להילחם. גם השותפים שלהן מפסיקים. כלומר, ארצות הברית למעשה ערבה לכך שגם ישראל, שלא הייתה צד להסכם, נוצרת את האש.

התמורה המיידית: חבל הצלה כלכלי ומיליארדים לטהראן

בתרגום לעברית פשוטה: ארצות הברית ואיראן הן המבוגרים בחדר. אנחנו, איחוד האמירויות ושאר השחקנים האזוריים שונמכנו לדרגת חות'ים וחיזבאללה. הצדדים גם מבטיחים שלא להתערב אחד לשני בעניינים הפנימיים. ביי ביי שינוי משטר, ואיזה מסכנים האזרחים שהאמינו שהעזרה בדרך.

דבר שני: מצר הורמוז נפתח. זה אמור להתחיל מיידית ולהסתיים בתוך 30 יום. האיראנים יצטרכו להוציא מוקשים ועוד כל מיני הפתעות שהם השאירו שם, וזה יקרה כל עוד הם רואים שהכסף מתחיל לזרום. בתמורה, בטווח הזמן המיידי, איראן מקבלת צינור חמצן כלכלי. היא מקבלת פטור מסנקציות על יצוא נפט ותזקיקים, סנקציות שהיו בתוקף מאז 2019 אחרי היציאה מהסכם הגרעין.

היא מקבלת גם שחרור של כספים כלואים - כספים איראניים שהוקפאו או נתקעו לאורך השנים במדינות שונות, ומוערכים בסך הכול בלמעלה ממאה מיליארד דולר. לא ברור כמה מתוכם יופשרו כבר עכשיו. המשמעות פשוטה: כל עוד ממשיכים לדבר, איראן יכולה להכניס לכיס כמה מיליארדים טובים בכל חודש. לא רע למדינה שתחת מצור התקשתה להמשיך לייצא נפט בהיקפים גדולים. המשטר, שהיה תחת לחץ כלכלי וצבאי מטורף, מקבל חבל הצלה מקריסה.

ומה ארצות הברית מקבלת? וול, שקט ותחילת משא ומתן. שקט זה לא מעט עבור טראמפ, שיש לו בחירות אמצע על הראש ואין לו סבלנות לענייני המזרח התיכון. יש להם 60 יום להגיע להסכם סופי, שכמובן שאפשר להאריך אותם אם יצטרכו, וברור שיצטרכו - כי למה לא בעצם?

במקרה של הסכם סופי, איראן תקבל בגדול את רוב מה שהיא רצתה: הסגת הכוחות האמריקניים מהאזור והסרת סנקציות מלאה (עם לא מעט פירוט על סוגי הסנקציות, כנראה כי לאיראנים היה חשוב מאוד לא להשאיר את זה עמום). ויש גם בונוס: קרן שיקום של 300 מיליארד דולר מארצות הברית והשותפות האזוריות שלה. רק לסבר את האוזן, ההערכה שאני שמעתי היא שכל נזקי המלחמה הם בערך 300-200 מיליארד דולר. כלומר, על הנייר לפחות, איראן לא רק מקבלת יציאה מהמלחמה. היא מקבלת גם התחייבות שמישהו ישלם על חלק גדול מאוד מהנזק.

עכשיו בואו. זה לא שכולם יעמדו בתור לשקם את איראן. גם אחרי הסכם הגרעין של 2015 חברות בין-לאומיות לא בדיוק רצו לעשות ביזנס בטהראן. כי ברגע שבוחנים קצת מה קורה שם מגלים מדינה מושחתת, כלכלה רקובה, משמרות מהפכה שיושבים כמעט על כל דבר שזז, וסיכון תמידי שהאזור יחזור להתלקח. אבל זה לא משנה את הכיוון. יש פה הצהרת כוונות דרמטית, והאיראנים, כמו האיראנים, יוודאו שכל פסיק כזה יהיה מעוגן בהסכם הסופי, גם אם יהיה מותנה בביצועים. במילים אחרות: התמורה לאיראן כתובה די ברור.

הסעיפים המעורפלים: מה איראן נותנת והחורים השחורים בפיקוח

ומה איראן נותנת בהסכם הסופי? קודם כול, היא מתחייבת שהיא לעולם לא תפתח נשק גרעיני. תודה באמת. ואז מגיע החלק החשוב באמת: גורל החומר המועשר, הצנטריפוגות, אתרי ההעשרה, ושאר הסוגיות הגרעיניות, כולל "הצרכים הגרעיניים" של איראן - יידונו בהסכם הסופי. מבולבלים? גם אנחנו. אין פה כלום. כמו שאומרים אצלנו בהייטק: TBD.

אני מניח שלאמריקנים יש איזשהו מושג לאן הם רוצים להגיע. נניח אפילו, לצורך הדיון, שהם לא יחתמו על שום הסכם שלא כולל אפס העשרה באיראן, והוצאה או דילול מלא של החומר המועשר. אבל בואו נראה מה סוכם עד עכשיו: איראן מקבלת מקדמה שמנמנה בדמות סיום המלחמה, אישור לייצא נפט, ושחרור של כספים כלואים, והמקדמה הזו היא בכלל תנאי כדי להתחיל לדבר על ההסכם הסופי. היא גם מקבלת הקפאת לחץ כל עוד יש משא ומתן. סכום העסקה הסופי - הסרה מלאה של הסנקציות והסגת הכוחות האמריקניים מהאזור - כבר מוגדר מראש.

ועכשיו בואו נשב לדבר על התכולה. במקרה הטוב, קיבלנו ויתור איראני על גרעין אזרחי עצמאי תמורת תמריץ כלכלי כמעט אין-סופי. במקרה הרע, או אפילו הסביר, האיראנים אפילו לא מוותרים על הגרעין האזרחי שלהם. הם מקבלים כסף, שקט, הסרת סנקציות, נסיגה אמריקנית, ועוד יקבלו יכולת העשרה מוגבלת שמאפשרת להם להמשיך לסובב צנטריפוגות.

יש נקודת אור אחת: לפחות לפי מה שפורסם, לא מדובר בהסכם זמני אלא במנגנון קבוע. מה שיסוכם אמור להישמר לאורך זמן, ושני הצדדים אמורים לזרום עם הסטטוס קוו. לפחות זה.

איפה הקאץ'? אין בטיוטה אף מילה על מנגנוני פיקוח. אין מנגנון סנאפבק ברור - החזרה אוטומטית של הסנקציות אם האיראנים מפירים את ההסכם. אין אפילו שביב של התייחסות למה קורה אם לא מוצאים את כל החומר המועשר, או דרישה לדעת איפה נמצא כל חלק של צנטריפוגה שיוצר באיראן - כמו שהיה בהסכם המשוקץ של הנשיא אובמה.

ויכול להיות שיש הבנות סודיות. יכול להיות שיש הבנות בעל פה. יכול להיות שיש יותר בשר ממה שמפורסם עכשיו, כדי שהאיראנים יוכלו להעביר את זה בבית. אבל אם זה הכיוון, הפרטים פה הם כל הסיפור. האם ארצות הברית תדע להביא סוללת מומחים טכניים שתסגור כל פרצה וכל תחמנות איראנית שתגיע? ואנחנו יודעים שהיא תגיע. האם תהיה לה הסבלנות לזה? פה אני הרבה פחות רגוע.

מחוץ להסכם: תוכנית הבראה למכונת המלחמה של הטרור

עד כאן החדשות הטובות. עכשיו בואו נדבר על מה בכלל אין בהסכם. אין אף מילה על טק"ק, טילים בליסטיים ופרוקסי. להפך: לפי מה שפורסם, כתוב במפורש שההסכם הסופי לא יכלול סוגיות חדשות. למרוט את השערות. הרי אחת משתי ההתנגדויות המהותיות להסכם של 2015 הייתה שאיראן מקבלת המון כסף, ואיתו היא תבנה עוד תשתיות טרור, עוד טילים ועוד פרוקסי. אז שם עוד היה אפשר להתווכח. להגיד שהעיקר עכשיו הוא לעצור את הנתיב לפצצה, ובמה שלא בהסכם אפשר לטפל בסנקציות נפרדות. פה האיראנים סגרו את הפינה מראש. נגעת נסעת. וכדי לבטן את העסק, ההסכם הסופי גם יאושר במועבי"ט כדי לסנדל עוד טיפה את האמריקנים.

הסכם שמזרים לאיראן חמצן כלכלי משמעותי, בלי מגבלה על טילים ובלי מגבלה על הפרוקסי, הוא לא רק הסכם גרעין. הוא גם תוכנית הבראה למכונת המלחמה האזורית של איראן. בפעם הבאה שטיל איראני יפגע פה, או שנוח'בה יקפוץ מאיזו מנהרה, תזכרו שהכסף למכונה הזו הגיע מההסכם הזה.

האם בכלל הם יצליחו להגיע להסכם הסופי? אני לא יודע. רמת חוסר האמון ההדדי עדיין גבוהה מאוד, ויש מספיק מוקשים בדרך כדי שהדבר הזה יתפוצץ הרבה לפני החתימה. האם איראן עכשיו תרוץ כמה שיותר מהר לנשק גרעיני? אולי. אבל לא בטוח שזה מה שהכי משתלם לה כרגע. בינתיים האיראנים הוכיחו שיש להם נשק לא פחות אפקטיבי, וזה מצר הורמוז. הם נשארים עם היד על השאלטר גם אחרי חתימת הסכם המסגרת. לא בטוח ששווה להם להיתפס רצים לפצצה מיד, כשהם יכולים לקחת את הכסף, לפתוח קצת את הכלכלה, לשקם את מערך הטילים, למשוך זמן, ולחכות להזדמנות טובה יותר.

יתרה מזאת – בכלל לא ברור שתחת ההסכם איראן באמת מאבדת את השליטה בקלף של מצר הורמוז גם אחרי שהוא נפתח. הדרישה לאגרות או תשלומים איראניים, למיטב הבנתי, עדיין לא ירדה מהפרק. אבל גם אם איראן תחתום בסוף על הסכם, ואפילו אם היא תוותר רשמית על כל יכולות ההעשרה, זה לא מבטיח שהיא תוותר באמת על האופציה הגרעינית. אנחנו עלולים לגלות שלא מוצאים את כל החומר המועשר. שלא יודעים איפה כל הצנטריפוגות. שחלק מהידע, התשתיות והאנשים פשוט עברו למסלול חשאי.

כמו שהם החביאו את ארכיון הגרעין ב-2018 כדי לשמר את הידע והיכולת לפתוח מחדש את פרויקט הנשק, אין שום סיבה להניח שהם לא ישמרו לעצמם אופציה דומה גם אחרי הסכם חדש. מי שחושב שחתימה איראנית על מסמך סוגרת את הסיפור, כנראה לא פגש מספיק איראנים.

ואם בסופו של דבר לא ייחתם הסכם סופי? פה בעיניי נמצא הסיכון הכי גדול. האם נראה ממשל אמריקני נחוש, שמחזיר את הסנקציות, מסתכן בסגירה מחודשת של מצר הורמוז, בטילים על כל האזור, ובעלייה מחודשת של מחירי הנפט? האם הוא יהיה מוכן להחזיר לשולחן את האפשרות של תקיפה בתשתיות האזרחיות באיראן? כי ברגע שהכסף יתחיל לזרום והשקט יחזור, לאמריקנים יהיה הרבה מה להפסיד ומעט מאוד מה להרוויח מהסלמה מחודשת. לא בטוח שאיראן תהיה מספיק חשובה להם כדי להמשיך להתאמץ.

התרחיש הסביר יותר הוא שהמשא ומתן פשוט יתפייד לאיטו, הסנקציות לא יחזרו באמת, איראן תחזור לאט לאט לעצמה, הם יישארו עם האורניום ואנחנו נישאר עם הלקרדה.

לסיכום: עם הסכם סופי או בלעדיו - זה לא נגמר. זה לא קרוב להיגמר. במקרה הטוב, קנינו הסכם גרעין יקר בטירוף, בלי טילים ובלי פרוקסי ועם חסינות איראנית אין-סופית. במקרה הרע, נתנו לאיראן חבל הצלה, והיא לא נתנה כמעט כלום בחזרה. ובשני המקרים נשארת אותה שאלה: בשביל מה נכנסנו לכל הסיבוב הזה?

>>> אבנר וילן הוא בכיר לשעבר במערכת הביטחון, מומחה לגרעין האיראני