תוצאות המלחמה יוכרעו בשולחן המשא ומתן

בעקבות ההסכמה על הפסקת האש בת השבועיים עם איראן, הפרשנויות על תוצאות המלחמה נוטות לקצוות. מצד אחד, יש הטוענים כי איראן גרפה ניצחון אסטרטגי מהדהד, ו"מנפחים" את הישגיה למרות שהמשטר בטהראן ספג את המכה הקשה בתולדותיו. מצד שני, מספרים לנו כי איראן הוכתה שוק על ירך, חרף יכולת העמידה שהפגינה, ולמרות שתוצאות המלחמה טרם נחלטו, ותלויות ביכולת לתרגם את ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים בתחומי הגרעין והטילים, שהיו הסיבה ליציאה למלחמה.

בנסיבות שנוצרו אנו בוחרים לאמץ גישה מפוכחת של "לא אופוריה ולא דיפרסיה", המתאימה למציאות הנוכחית, שאuמנם מספקת סיבות לקורת רוח, אך לא פחות גם לדאגה. זאת, לנוכח מאזן מעורב ומורכב, עדיין ללא השגת כל מטרות המלחמה המוצהרות והבלתי מוצהרות. המאזן יבחן בעתיד ויושפע מהדינמיקה בין ארצות הברית לאיראן בשבועות הקרובים, ובעיקר ממידת נחישותו של טראמפ לעמוד איתן במשא ומתן על אינטרסי ליבה של ישראל, ובראשם תחום הגרעין והמשך הלחץ על המשטר.

מנגנון הפסקת האש

האולטימטום שהציב טראמפ לתקיפת תשתיות חשמל ואנרגיה קריטיות באיראן עשה את שלו. האיום הכבד הוריד את איראן מהעץ, והיא נסוגה מדרישתה להתחייבות אמריקנית לסיום מוחלט וסופי של המלחמה כתנאי לפתיחת מצר הורמוז. המצר היה אמור להיפתח עם הפסקת האש, אבל טרם ברור אם דרישת איראן לגבות דמי מעבר בהם תיענה, מה שיהווה שינוי לרעה של הסטטוס קוו, ואם השיט בהם "חופשי ובטוח" כפי שהבטיח טראמפ. בדומה ל-20 הנקודות של טראמפ בעזה - הנושא היחידי שעליו יש הסכמה מלאה הוא השעה והיום של הפסקת האש, בעוד יתר הנושאים נתונים לפרשנויות שונות ולמחלוקות.

בין איראן לארצות הברית אמור להיפתח החל מיום שבת משא ומתן על סיום המלחמה, אם המחלוקת סביב לבנון לא תתפתח למשבר. אם שני הצדדים יישבו לשיחות ישירות ביניהם, אותן שלל מכל וכל מנהיג איראן עלי ח'אמנאי, הרי שיהיה בכך הישג לארצות הברית. בין הצדדים הוסכם כי הבסיס למשא ומתן יהיה 15 הנקודות שהניחה ארצות הברית על השולחן ו-10 הנקודות של איראן. מדובר בעמדות פתיחה מקסימליסטיות של שני הצדדים, רק שטראמפ, בניסוח אומלל ומטעה ברשת החברתית, כתב כי עשר הנקודות של איראן הן "בסיס למשא ומתן שניתן לעבוד איתו". למרבה המבוכה, מתברר כי ישנן כנראה שתי גרסאות לעשר הנקודות - נוסח שנמסר לאמריקנים ונוסח לצרכים פנימיים באיראן.

גיליון ציונים מעורב

לכף החיוב

ישראל גילתה עליונות צבאית ברורה. היעילות והקטלניות חסרות התקדים של שילוב בין מודיעין מדויק לבין הפעלת אש אווירית, הביאו לפגיעה עמוקה בשדרת ההנהגה הדתית והפיקוד הצבאי של איראן, במערכיה הצבאיים, ובתעשיות הנשק שלה על כל מרכיביה ושרשרות האספקה שלה, שעל פי ההערכות ייקח זמן רב לשקמן. פעילות צבאית מרשימה זאת הרחיקה התהוות איומים קיומיים על ישראל בתחום הגרעין והטילים הבליסטיים, בעוד שאיראן גם לא הצליחה להפעיל באופן אפקטיבי את שלוחיה, בדגש על חיזבאללה, שממשיך לספוג מהלומות. בנסיבות אלו, המשטר, שחרט על דגלו את השמדת ישראל, יתקשה לקדם את חזונו זה בשנים הקרובות.

המשטר האיראני אומנם סיים את המלחמה כשהוא על רגליו, אבל מוצא את עצמו בנקודת השפל העמוקה בתולדותיו, כשהוא מעולם לא היה עני יותר וחסר יכולות לפתור את המצוקות העמוקות, הכלכליות והתשתיתיות של איראן כמדינה. יתרה מכך, כעת, עם שוך הקרבות ושקיעת האבק, יתבררו למשטר האיראני, שהיה ב"שוחות" מעל 40 יום, ולאזרחי איראן המתנגדים לו, הנזקים הכבדים והמהלומות שספגה איראן במהלך המלחמה.

המשטר האיראני נקלע לבידוד עמוק וחסר תקדים מבית, באזור ובזירה הבין-לאומית. מדינות המפרץ, שנלקחו על ידי איראן כבנות ערובה, הבינו כי היא מהווה איום אזורי כבד, שלא ניתן לרסנו באמצעות הסכמים, וכי נדרש להחלישה. אפילו סין ורוסיה לא סייעו למשטר באספקת אמצעי לחימה וחימושים בזמן אמת.

בחודש אפריל לפני שנתיים, משטר המהפכה האיראני, ש"הרגיש על הסוס" והרשה לעצמו לתקוף במטח של מאות טילים את ישראל לראשונה ישירות מאיראן, הסתבך במלחמה ארוכה עם ארצות הברית וישראל, אחרי התקוממות חסרת תקדים נגדו, כשבכיריו, מתכנני השמדת ישראל, כבר לא איתנו. בתנאים אלה, איראן מגיע לשולחן המשא ומתן מוחלשת, חשופה הגנתית ותחת סד לחצים לא מבוטל.

לכף השלילה

המשטר האיראני הצליח לעמוד על רגליו מול שתי מעצמות, גלובלית ואזורית, להמשיך לשגר טילים נגד ישראל ומדינות המפרץ במשך מעל 40 יום, גם אם ביעילות מוגבלת, ולשבש את הכלכלה העולמית באמצעות סגירת מצר הורמוז. זאת, באופן שהניע, אם לא הכריח, את ארצות הברית לחתור לסיום המלחמה ולנהל משא ומתן עם איראן שלא תחת אש.

מסגור המלחמה כמהלך לשינוי משטר, ושכנוע הנשיא טראמפ בתקפות הרעיון כפי שדווח בתחקיר הניו יורק טיימס, היווה שגיאה חמורה של ישראל. היעד היומרני והבלתי ריאלי, בוודאי למערכה מן האוויר, אפשר למשטר האיראני לטעון לניצחון רק מעצם עמידתו על הרגליים; הכניס אותו למוד של מלחמה קיומית עם הגב לקיר; ועלול לפגוע קשות במעמד ישראל בארצות הברית, תוך דילול ההישג ההיסטורי של לחימה "כתף את כתף" עם אמריקה.

האורניום המועשר נותר באיראן, גם אם הוא קבור בתת הקרקע של אתרי הגרעין המותקפים. מדובר בנכס המעניק לאיראן מנוף חשוב של איום בפריצה לנשק גרעיני. עם זאת, צריך לומר כי הוצאת האורניום המועשר מאיראן לא הוגדרה כיעד במלחמה מהאוויר, וזה יהיה אחד ממבחניו של הממשל האמריקני במשא ומתן עם איראן.

בהיבט הצבאי, גם לאחר המלחמה, לאיראן נותרה יכולת לשגר מאות טילים וכטב"מים, לאיים על מדינות המפרץ ולהחזיק את התעבורה הימית במצר הורמוז כבת ערובה.

הדרך הלאה

אחרי המעשה הצבאי מגיע תור המהלכים המדיניים, סביב שולחן המשא ומתן. בשבועיים הקרובים, וכנראה מעבר לכך נוכח מורכבות הסוגיות והפערים בעמדות הצדדים, יתנהל משא ומתן שיקבע את תוצאות המלחמה. בהקשר זה עולות כמה שאלות קריטיות, שעדיין פתוחות:

• עד כמה טראמפ יהיה נחוש להשתמש באולטימטום שלו כמנוף במשא ומתן, ולתקוף בפעם השלישית אם איראן תסרב להתפשר, קל וחומר למנוע ממנה בכוח להתקדם בגרעין? יש הסבורים כי מבחינה פוליטית טראמפ לא יוכל לצאת למלחמה נוספת עד תום כהונתו. מנגד, לאחר בחירות האמצע בחודש נובמבר הקרוב, טראמפ, שנמצא בקדנציה אחרונה, יהיה משוחרר יותר מכבלים פוליטיים ועסוק יותר בענייני מורשת.
• עד כמה מעבר למנוף הצבאי, ידעו האמריקנים למנף את מצבה הכלכלי הקשה של איראן לאחר המלחמה? על כל מהלך של הסרת סנקציות להיות מדוד והדרגתי על בסיס תנאים מוגדרים ווידוא עמידה קפדנית בסיכומים לצמצום היכולות האירניות בתחום הגרעין, הטילים והשלוחים.
• האם ארצות הברית ואיראן יכולות להגיע להסכמה בסוגיית הגרעין? ישראל לא צריכה להתנגד אוטומטית ופומבית לכל הסכם בין המדינות, אבל עדיף מבחינתה מצב שבו אין הסכם תוך המשך הלחצים על איראן, מאשר הסכם גרוע, בוודאי כזה המותיר את האורניום המועשר באיראן ו/או מאפשר לה להעשיר אורניום בשטחה.
• מידת חופש השיט והספקי התעבורה במצר הורמוז. שליטה איראנית במצר, בדמות גביית דמי מעבר, תתפרש ככניעה אמריקנית.
• היכולת להמשיך ולנתק בין הסכם הפסקת האש לבין המערכה בלבנון. הודעת ישראל ולבנון על כניסה למשא ומתן ישיר ביניהן בחסות ארצות הברית, בזמן שצה"ל מתקרב למיצוי המטרות המבצעיות בלבנון, מנטרלת את הדרישה האיראנית לעצור את האש נגד חיזבאללה, ומסייעת לממשל טראמפ במשא ומתן עם איראן. הסכם עם ממשלת לבנון יספק לישראל חופש פעולה, כמו בהפסקת האש הקודמת, ויתווה את הכיוון העתידי בכל הקשור לפירוק חיזבאללה מנשקו.

  

יש הגורסים כי איראן "לא ניצחה אף מלחמה במאות השנים האחרונות אך גם לא הפסידה באף משא ומתן...". יש לעמוד על המשמר שהמשטר לא יצא מהשיחות גם הפעם כשבידיו מנופים אסטרטגיים. הסכם הפסקת האש קנה לטראמפ זמן פוליטי וכלכלי ולמשטר האיראני מרחב להתארגנות ולהישרדות, תוך הסרת איום קיומי דרך פגיעה קשה בתשתיות הלאומיות של איראן. משכך, תוצאות המלחמה לא יוכרעו בשדה הקרב, אלא סביב שולחן המשא ומתן, והיכולת של כל צד להוון את הישגיו בשטח להישגים מדיניים. ישראל, שאינה צד למשא ומתן, חייבת להגיע מראש להסכמה ברורה עם הנשיא טראמפ על קווים אדומים, לפחות בנושא הגרעין, ובמרכזם "אפס העשרה", והוצאתו מאיראן של החומר המועשר הקבור בעומק אתרי הגרעין ההרוסים.

בשורה התחתונה, כל שיפוט על הצלחת מלחמת שאגת הארי, בעיתוי הנוכחי, יהיה מוקדם מדי. בזמן שבמערכה הצבאית האיראנים הוכו מכה קשה, בסוגיות האחרות - הגרעין, ערעור המשטר ונטרול המנופים שיצרה איראן במלחמה (הורמוז והאיום על מתקני הפקת האנרגיה במדינות המפרץ) - נדרשת פרספקטיבה ארוכה יותר לפני שנכנסים לאופוריה של "הישגים אדירים" או שוקעים בדפרסיה של "אסון מדיני".

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL