האם איראן שוגה שוב בהערכת הכוונות של טראמפ?

בפסח הזה כנראה נדע אם המשטר האיראני שוגה פעם נוספת בהערכת כוונותיו של הנשיא טראמפ, ואם הקשחת עמדות איראן במשא ומתן - כמו פרעה אל מול בני ישראל במצרים - תשית עליה מכות נוספות.

חודש בתוך המלחמה, איראן וארצות הברית נכנסו למרחב הדיפלומטי במטרה משותפת: להגיע להסכם שיסיים אותה. עם זאת, הפערים ביניהן עמוקים, וטראמפ יידרש להחליט אם לעלות מדרגה נוספת בהסלמה, במסגרת החלופות המגוונות, הקינטיות והקרקעיות, העומדות לרשותו.

ישראל, שהפכה לשחקן משני יחסית במערכה, לא צריכה לפסול מראש הסכם בין ארצות הברית לאיראן, ברוח 15 הנקודות של טראמפ, שיטפל באיום הגרעיני הקיומי ובאיום הטילים. בה בעת, עדיף לישראל לסיים את המלחמה ללא הסכם כלל, תוך שימור הלחץ המרבי על איראן, מאשר בהסכם גרוע. בתרחיש כזה, חיוני שטראמפ יממש את האולטימטום שהציב ויתקוף תשתיות קריטיות באיראן, לפני סיום המלחמה, באופן שירתיע את איראן מלחזור ולסגור את מצר הורמוז או לאיים על מדינות המפרץ בעימותים עתידיים.

לוחות שחמט מקבילים

לפני חודש ארצות הברית וישראל יצאו למלחמה נגד איראן. העילה למלחמה הייתה שילוב בין סירוב איראן להתפשר ולהגיע להסכם שימנע את יכולתה לפתח נשק גרעיני, לבין מאמץ מרוכז של המשטר בטהראן להרחיב את זרוע הטילים שלו לאלפי טילים שיציבו איום כבד, קיומי כמעט, על ישראל. מבחינת המשטר בטהראן, מערך הטילים האיראני, אינו מיועד רק להקרין כוח ולאיים על מדינות האזור, אלא גם, ואולי בעיקר, כמטריית הרתעה בחסותה איראן תוכל לפרוץ בעתיד לפצצה גרעינית, כשהתנאים המדיניים והטכנולוגיים יאפשרו זאת.

בחודש החולף המלחמה התנהלה על שני לוחות שחמט.

בלוח הצבאי-קונבנציונלי, המשטר האיראני סופג מפלות חשובות, בצל העליונות הברורה של ישראל וארצות הברית, שפוגעות באופן שיטתי במערכים הצבאיים של איראן - בדגש על הטילים הבליסטיים, הגרעין, ההגנה האווירית והצי - ובבסיס תעשיות הנשק שלה.

בלוח הכלכלי-אנרגטי, אליו הצליחה איראן להסיט את המערכה כדי ליצור א-סימטריה ולקזז את תבוסתה הצבאית, היא לקחת כבנות ערובה את הכלכלה העולמית ואת מדינות המפרץ, בניסיון ליצור מאזן הרתעה מול ארצות הברית.

בתום חודש, מיסגור המלחמה כמאמץ לשינוי משטר באיראן - שלא היה ריאלי מלכתחילה במלחמה שמתנהלת מהאוויר - ירד מהכותרות, וארצות הברית נכנסה למרחב הדיפלומטי עם המשטר האיסלאמי, הפעם בראשות בנו של ח'אמנאי, ובדומיננטיות של משמרות המהפכה. המשא ומתן מתנהל בצילו של אולטימטום שהציב טראמפ, שהוארך כבר פעמיים ואמור לפקוע ב-6 באפריל, לתקוף תשתיות חשמל ואנרגיה באיראן, אם זו תמשיך לגלות עמדות נוקשות בשיחות.

בין הסכמה להסלמה

בתנאים אלו, המלחמה מגיעה לצומת: בין הסכמה - שכדי להגיע אליה, בהינתן משא ומתן רציני, טראמפ עשוי להרחיק פעם נוספת את האולטימטום שלו - לבין הסלמה נוספת, בתרחיש של פיצוץ השיחות והמשך חסימת מצר הורמוז. צריך לומר כי ייתכן גם מעין "מחלף יציאה" עוד לפני הצומת הזה, בתרחיש שבו איראן מקלה את המעבר במצר וטראמפ מסתפק בהישגים הצבאיים של המערכה.

בכל מקרה, המלחמה, שהחלה בהתקפה ישראלית-אמריקנית מתואמת באופן חסר תקדים בהיסטוריה של שתי המדינות, הפכה לעימות אמריקני-איראני, במסגרתו ישראל הפכה לשחקן משני, שתורם את מרכיב ה"אש" ב"משא ומתן תחת אש", משלים את השמדת התשתית הצבאית התעשייתית של איראן, ומסייע בהגנה על מדינות המפרץ.

במציאות שנוצרה, להלן התרחישים האפשריים, שבין הסכמה להסלמה, עם הכניסה לחודש השני למלחמה.

תרחישי הסכמה

הסכם מקיף בין הצדדים, תוך כדי מלחמה, נראה כיום קשה להשגה נוכח הפערים העמוקים בין 15 הנקודות של ארצות הברית וחמש הדרישות של איראן. עם זאת, ייתכנו הסכמות ראשוניות מדידות ומוגדרות, לצד סעיפים עמומים יותר להמשך הדרך, שיביאו לסיום המלחמה (הסכם ב"מודל עזה").

ניתן לשרטט ארבעה סוגים של הסכם אפשרי: "שקט תמורת שקט", שעיקרו פתיחת מצר הורמוז בתמורה להפסקת אש והמשך המשא ומתן לאחריה; ערבויות ביטחוניות אמריקניות לאי חידוש המלחמה בתמורה לוויתורים איראניים בגרעין; הקלה בסנקציות בתמורה להבנות בגרעין; והסכם כולל של הסרת סנקציות נרחבת תמורת הסכמות מהותיות בתחום הגרעין, הטילים והשלוחים.

ישראל לא צריכה להתנגד מראש לכל הסכם עם המשטר, בייחוד בסוגיית הליבה - הגרעין. הסכם, ללא תאריכי תפוגה, שלא יותיר אורניום מועשר לרמה גבוהה באיראן, לא יאפשר לה לצבור אורניום, ויכלול מנגנוני פיקוח הדוקים - הוא הסכם שנכון לדבר עליו. מצד שני, אם מדובר בהסכם גרוע עדיף לסיים את המלחמה ללא הסכם, מאשר בהסכם שלא נותן מענה לאתגר הגרעין ומגיש חבל הצלה למשטר בטהראן.

סיום המלחמה ללא הסכם, במודל של "שקט תמורת שקט", יאפשר לזירה האזורית והבין-לאומית להמשיך את קמפיין הלחץ המרבי על המשטר האיסלאמי, ויישמר את האופציה לטפל צבאית באורניום המועשר אם האיראנים ינסו לחלץ אותו מעומק תת-הקרקע באתרי הגרעין ההרוסים.

תרחישי הסלמה

ארצות הברית ממשיכה לצבור כוחות במזרח התיכון, בדגש על כוחות קרקעיים, באופן המספק לנשיא טראמפ מגוון אפשרויות פעולה. בניגוד לאיראן, שיכולה לעשות "עוד מאותו הדבר", טראמפ, אם יבחר בכך, יכול לעלות מדרגה בהסלמה, בשורת דרכים, קינטיות וקרקעיות, ולהשית על איראן מחירים כבדים עד בלתי נסבלים.

החלופה הראשונה, בהתאם לאולטימטום שהציב טראמפ, היא פגיעה בתשתיות לאומיות, ובראשן תשתית ייצור החשמל והפקת האנרגיה.

חלופה שנייה, מורכבת ומסוכנת יותר, היא הפעלת כוחות קרקעיים וימיים משולבים לאחת או יותר משלוש מטרות: פתיחת מצר הורמוז תוך השתלטות על איים אסטרטגיים ואולי על קו החוף של איראן; תפיסת "אי הנפט" חארג', ממנו מייצאת איראן כ-90% מהנפט שלה באופן שיפגע במרכז כובד כלכלי של המשטר וביכולתו לתפקד; ומבצע לחילוץ האורניום המועשר מאיראן, אותו שוקל טראמפ כפי שפרסם ה"וול סטריט ג'ורנל".

בהיעדר התקדמות דיפלומטית מול איראן, חיוני שטראמפ יממש את האולטימטום שהציב לתקוף מהאוויר תשתיות חשמל ואנרגיה באיראן, כולל באי ח'ארג, לפני סיום המלחמה, או כ"אקורד סיום". זאת, כדי להצמיד תג מחיר בלתי נסבל למשטר על שימוש במנופים לא-לגיטימיים, דוגמת חסימת נתיבי שיט בין-לאומיים, פגיעה במדינות המפרץ הערביות וסחיטה גרעינית.

בכל דרך שבה המלחמה תסתיים, משטר המהפכה האיראני מוצא את עצמו בנקודת השפל העמוקה ביותר בתולדותיו. שנתיים אחרי שהמשטר "הרגיש על הסוס" והרשה לעצמו לתקוף בטילים את ישראל, לראשונה ישירות מאיראן, הוא מסובך עד צוואר עם ארצות הברית, אחרי התקוממות חסרת תקדים נגדו, כשבכיריו, מתכנני השמדת ישראל, כבר לא איתנו.

נראה שגם העם האיראני, אולי האמיץ בעולם במאבק נגד משטר רודנות רצחני, טרם אמר את המילה האחרונה. הציפייה שיצא לרחובות תוך כדי מלחמה - מוגזמת. פרוסים בהם מאות אלפי אנשי ביטחון שהונחו לירות כדי להרוג, הפצצות ארצות הברית וישראל מטילות אימה, וטראומת רצח ההמונים במחאה האחרונה עדיין טרייה.

אבל כשישקע האבק, לא ניתן יהיה להסתיר את המהלומות שספג המשטר, המבודד מבית, באזור ובעולם באופן חסר תקדים, בלא יכולת לפתור את בעיות העומק הכרוניות של איראן בכלכלה, בתשתיות ועוד. תור ההמונים ברחובות יגיע, במוקדם או במאוחר, כפי שהגיע כחצי שנה לאחר מערכת "עם כלביא".

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL