נתניהו לא צריך לנצח - הוא רק צריך את גנץ

אם אתם מנסים לתפוס את בנימין נתניהו בטלפון בימים האחרונים ולא מצליחים, אל תדאגו. לא מדובר בעוד דיון ביטחוני דחוף, לא בשיחה עם הנשיא דונלד טראמפ ולא בישיבת קבינט סוערת. יש להניח שהוא עסוק בדבר החשוב באמת - תפילה חרישית לשלומו ולהצלחתו של השימושי התורן שהפך כבר מזמן לשימושי הקבוע, בנימין גנץ.

אחרי הכול, אם יש דבר אחד שנתניהו למד לאורך השנים, זה שלא משנה כמה עמוק הבור, כמה קשה המשבר וכמה קרובה נראית שעת הסיום, תמיד מגיע מישהו שמציל אותו. בשנים האחרונות ברור שהאיש הזה הוא גנץ.

בכל פעם שנדמה שהינה, סוף-סוף, אפשר להחליף שלטון, מופיעה מכבסת המילים המפורסמת. לא כניעה, אלא אחריות; לא הצלת נתניהו, אלא הצלת המדינה; לא ממשלת נתניהו, אלא ממשלת חירום; לא שותפות פוליטית, אלא אחדות לאומית. תמיד יש נוסח חדש, עטיפה חדשה ותירוץ חדש. ונתניהו? הוא לא יכול היה לבקש לעצמו שותף נוח יותר.

האמת היא שנתניהו מבין היטב את מצבו הפוליטי וזאת בניגוד למעריציו וליריביו כאחד. הוא יודע לקרוא סקרים והוא מבין שהדרך ל-61 מנדטים טבעיים הופכת קשה יותר ואף בלתי אפשרית. הוא יודע שאחרי 7 באוקטובר, אחרי המלחמה, אחרי חוק ההשתמטות ואחרי הקרע העמוק בחברה הישראלית, הרוב האוטומטי שהיה פעם למחנה שלו כבר אינו מובן מאליו. לכן, המטרה שלו איננה רק להגיע ל-61 בעצמו, אלא לוודא שגם הצד השני יישאר על 58, 59 או 60.

כאן נכנס לתמונה הרעיון החדש: מפלגת "הבלתי מזדהות". רעיון גאוני בפשטותו. מפלגה שלא תהיה ימין ולא שמאל. לא קואליציה ולא אופוזיציה. לא בעד ולא נגד. מפלגה של "הממלכתיים", "האחראים", "המאחדים". בקיצור, מפלגה שלא מזדהה עם שום דבר חוץ מהאפשרות להיות לשון המאזניים.

רק שיש בעיה קטנה - בישראל אפשר להכריז שאתה בלתי מזדהה, אבל בסוף כולם יודעים לאיזה שער אתה בועט. מי שמסתכל על השמות והרעיונות שמסתובבים סביב היוזמה הזו מבין מהר מאוד שלא מדובר בקבוצת נזירים טיבטים, כי אם באנשים שבאים ברובם מהימין, חושבים ימין ומייצגים ציבור ימין שמאס בחלקים מהקואליציה אבל מתקשה מאוד לחצות את הקווים.

לכן, הסכנה אינה בכך שהמפלגה הזו תהיה גדולה, אלא שהיא תהיה בדיוק בגודל הנכון. ארבעה, חמישה או שישה מנדטים. די והותר כדי לגרוע קולות מגוש השינוי, למנוע ממנו להגיע ל-61 ולהפוך לשובר השוויון של המערכת הפוליטית. כאן בדיוק נמצא מנגנון ההצלה. הבלתי מזדהים לא בהכרח ירוצו לנתניהו מיד אחרי הבחירות, אבל הם כן יכולים למנוע הכרעה.

כך נגיע שוב למצב שנתניהו לא מצליח להקים ממשלה - אבל גם מתנגדיו לא. המדינה תיכנס שוב למבוי סתום, והמערכת כולה תתחיל לשיר את הפזמון המוכר. הפרשנים ידברו על "אחריות". הנשיא ידבר על "אחדות". המומחים יסבירו שאין ברירה. התקשורת תספר לנו שהציבור עייף ממלחמות פוליטיות.

ואז, מתוך ענן הסיסמאות, יופיע שוב אליהו הנביא גנץ על החמור הלבן. הוא יסביר שהמציאות מחייבת. שהמלחמה מחייבת. שהעם מחייב. שהאחריות הלאומית מחייבת. מכבסת המילים תתחיל לעבוד במשמרת כפולה. פתאום לא תהיה זו ממשלת נתניהו, אלא "ממשלת הצלה". לא קואליציה פוליטית אלא ממשלת אחדות. לא הישרדותו של נתניהו אלא הצלת המדינה. כך יקבל נתניהו בדיוק את מה שהוא צריך לעוד קדנציה.

אני אפילו מעז ללכת צעד נוסף קדימה, שייתכן שבשלב הבא תוגש לציבור עסקת החבילה המושלמת: ממשלת אחדות עם רוטציה, חצי קדנציה לנתניהו וחצי קדנציה לגנץ. הכול בשם ריפוי הקרעים, אחדות העם והצורך הלאומי העליון. ובתמורה, מי יודע אולי גם תמיכה עתידית במועמדותו של נתניהו לנשיאות המדינה.

נשמע מופרך? גם ממשלת החילופים נשמעה פעם מופרכת. גם ממשלת החירום נשמעה בלתי אפשרית וגם לא מעט מהתחנות במסלול היחסים בין נתניהו לגנץ נראו דמיוניות לחלוטין - עד שהפכו למציאות. לכן, כשאני שומע על מפלגת "הבלתי מזדהות", אני חושב על סירת הצלה ולא למדינת ישראל אלא לבנימין נתניהו. אם הסירה הזאת אכן תושק, אל תתפלאו לגלות שעל החרטום שלה, במקום דגל ישראל, מתנוססת בגאון מכבסת המילים המשוכללת ביותר בפוליטיקה הישראלית. זו שמופעלת כבר שנים בידי האיש שהפך, אולי מבלי שהתכוון לכך, לשימושי הקבוע של נתניהו.