"כשזה קורה, זה קורה מהר": התרחיש המטריד שנתניהו בוחר להתעלם ממנו

לא בכל יום מודיעים בישראל על עסקת ענק בגובה עשרות מיליארדי שקלים – אבל אתמול (ראשון) היה אחד מהימים הללו. משרד הביטחון הודיע על כך שוועדת השרים להצטיידות אישרה לחיל האוויר לרכוש שתי טייסות קרב חדשות: טייסת אחת של F35 וטייסת נוספת של F15IA. לפי ההודעה, מדובר בהיקף של "עשרות מיליארדי שקלים", ולפי גורם ממשלתי מדובר על סכום נמוך מ-50 מיליארד שקל, "אבל לא בהרבה".

• לא התעצמות - אלא הישרדות: מאחורי הקלעים של עסקת מטוסי הקרב

אבל עסקת הטייסות היא רק חלק קטן מסיפור גדול יותר, של מאות מיליארדי שקלים. "בעשור הקרוב אנחנו נוסיף 350 מיליארד שקל לתקציב הביטחון", הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר אישור העסקה. במשרד הביטחון הוסיפו כי השקעות הענק הן "חלק מאסטרטגיה לשיפור המוכנות לעשור ביטחוני עצים".

עם עשרות המיליארדים שיושקעו בטייסות החדשות היה ניתן לבנות מסילת רכבת לקריית שמונה, או כמה בתי חולים חדשים, ועם 350 המיליארדים שיינתנו כתוספת לביטחון ניתן היה להשיק ולקדם כל פרויקט בישראל, שאפתני וגרנדיוזי ככל שניתן לדמיין. הקמת אי מלאכותי בים שאליו יעבירו את נתב"ג? חפירת רכבת תחתית מהירה בגוש דן? השקעת עתק במערכת החינוך הכושלת? את הכול ניתן היה לעשות ולהישאר גם עם עודף.

כמובן שאין תשובה חד-משמעית לשאלה אם מדינת ישראל צריכה בעת הזאת להשקיע יותר בביטחון, ברפואה או בתשתיות, וכל תשובה תהיה לגיטימית ותלויה בתפיסת העולם ובהערכת הסיכונים של העונה - אבל על שאלה אחרת ראוי להתעכב, וזו שאלת המימון.

350 מיליארד שקלים זה סכום שגדול על תקציב מדינת ישראל, גם אם פורסים אותו לעשור. מי שאומר את זה הם אנשים שהם בשר מבשרה של המערכת – נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון התריע בשבוע שעבר בכנס מכון אהרון למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן על כך שהכוונה להוסיף 350 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון בעשור הקרוב תוביל את ישראל ליחס חוב-תוצר שבין 81 ל-83 אחוזים. "אני חושב שזו הסוגיה המרכזית שתעמוד בפני כל ממשלה חדשה", אמר הנגיד. "זה לא יחס החוב-תוצר שאנחנו רוצים להיות עליו". מי שהייתה פחות מנומסת היא סגנית הממונה על התקציבים לענייני מקרו-כלכלה במשרד האוצר, תמר לוי בונה. באותו כנס התריעה לוי בונה: "קפצנו בין 60 ל-70 אחוז יחס חוב-תוצר בלי להרגיש סיבובי מנוע. אף אחד לא יכול להבטיח שבקפיצה הבאה, בין 70 ל-80, לא נפגוש קיר. יוון ניהלה מדיניות חסרת אחריות 10 שנים, ואז בן לילה הפסיקה להיות מסוגלת להחזיר את חובה. כשזה קורה - זה קורה מהר".

יש מי שיקרא את האזהרות האלה ויחשוב שאנשי משרד האוצר ובנק ישראל תמיד מזהירים ותמיד תומכים בהידוק החגורה - ויש בזה מן האמת. בדיוק מהסיבה הזאת הוקמה ממש לא מזמן ועדה בשם "ועדת נגל", שעסקה בדיוק בסוגיות של תקציב מערכת הביטחון ובניין הכוח. מי שעמד בראש הוועדה הוא פרופ' יעקב נגל שכיהן כראש המל"ל בפועל תחת נתניהו וחבריה כללו אנשי ביטחון מוכרים כמו אלוף במיל' עמיקם נורקין, תא"ל במיל' אפי איתם, אל"ם טליה לנקרי, לצד אנשי כלכלה כמו מיכל עבאדי בויאנג'ו ומהרן פרוזנפר (ששניהם מכהנים כעת בתפקידי מפתח במשרד האוצר), ואחרים. מסקנות אותה ועדה, שמונתה על ידי הממשלה הנוכחית, היו הרחבה של בין 9 ל-15 מיליארד שקלים בתקציב משרד הביטחון - סך הכול 133 מיליארד בעשור, פער של 217 מיליארד שקלים מהסכום עליו החליט בסופו של דבר ראש הממשלה נתניהו. המלצות ועדת נגל, שבהן נכתב בפירוש כי "אסון 7 באוקטובר לא אירע מחוסר בתקציב, וגם לא בגלל גודל הצבא", מעולם לא אומצו על ידי הממשלה, וההחלטה להתעלם מהן ולהזרים במקום זאת סכומים עצומים למערכת הביטחון בניגוד לעמדה המקצועית מעולם לא נומקו.

אז נכון, ייתכן שגם אם מסקנות ועדת נגל היו מתקבלות, אז עדיין ממשלת ישראל הייתה מחליטה שהאינטרס הלאומי הוא להשקיע כעת עשרות מיליארדי במטוסי קרב חדישים. אבל אם המשמעות של תוכנית ראש הממשלה לתקצב את מערכת הביטחון בסכומי עתק היא שכלכלת ישראל תסיים כמו כלכלת יוון - אז מן הראוי להתעכב על איך מיישמים אותה ומהיכן מביאים את הכסף. אם האינטרס הביטחוני העליון של ישראל הוא להגדיל את תקציב הביטחון בעשרות מיליארדי שקלים בשנה, אז כדאי שהסכומים האלה יגיעו על חשבון המיליארדים שממשלת ישראל מוציאה על תקציבים פוליטיים וסקטוריאליים שאינם מעודדים צמיחה, במקום העלאות מיסים על הציבור העובד או הגדלת חוב אין-סופית - שעלולה בסופו של דבר גם להקריס את הכלכלה המקומית.