לא התעצמות - אלא הישרדות: מאחורי הקלעים של עסקת מטוסי הקרב

כאשר ועדת השרים הודיעה הבוקר (ראשון) על אישור של רכש של 2 טייסות חדשות, ניתן לחשוב שחיל האוויר הופך לגדול וחזק יותר מאי פעם. אולם, גורמי המקצוע במערכת הביטחון מבהירים כי התמונה הפוכה: מדובר במהלך שנועד בראש ובראשונה לשמר את הקיים.

מטוסי הקרב הוותיקים של החיל נמצאים תחת שחיקה מבצעית אדירה, וחלקם צפויים לצאת משימוש בשנים הקרובות. ללא הרכישה הזו, ישראל הייתה עלולה לרדת מתחת ל"קו האדום" – מספר המטוסים המינימלי שנדרש כדי להגן על שמי המדינה ולתקוף בו-זמנית בכמה זירות.

המלחמה על ה"סלוט" ועל המחיר

אחד האתגרים הגדולים ביותר ברכש ביטחוני הוא לא רק הכסף, אלא התור. מפעלי המטוסים בארה"ב עמוסים בהזמנות מכל העולם, ו"סלוט" (תור לייצור) הוא מצרך נדיר.

המשלחת הישראלית הצליחה לייצר סלוטים פנויים במפעלים של לוקהיד מרטין ובואינג, מה שמבטיח אספקה רציפה לאורך השנים הקרובות.

ההתחייבות הישראלית לרכוש כמות גדולה של מטוסים בבת אחת אפשרה למשרד הביטחון להוריד את המחיר לכל יחידה (Unit Price). במונחים של עסקאות ענק, החיסכון הזה מצטבר למיליארדי שקלים.

חיל האוויר של 2035: תמהיל הכוח החדש

היעד הסופי של המהלך הוא להתייצב בעוד כעשור על חיל אוויר מודרני, שבו האיכות מחליפה את הכמות המתיישנת. לפי התוכנית, בשנת 2035 סדר הכוחות יתבסס על שלושה עמודי תווך:

כ-100 מטוסי F-16I ("סופה"): שימשיכו להוות את עמוד השדרה המבצעי.

כ-100 מטוסי F-35 ("אדיר"): שיספקו את החמקנות והעליונות הטכנולוגית.

כ-75 מטוסי F-15 (מדגמי i ו-IA החדשים): שיעניקו את עוצמת האש הכבדה והטווחים האסטרטגיים.

הלקח מהמלחמה עם איראן

בסופו של יום, המסקנה המרכזית מהמערכה הישירה מול איראן ומבצע "שאגת הארי" הייתה פשוטה אך מהדהדת: אי אפשר לנצח מלחמה מרחוק ללא "מסה" של מטוסים. למרות העלייה בשימוש בכטב"מים, המטוס המאויש נותר הכלי היחיד שמציע גמישות ועוצמה במעגל שלישי.

ההבנה היא שבעת פקודה, ישראל חייבת מטוסים זמינים וחייבת טייסים מיומנים בתוך הקוקפיט. העסקה הנוכחית היא תעודת הביטוח לכך שגם בעוד עשרים שנה, הטייסים הטובים בעולם לא יישארו ללא הכלים הטובים בעולם.